דחיינות ודרכי התמודדות 

לכל  הדחיינים  שלום,

אם אתה משלם את החשבונות שלך תחת איום של צו מניע, ומוכן לשלם ריביות...אם אתה  הופך להרגל לעשות את המטלות שלך תמיד מחר כשיהיה זמן.. אז אתה דחיין במלוא  העוצמה!

דחיינות ,מכה אוניברסלית,  היא נטייה לדחות עד מחר מה שאתה יכול לעשות היום. דחיינות היא לקרוא את הכתבה הזאת כאשר יש לך מטלה שאתה צריך לעשות . אבל חצי נחמה היא שיש קוראים שיניחו את הכתבה הזאת, וידחו את קריאתה למחר. דחיינות ,לעתים קרובות, מלווה אותו דפוס עם שלבים מוגדרים: אתה חייב לעשות את זה, זה לא מלהיב אותך במיוחד אבל אתה תפיק מזה תועלת.. אתה דוחה פעם ראשונה , בלי סיבה מוצדקת (היום נחמד, אני אתחיל מחר). אתה  רואה את הבעיה כי לא עשית מה שהיית צריך לעשות.. אבל אתה בכל זאת דוחה.. אתה מאשים את עצמך  אבל בדיעבד מוצא תירוצים..אתה דוחה שוב..בסופו של דבר עושה את העבודה או לפעמים אף פעם לא מסיים. בכל מקרא אתה מרגיש אשם ומפתיח לעצמך שזה לא יקרא שוב.. אתה דוחה עוד פעם.

דחיינות היא בעיה כשזה הופך להיות כרוני וההשלכות הן עצומות: חוסר הזדמנויות, התעוררות של קשיים פיננסים, מתח (זה עובד רק בחירום, ברגע האחרון), חולשה מקצועית ואישית.

לפני מציאת דרכים להילחם נגד, חשוב למצוא את מקורותיה של התנהגות זו ולראות איפה אנחנו עומדים. והסיבות הן רבות. הגורם העיקרי הוא פחד מיכשלון. נוטים להתמהמה כדי לבצע משימה מחשש לחוסר הכרה או פחד להשקיע יותר מידי ואז להיכשל. הדחיינות אז מונעת ממנו תחושת כישלון .

 הסיבה השנייה היא פחד משיפוט , מסטיגמות, מה שלא קיים לא ניתן לביקורת, הפחד משיפוט לעתים קרובות קשור לחוסר הכרה עצמית, חוסר ביטחון ודימוי עצמי שלילי. עדיף לא לעשות כלום מאשר לעשות רע. עם זאת מצפים, הרבה פעמים, לזמן הנכון כדי לעסוק במשימה , שעת רצון שכמעט אף פעם לא קורה.

הדחיין יכול להיות גם פרפקציוניסטי, הצורך להיות מושלם מרתיע מראש. דרישות הפרפקציוניסטי כל כך חזקות שהוא לא יכול לפעול. עוד סיבה יכולה להיות בעיה של ניהול זמן , אנחנו נאבקים כדי לנהל סדרי  עדיפויות. יש לדחיין גם כן, תמיד חרדה, בלחץ, אין לו יעדים מוגדרים. הוא דוחה תמיד למחר, העיכוב מצטבר מה שהופך אותו ליותר חרד. זה מעגל שחוזר על עצמו. חלקם אפילו לא חיים בזמן הווה, כאשר הוא עושה משימה, הוא יכול לחשוב על כמה דברים אחרים, ושום דבר לא נעשה ברצינות.

 איך יוצאים מהמעגל הזה?

כי "אם אין אני לי ? מי לי ? ואם לא עכשיו ?אמתי ?"

-אם אין אני לי- אם אני לא דואג לתיקון המידות שלי אז – מי לי?- מי ידאג לי?, מי יתקן אותי? ו-אם לא עכשיו אמתי – אם אני לא עושה [עכשיו] מה שאני מחויב לעשות –אמתי- מתי אני אעשה? הלוא כל רגע  עובר  ואינו חוזר, ומי יודע אם הזמן יעמוד עוד לרשותי שאוכל למלא את חובותיי? חז"ל מלמדים  אותנו שהאדם חייב לפעול ולעשות למען שלמותו, וצריך להרגיש שהזמן חולף ועובר, ויש לנצלו, לא כל הזמנים שווים ללמוד ולעשות. אל תאמר לכשאתפנה אשנה שמה לא תפנה.(הרב פנחס קהתי)

אז בואו נזהה את נקודות החולשה שלנו. מה אנחנו עושים כאשר אנחנו דוחים? ולמה ? מה התירוצים שלנו? כאשר אנו מזהים את ה-למה-  הסיבות מוגדרות וקל לנו יותר לדחות את הדחיינות .קבעו  לעצמכם  לוחות זמנים ברורים, תנו לעצמכם מטרות ראליות , בכל מקרה להגדיר לא יותר מדחייה אחת. עוד טכניקה , לחתוך את המשימה ליחידות קטנות, יותר קל להשיג. אל תהססו לבקש עזרה מהסביבה  ותזכרו לתגמל כל ניצחון קטן.

ואל תשכחו שמחר זה יהיה מאוחר מידי..