צער ממלא את לבנו כשאנחנו חושבים על ילדי ישראל, שהחופש הגדול שלהם השנה מוגבל בחומות של תקווה. הם אינם חופשיים לצאת לפעילות, כפי שליבם חפץ. אבל בילדים קיים חופש בראשם. זהו חופש החשיבה היצירתית, הדמיון והסקרנות. לאלו אנחנו יכולים כעת לתת דרור – לפתח על מנת לפתוח דלתות ולהתפתח.
אנחנו שוברים את הראש איך להעסיק אותם. אך מה שהילדים רוצים הוא לשבור את הכלים. עלינו לזכור שביכולתנו לכוונם כך שבמקום להישבר, נחבר אותם לכוחותיהם הפנימיים. ואלו טמונים בחופש שבראשם. זהו חופש שעימו נולדו, שאנו רוצים שיישאר עימם לאורך כל חייהם.
הדרכים לעשות זאת הן מאד פשוטות, ובהישג יד של כל אחד ואחת מאתנו:
1) סקרנות – שימור הסקרנות בה ניחנו הילדים יביא לכך שהם יגדלו להיות מבוגרים יוזמים, המוכנים להתנסויות חדשות ולרעיונות חדשים. מקצועות המחר יהיו מבוססים על תכונות אלו.
איך משמרים את הסקרנות של הילדים? מעודדים. המשמעות היא לא לספק להם תשובות והסברים. אלא רק להתפעל מעצם הסקרנות ולכוונם לבטא את סקרנותם בציור וביצירה מחומרים ממוחזרים, למשל.
תמיד נוכל ללמד אותם שיש להם חבר מאד טוב שקוראים לו גוגל, ועוד חבר טוב ששמו יוטיוב. שם יש לכל שאלה תשובה ובדרכים מוחשיות. מובן שעלינו ללמדם את כללי ההתנהגות ברשת, כדי להגן עליהם מחשיפה למידע לא רצוי.
אנחנו רוצים לגדל ילדים שתמיד יהיו סקרנים לגלות על העולם. מטרתנו היא שיגדלו להיות מבוגרים השואפים תמיד להגיע לאופק, בעודו מתרחק מהם. אנחנו רוצים שהם יבואו אל העולם בקומה זקופה, פתוחים להכירו.
ואת זאת אפשר לבנות בפעילויות שגרתיות בחיי היומיום. נגלה שמהסיר עם המים הרותחים עולים אדים ונחשוב ביחד מדוע. נגלה שלאנשים אחרים יש ערכים אחרים, המנחים אותם בחיי היומיום. נלמד לכבדם, כי איש באמונתו יחיה. נחפש עם הילדים ועבורם תכניות טלביזיה שיש בהן עניין ואתגר. נספק להם ונקרא עימם חומרי קריאה מעניינים.
2) הומור – ההומור של הילדים הוא ביסודו יצירתי. הם מסוגלים לומר מילה ולהמשיך לשחק באסוציאציות סביבה. לבסוף הם פשוט מתפקעים מצחוק.
לפעמים אנחנו המבוגרים נעלבים מסוג הומור זה. יש לנו הרגשה שהילדים עושים מאתנו צחוק. עלינו ללמדם שלעשות צחוק מאחרים, זה פשוט לא מצחיק. ועם זאת עלינו לתת דרור להומור זה.
כמה עוצמה יש בכך, שילד מסוגל לומר מילה ופשוט להתפקע מצחוק. אולי הצליל שלה מצא חן בעיניו,ואולי היא הובילה לאסוציאציה מצחיקה.
הומור הוא אמצעי חשוב להיכנס למוד פתוח – בו החשיבה היצירתית זורמת והיצירתיות שופעת. ויותר מכך, הומור הוא כלי עוצמתי בהתמודדות עם האתגרים שהחיים מזמנים לנו.
3) רעיונות – מספיק שפעם אחת הילדים יעלו רעיון ונגיד להם: איזה שטויות, כדי שהילדים לא יבטאו את רעיונותיהם יותר לעולם.
מאחורי הרעיונות האלו מסתתר העולם הפנימי של הילדים, ומתחבאים כישרונותיהם הייחודיים. תפקידנו הוא להתפעל, כמובן כל עוד הילדים אינם פוגעים בעצמם ובאחרים.
כמה חופש נעניק לילדים אשר שעה וחצי מתעסקים בניסיונות עם דברים שיש בבית: עם אריזות ישנות, מספריים וסלוטייפ, לדוגמא. ניתן להם חופש ליצור, חופש לנסות ניסיונות וחופש להביע רעיונות.
כל שעלינו לעשות כשהילדים מגיעים אלינו עם היצירה המוגמרת הוא להתפעל. ואיך להתפעל? תוך שאילת שאלות (למה בחרתם את החומרים והצבעים האלו?) ותוך תיאור היצירה (מאד מעניינת הצורה שבחרתם...מזכיר לי...נותן לי רעיון...לכך התכוונתם?)
אם הילדים שלכם עסוקים שעה וחצי בצורה כזו, אמרו לעצמכם: נהדר! הילדים יודעים להיות במוד פתוח ויצירתי. אדם מבוגר שיודע להקצות לעצמו שעה וחצי לפיתוח רעיונות יצירתי, ידע לפתח רעיונות מקצועיים. הוא לא יניח לרעיונות, עד שימצה את יכולותיו לפתחם ולהביאם למצוינות.
אל דאגה, הילדים ידעו להיות גם במוד סגור, ענייני, ממוקד ומעשי. אנחנו רוצים להעניק להם את היכולת לזפזפ בין מוד פתוח (כדי לפתח רעיונות) לבין מוד סגור (כדי ליישם את הרעיונות). אנחנו רוצים שהם תמיד יוכלו לחזור למוד הפתוח (כדי להמשיך ולפתח את הרעיונות), וחוזר חלילה.
שעה וחצי זהו זמן מצוין להיות במוד יצירתי. אחרי כן היצירתיות הופכת למשהו אחר. כדאי שנכוון אותם לסיים, לספר לנו על מה שעשו ולעבור לפעילות אחרת.
הורים לילדים צעירים מאד, אולי מרימים גבה: הילדים שלי יעסיקו את עצמם במשך שעה וחצי? זיכרו שתפקידנו אינו לספק להם פעילות. לפעמים תפקידנו הוא לסדר את האזור בו הם משחקים, כדי שיהיו בו די דברים מסקרנים, אך לא יותר מדי. השאירו להם הפתעות מסקרנות, שהם יגלו במהלך מסעותיהם בבית. אז פשוט הניחו להם להתנסות עימן.
ואל דאגה אם תוך כדי הם עסוקים בפעילויות נוספות. המולטי-טסקינג הוא יכולת מופלאה בה ניחנו ילדינו – יכולת לה הם יזדקקו בעולמם העתידי.
בלב הילדים יש סער. דמיון שאינו מודרך והומור שאינו מוערך מתגבשים לשעמום ולאגרסיביות. עלינו לפתח את הסה"ר שלהם – הסקרנות, ההומור והרעיונות. כך נפתח להם שער לעולם, ונעניק להם חופש אמיתי. כך גם נפיג מלבנו את הצער, וניתן להם כלים לגבור על הפער שבין יכולות שאינן מקבלות ביטוי לבין יצירתיות עם אור בעיניים.
רעיונות הם קצת כמו תינוקות - הם נולדים קטנים, לא מפותחים, חסרי צורה. הם קיימים בתור הבטחה, ולא בתור משהו בשל.
בחברה חדשנית המנהלים הבכירים לא אומרים "זה רעיון מטופש". במקום, הם שואלים: "מה צריך כדי להפוך את הרעיון העוברי, חצי-אפוי ומטופש הזה למשהו הגיוני שטומן בחובו הזדמנות עבורנו".
פיטר דרוקר
ליחצו כאן לאתר הכותבת: צבע לחיים!
מומחית לפיתוח חשיבה יצירתית בגישה בינתחומית המשלבת בין טבע ואיכות הסביבה, מדע ואמנות, ציירת, סופרת ומשוררת. יוצרת תכנית מגדלים ילדים חושבים יצירתית ומנחת פעילות קסם המילים והצבעים.
