הכפר העולמי 

בעקבות פיגוע "התאומים" במנהטן


( פורסם ב "צומת השרון" , 01 . 9 . 14 , במסגרת קולאג' מאמרים
" ניו יורק שלי " )

מאת : אבינועם גרנות

הענן הסמיך שחנק את מנהטן , כשמתוכו מבצבצים מגדליה , הקנו לעיר המוכרת לי כל כך מראה שבאסוציאציה מידית העלה בי את המלה " שואה " . אי אפשר להתייחס אל ניו יורק שלפני ה 11 בספטמבר , בלי לנסות לתפוס את עוצמת המאבק של כוחות הטירוף הלא אנושיים בסמל התרבות המערבית . נכון ' לאחדים אולי זה נשמע בנאלי . אך תהום מפרידה בין ניו יורק של יום שלישי , לבין מה שחווינו בביקור האחרון אך לפני שנה . והיא שמביאה אותי לנסות ולחשוב על המשמעויות , על עתיד מלחמות האור והחושך .
העיר הזאת תמיד הפתיעה אותי . היא בלתי צפויה . בקיץ שעבר , בדרכנו חזרה מהשליחות במכסיקו , בילינו מספר ימים בעיר . הלכנו ל "יוניון סקוייר " , לא הרחק מ "התאומים " , להצגת מופע מטורפת לחלוטין : " לה גוארדיה" . בתוך אולם לא גדול נדחסים בעמידה כ 300 איש . תוך דקות הופך האולם ליער טרופי , כשהשחקנים האתלטים מרחפים ומציגים על התקרה בלבד . על רקע מוסיקה וקולות יער מדהימים נתון הקהל בגשם טרופי , ומבצעי אקרובטיקה . לסיכום , כמו ניו יורק כולה : הכל מותר והרשות נתונה . התרבות היא בכל פינה . באזור ההוא אני אוהב להיכנס אל חנויות הספרים המשומשים . הן חוויה מיוחדת בעושרן הקוסמופוליטי . כל מה שתעלו על הדעת מתויק וממודר , בכל שפה ולכל טעם . כבר מצאתי שם גם את כתבי בן גוריון בעברית .

לא רחוק משם ה"גריניץ ויליג' " , או הכפר , בקיצור . כל מה שלא נאמר עוד על המקום וההווי שלו, עדיין משאיר אותך עם טעם של ציפיה . התופעה המוכרת , דוכן הפאלפל המצרי , והסועדים מי אם לא , הישראלים . שם מוצג כבר שנים מופע ה"בלו מנס גרופ", שעה וחצי של פנטומימה , שחקנים עטופים במעטפת פלסטיק כחולה , ומוסיקת כלי הקשה מאולתרים . באזור ההוא ראיתי, כמה שנים קודם לכן , דוגמא למאבק ההישרדות בניו יורק של מטה. ירדתי לתחנת המטרו במדרגות החשוכות שהשער התחתון שלהן נסגר אחרי 00 .21 . ליד השער חיכה חסר בית ארוך שיער. בעזרת מברג פתח לי את השער . מהוסס הודיתי לו , ואז הושיט יד וביקש בתמורה את אסימון המטרו . " מזה אני מתפרנס כבר כמה שנים , אף אחד לא יודע כי את המדרגות האלה נועלים ." בתקופה ההיא , לפני ימי ג'וליאני , היו חסרי הבית בכל פינה . במדרכות מסוימות הייתה ממש אנארכיה .

קצת רחוק משם , בצפון האלגנטי של מנהטן , רותקנו לשני מקומות : מוזיאון ה " מומה " ( MOMA ) לאמנות מודרנית : עשיר , מדהים והומה . באחד האולמות פסליו של בראנקוזי - ממש בגודל טבעי . מה שמשך את תשומת ליבי במיוחד , המוני בני נוער , מוזיאון תוסס , מרכז העולם . הפינה האחרת היא דווקא יורשתה של השדרה החמישית - השדרה השישית . טיול של שעות בין חנויות המילה האחרונה בעיצוב , תקשורת ובתי קפה . יותר אינטימי , לא מגלומני כמו שמצטיירת ניו יורק בדרך כלל .

ניו יורק היא לא האידאל אבל היא חופש , לטוב ולרע . היא קודם כל חופש הביטוי , ומקום לכל מי שבמקום אחר ירגיש לא נוח . היא לא רק עיר לעשירים , היא לכל אחד , מכל צבע ומכל דרך מחשבה . מי שבחר בכרך הזה לירות בו ארס ורצח , רוצה לרצוח את החופש , ואת רצונות בני האדם לשכוח קצת מהשנאה המעוורת .

נכתב על ידי אבינועם גרנות , בשנת 2001