מעברים ושינויים 

ישנו גשר שאני צריכה לחצות. אינני יודעת מה יש בצדו השני, ערפל מכסה את האופק.

בתוכי יש רעדה , יש ילדה שמבקשת להשתבלל חזרה אל תוך אדמה חמה שתעטוף את הפחד

ותגן עליה ממה שהיא טרם מכירה.

כול שינוי ומעבר הוא סוג של מאבק בין הבוגרת שבי המבקשת לנוע לחקור ולגלות מה יש לחיים להציע לה ובין הילדה המפוחדת הזאת.

הבוגרת רוצה לנוע והילדה קוראת לי להתחבא, מספרת לי סיפורים של פחד ואימה עד שנקודת הרצון הבריאה שלי נעלמת כמו לא הייתה.

אני מנסה להילחם בילדה הזאת לנוע כנגדה אך חשה שאני מותירה מאחורי הרוח שבלבי, את החיות שלי, את המקום שמרגיש ...

כשאני נלחמת בה אני מרגישה שאני נעה על ריק.

אני עוצרת, נכנעת, ממתינה...גלים של פחד אוחזים בי הם מרגישים כ"כ חיים ואמתיים .אני לוקחת נשימה עמוקה, צוללת פנימה לתוכם הם נושאים אותי בסוף אל החוף, מגלים לי את כוחות הנפש שלי.

אני מגלה לאט שהביטחון שלי איננו במבצרים גם לא במקלטים. הוא טמון דווקא ביכולת שלי להרגיש ולהכיל כשאני לא נלחמת ברגש שלי או בילדה הזאת היא הופכת להיות תנועה או עוד גוון

של צבע בתוך מכלול של צבעים בנפש שלי במקום הזהות היחידה שלי.

כשאין הזדהות יותר הפחד מאבד את האחיזה שלו בי. אני יכולה להתחיל לנוע על הגשר :

חצי צעד מהוסס, הנה אני מרימה רגל אחת ומניחה אותה על אדמה חדשה, לא מוכרת,

רגל שנייה מצטרפת, צעד קטן ועוד צעד והשביל מתחיל להיחשף ..מתווה לי את דרך -אל מעבר לערפל.

מהו שינוי ולמה הוא מפחיד אותנו כ"כ ?

לפעמים שינוי הוא שינוי פיסי חיצוני כמו: מעבר דירה, תחילת זוגיות, התחלת לימודים.

לפעמים השינוי הוא תנועה פנימית: שינוי רגשי /מנטלי או שינוי של תפיסה כמו: חזרה בתשובה,

תהליך של סליחה והתפייסות .

כשאנחנו עושים שינוי אנחנו נפרדים מחלק מסוים שהיינו מזוהים עמו ברמה מסוימת .

אנחנו נפרדים מחלק מסוים שעד כה בתפיסה שלנו שירת אותנו נאמנה. כשהוא משתנה

או משנה צורה -אנחנו נשארים חשופים יותר, במציאות החדשה שאנחנו נמצאים בה כעת אנחנו כבר

לא יכולים להשתמש במנגנוני הגנה הישנים  אך עדיין אין לנו כלים חדשים במקומם.

אנחנו עומדים על הגשר -קרקע זמנית.

כשהשכל שלנו לא מבין והלב שלנו מפרפר בין הפחד וההתרגשות הגוף שלנו יכול להיות המצפן שלנו:

התחושות והנשימה יכולות לסמן לנו נתיב.

איפה אני מרגישה מכווצת או רחבה ?

איפה אני נושמת לעומק או איפה הנשימה שלי רדודה ושטחית ?

אילו הם סימנים או מורי דרך.

כשאנחנו לומדים לסמוך עליהם אנחנו בעצם בונים מעין עמוד שדרה פנימי {במקום חיפוש אחרי אישורים

מהעולם שבחוץ}.

עם הנשימה שלנו אנחנו יכולים להיכנס פנימה יותר ולהרגיש את הקשר שלנו לחלק היותר עמוק או היותר בריא שבנו. עם המהות שלנו.

ולבסוף השינוי גם כשאינו משתקף במציאות החיצונית שלי הוא תחנה בה אני אוספת כוחות נפש שהיו חבויים בי