מחלוקת בין חברת תעופה ירדנית לנציגתה בישראל לא תתברר בארץ 

בסקירה זו נתאר מקרה שבו בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי יש לעכב הליכים בין חברת תעופה ירדנית לבין נציגתה בישראל, בשל תניית בוררות בהסכם בין הצדדים.

בית המשפט קבע כי יש לכבד את תניית הבוררות ומשמעות ההחלטה היא שהדיון במחלוקת בין הצדדים ייערך בירדן ולא בישראל.

סיפור המקרה:

חברת תעופה זרה מירדן הגישה בקשה לעיכוב הליכים בתביעה שהוגשה נגדה על-ידי נציגתה בישראל, בטענה לקיום תניית בוררות בהסכם ביניהן, הקובעת כי כל סכסוך יוכרע מול בורר מוסכם ואם לא יהיה בורר מוסכם, הבורר ימונה על ידי גורם ממשלתי בירדן. עוד נקבע בהסכם כי הדין הירדני יחול על המקרה.

חברת התעופה הזרה טענה, בין היתר, כי אמנם לא קבוע בהסכם הבוררות בין הצדדים מקום שיפוט מוגדר, אך עדיין לטענתה יש להחיל את תניית הבוררות על הצדדים, בפרט כשבמשך שני עשורים נהנתה החברה הישראלית מתנאי ההסכם וכעת היא מתכחשת להם, כמו כן יש לכבד תניית בוררות הסכמית ולהעדיפה על פני הליך בבית המשפט.

מנגד טענה החברה הישראלית, בין היתר, כי לכל היותר מדובר בתניית בוררות הקובעת סמכות שיפוט מקבילה, אשר אינה נוקטת בלשון חד משמעית, ברורה ומפורשת שהסכסוך יתברר "באופן בלעדי" או "אך ורק" בירדן או בבוררות, וכי החברה הזרה נגועה בחוסר תום לב כאשר היא מבקשת לעמוד על הוראות ההסכם אך מאידך מפרה אותו.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קיבל את טענות החברה הזרה וקבע כי אין מחלוקת שקיים הסכם בוררות בין החברות שחל גם על המחלוקת ביניהן.

בית המשפט קבע כי החברה הזרה הוכיחה כי היא נכונה לקיים את המחלוקת בבוררות והייתה נכונה לעשות כן, ולכן אין מניעה לקיים את ההתדיינות בבוררות.

כמו כן, נקבע כי למרות שהתנייה נוקטת בלשון shall be, מדובר בתניית שיפוט ייחודית. בנוסף, נקבע כי גם אם התביעה הוגשה נגד נתבעים נוספים שעימם אין הסכם בוררות, אין הדבר מצדיק שלא לכבד את תניית הבוררות מול החברה הירדנית.

לאור זאת, קיבל בית המשפט את בקשת החברה הירדנית לעיכוב ההליכים והטיל על הנציגה בישראל הוצאות משפט בסכום של 10,000 ש"ח.

[ת.א. (מחוזי ת"א) 56420-03-14 Alia-The Royal Airlines Plc))Royal Jordanian נ' טיולי הגליל טרנספורט (1987) בע"מ, פסק-דין מיום 15.6.14, השופט אליהו בכר. ב"כ התובעת (החברה הזרה) עוה"ד משה לשם, ב"כ הנתבעת (החברה הישראלית) עוה"ד פירט ואח'].

הערות:

על אף שבמקרה זה תניית השיפוט לא ציינה בלשון ברורה כי הסכסוך יתברר אך ורק בפני בורר בירדן, ולא שללה התדיינות במקומות אחרים- הכריע בית המשפט כי הלשון shall be מתייחסת לתניית שיפוט ייחודית.

במקרה אחר שגם בו עלתה לדיון תניית שיפוט שבה נעשה שימוש במונח shall be, הגיע בית המשפט למסקנה אחרת וקבע כי מדובר בתניית שיפוט מקבילה. באותו המקרה, בית המשפט הגיע למסקנה זו מאחר ותניית השיפוט לא קבעה את זהות בית המשפט שבו יתברר הסכסוך (כלומר באיזו עיר), ולא שללה התדיינות מחוץ לתחומי אותה מדינה. [ע"א (מחוזי חיפה) 41636-02-12schland AGSchenker Deut נ' מגדל חברה לביטוח ואח',השופט מנחם רניאל, החלטה מיום 30.5.12].