מאכילה רגשית לאכילה מודעת 

ברור לך שצריך שינוי!

יחד עם זאת, הידיעה הזו בלבד אינה מספקת מכיוון שבכל יום מתקבלת החלטה, ולמחרת משהו קורה והיא כמו נפרמת ברוח ועפה לה. הבטחות שהבטחת לעצמך היום- פרחו להן במהלך הלילה, וכך את מוצאת עצמך במעגל אינסופי שנדמה כי אין לדבר הזה פתרון. שוב היד הזו, שיש לה דחף משל עצמה והיא לוקחת, חוטפת ובולעת מזונות שונים, מכל הבא ליד, ומרגישה כמו גוף זר בתוך הגוף שלך- משהו שם שכמו אין שליטה עליו, והוא פועל ומופעל מעצמו.

ואת שמה לב שככל שאת כופה משהו על עצמך, ויוצאת בהצהרות כמו "מהיום אין סוכר וקמח לבן!!" צץ ועולה משהו שם שחייב חופש, שלא יחליטו בשבילו , שלא יכול לסבול את התחושה הזו של "אסור" ובמוקדם או מאוחר הוא יצוץ ויחבל בהבטחה שהבטחת לעצמך. שוב. והמעגל הזה מביא עימו תסכול וגלים של ייאוש וחוסר אונים.

ואת שוקעת. עד ששוב מגיעים כוחות ואת אומרת: "ממחר דיאטה!" וכשמתחילה להצליח, עולה ומתגנב הפחד מהשמנה, נמאס לך לעלות לרדת לעלות לרדת, את רוצה לצאת מהמעגל הזה ואיכשהוא נראה לך שאם את יוצאת מזה, מוותרת על הכל, את פשוט תשמיני או תתפתי עד אין סוף לאוכל מגרה, מפתה ולא בריא. ולהשמין זה הדבר שאת הכי פחות רוצה בעולם -כך שאין באמת איך לצאת מזה. מילכוד.

מתגבשת לה תפיסה פנימית של "או או":

או מאבק תמידי(חייבים לשמור כל הזמן! כל החיים זה דיאטה! בשבילי אוכל זה מלחמה!)

או להישאר ככה- וזה לא מספיק טוב. זה לא מה שאת רוצה.

ואין באמצע כלום, נשאר רק או או- ושניהם מרגיש כמו לוז לוז סיטואיישן.

האם יכול להיות שיש דרך החוצה מהמעגל הזה?

דרך שבה תרגישי טוב?

אני מדברת על כלי חדשני, מהפכני, פנימי, שנמצא איתך תמיד ובכל רגע נתון יעזור לך מצד אחד להרגיש מצוין עם עצמך ומי שאת ומצד שני לראות איך הקילוגרמים פשוט נושרים ממך לתמיד. מה שעודף- משתחרר והולך בטבעיות.

אני מדברת על פיתוח חיבור מעמיק לגוף שלך- לנפש שנמצאת חבויה בתוך הגוף, לרגשות שלך שמסתתרים עמוק בתוך השרירים, למקור הפנימי הזה שיודע - יודע למה את רעבה באמת, יודע מה יש שם ברעב הבלתי נשלט הזה, מקום שיודע להתבונן בסקרנות אמפטית ל"רעב הרגשי" שתוקף אותך ולזהות את הרגשות שאת לא רוצה להרגיש ממש, לראות את העצבנות שאת לא רוצה לראות, לראות את העצב, הכעס, התסכול הפנימי ממה שקורה או ממה שלא קורה אבל היה אמור לקרות כבר מזמן...

וככל שתתני לו מקום, תקשיבי לו, תאפשרי לו לצוץ החוצה ולדבר אליך- באופן פלאי , שנחווה כמעט כמו קסם- משהו שם פנימה יירגע ותחושת השליטה תתבסס בעוצמה יותר ויותר. וכשמשהו שם נרגע, נהיה יותר רפוי, משוחרר, שוחר שלום- תחושת המאבק יכולה לפנות את מקומה לשקט, לחיות, לחיוניות.

כשהאנרגיה שהושקעה עד כה במאבק, מתמירה עצמה לכיוון של שלום פנימי, שקט- אפשר להתחיל לראות.

אכילה מודעת:

תארי לך שלמשך שבוע שלם הגוף שלך והמערכות הפנימיות היו הופכים לשקופים, והיית יכולה לראות בדיוק את השפעת המזון שאת מכניסה לפה. לא שקוף במובן שלא רואים אותו- אלא בדיוק ההיפך. שקוף כל כך שרואים כל מה שקורה בפנים- רואים, מרגישים, חווים- נותנים את הדעת ותשומת הלב הפנימית.

תארי לך שמערכת העיכול שלך היתה יכולה לדבר אליך ולספר לך מה עובר עליה ביחס לכל מזון שהיא מקבלת. מה עוזר לה, מה נורא מכביד עליה וקשה לה, מה מזיק לה וממש עושה לה רע, ומה מנקה אותה, מרענן, מחייה, מחדש.

תארי לך שהיית יכולה לראות בעין מתי מערכת העיכול מלאה ולא צריכה עוד דבר ומתי היא ריקה.

והיית יודעת. היית יודעת מה טוב ומיטיב ומה רע ומזיק. והרע והמזיק היה כל כך בולט שגם אם הוא מחופש למשהו נורא מפתה- זה כבר לא עובד עליך. כי את מחוברת.

את מחוברת לעצמך, לגוף שלך, לאיך זה מרגיש שם פנימה באמת, וכשאת מחוברת פנימה את יודעת. אין מילכוד פנימי, אין מלחמה בין שליטה לאי שליטה, בין איפוק לדחפים בלתי מודעים.

הגוף מעביר לנו מסרים כל הזמן. תחושות גופניות קיימות בכל רגע בתוך הגוף, אולם באופן אוטומאטי אנשים רבים מתעלמים מ"אי הנוחות" ומשתדלים להמשיך הלאה בחייהם, ללכת קדימה, ולא לשים לב למה שבאמת קורה.  

מה יקרה כשנתחיל לשים לב למסרים שהגוף שלנו משדר?

מה יקרה כשנתחיל להתחבר פנימה ולזהות את התחושה השונה בין רעב פיזי ממשי לבין רעב נפשי? רעב של השתוקקות? רעב של פיתוי? רעב שבא להביא תחושת רגיעה עקב רגשות קשים שאנחנו לא רוצים להרגיש כמו עצבנות, פגיעות, עצב?

ועוד יותר מכך, מה יקרה כשנתחיל לשים לב לתחושה הגופנית בפה בזמן הלעיסה? לחוש הטעם?

לשים לב להבדל בין מזונות ולתחושות בבטן לאחר האכילה?

נתחיל לראות מה באמת טוב לנו ומה פשוט לא.

בפעם הבאה שניתקל בעוגה המדהימה והמפתה שקורצת לנו ומבטיחה לנו כל כך הרבה עונג ושמחה, נתחיל להיזכר גם באיך שהרגשנו אחרי שסיימנו לאכול אותה. והזיכרון יישאר חי במוחנו כי שמנו לב, כי חווינו את התחושה עד הסוף, שהינו איתה ממש, שמנו לב לעומק הרגשות הרעים, לבטן המתהפכת, לאיכסה שהיה שם בפנים ונתחיל לכבד את עצמנו, את הרווחה האישית שלנו, הגוף, הבריאות, ולחתור באמת למה שעושה לנו טוב ולהיפטר מהרע. ככל שנפעל כך- נרגיש טוב יותר ויותר.

לחתור לעבר אכילה של מה שבאמת טוב, מתאים , נכון, אהוב ומדויק לנו - זהו אקט של הערכה עצמית ואהבה עצמית. לדאוג לעצמי להזנה טובה היא פעולה שמזינה את העצמי בטוב, באהבה. 

אכילה רגשית תתחיל לפנות מקום אט אט לאכילה אחרת, חדשה, מודעת. אכילה מודעת זו אכילה שיש בה המון חופש ותשומת לב פנימית לאיך משהו מורגש עמוק פנימה בגוף, לחיבור של 100% עם המנגנון הטבעי הפנימי שקיים בכולנו של רעב ושובע אמיתי, של תשומת לב לחוש הראיה, הריח, הטעם. תתחילי לשים לב שכשאת אוכלת מתוך מודעות את שבעה הרבה יותר מהר ממה שחשבת עד כה, כמות המזון שתכנס לך לפה תהיה זו שמספיקה לך בדיוק לחוש שובע כרגע. כל ביס וביס שנכנס פנימה מתוך מודעות נחווה לעומק התחושה שהוא מביא עימו פנימה לגוף, הזנה איכותית, טובה, טעימה- ושמחה גדולה יכולה להתפשט בגוף ולתפוס את מקומם של פחדים ומאבק פנימי. שמחה של הזנה טובה לגוף שלנו, של הוקרה לגוף המדהים הזה שאני חיה בתוכו. פשוט לחיות.

לתת אמון בגוף. לסמוך עליו שהוא יודע בדיוק, הוא יאותת לך תמיד, בכל פעם שהוא רעב והוא יאותת לך כשהוא שבע. וזה ירגיש נפלא.

לואיז היי מחברת הספר הידוע "אתה יכול לרפא את חייך" כותבת כי "משקל יתר מייצג צורך בהגנה. אנו מחפשים הגנה מפגיעות, מעלבונות, מביקורת, מהתעללות, ממיניות וממצבים מיניים; מפני פחד מן החיים באופן כללי וכן מפני היבטים מסוימים בחיים... לוחמה בשומן היא בזבוז של זמן וכוחות. דיאטות אינן פועלות. מיד לאחר הפסקתן, שב המשקל ועולה. אהבה עצמית והערכה עצמית, נתינת אמון בתהליך החיים ותחושת ביטחון הנובעת מידיעת כוחן של מחשבותיך שלך – אלו הם מרכיבי הדיאטה הטובה ביותר הידועים לי. התנזרו ממחשבות שליליות, ומשקל גופכם יטפל בעצמו" .