עיקר הסכומים נמשכו במזומן על ידי בעל המניות ומנהל החברה המערערת, מקצתם הועברו בהעברות בנקאיות אל בנקים בשוויץ ובגרמניה. המערערים לא הציגו במהלך הליכי השומה, כל תיעוד, ראיה חיצונית או אישור המעידים מה טיבם של התשלומים האמורים, כיצד שולמו, למי שולמו ובשל מה. כמו כן בחרו המערערים בשלב ההליך השומתי שלא להבהיר כיצד בוצעו העברות הכספים אל מדינת המיזם מלבד זאת שסכומים הוצאו מחשבון הבנק של המערערת בישראל בידי המערער.
בית המשפט המחוזי, בדחותו את הערעור, פסק, בין היתר, כדלקמן:
"על מדינת ישראל לפעול כחלק מהמאמץ הבינלאומי למיגור תופעת השחיתות ותשלומי השוחד שמתלווים לה, בין היתר באמצעות אי התרת הוצאות בגין שוחד, בניכוי. ישראל ...אינה יכולה לתת יד להכרה בתשלומי שוחד כהוצאה בייצור הכנסה ובכך לתרום להתנהלות המוקעת על ידי מדינות העולם הנאורות, בפרט כאשר על פי אמות המידה הערכיות שלה עצמה התנהלות זו מנוגדת לתקנת הציבור. על כן בהתנגשות שבין שומת האמת לבין תקנת הציבור, ידה של האחרונה בהקשר זה, גוברת. תכלית הפקודה להגעה אל שומת האמת כפופה היא לעקרונות על, בין אם אילו חוקתיים או טבעיים בהגדרתם. פועל יוצא מכך כי החתירה אל שומת האמת תעשה תוך שמירת ערכיה של מדינת ישראל, שלא כנגד תקנת הציבור."
עוד נפסק כי:
"מדינת המיזם, נגועה כטענת המערערים, בכלכלה הנשענת על תשלומי שוחד ובלעדיהם לא ניתן לקדם בה דבר. עובדה זו, אשר אניח כי נכונה, אין בה אלא להעיד כי קיימים גופים אשר נכונים על אף המאמץ הבינלאומי למיגור תופעת השוחד, להמשיך ולפעול בהתנהלות זו. התנהלות שמרחיקה את אותה מדינה מבניית כלכלה איתנה ויציבה, מרחיקה אותה מערכים של שוויון ושקיפות, של הוגנות וצדק. הגם שאין אנו, כלשון ב"כ המערערים, בבחינת שומרי המוסר של מדינה זו אולם עניין לכל אזרח ותושב המדינה, מערכותיה השלטוניות כמו גם הפרטיות, בשמירת ערכי מדינת ישראל. התנהלות המנוגדת לתקנת הציבור לא תקבל גושפנקא מבית משפט בישראל אך משום שהיא מתנהלת במדינה נגועה ממילא."
לאור האמור לעיל לא הותרו תשלומי השוחד כהוצאה מותרת לחברה המערערת לפי פקודת מס הכנסה, ונפסק, כי תשלום שוחד הינו לכל הפחות הוצאה פרטית שמחוץ למעגל העסקי.
במישור של בעל המניות של החברה נפסק, כי משיכות הכספים מן החברה נחשבות כקבלת שכר או כדמי ניהול, וכי יש למסותם בשיעור המס המקסימלי בידיו, וזאת על מנת למנוע משיכת כספים מהחברה בלא מס בכיסוי של תשלום שוחד.
הערות על פסק הדין:
פסק הדין מהווה למעשה סוג של תאונת עבודה של המערערים. ברור לחלוטין שפקיד השומה אינו יכול לאשר בתקופתנו תשלום שוחד כהוצאה מותרת, וכך גם בית המשפט, ולעניין זה אין נפקא מינה אם השוחד שולם בישראל או בחו"ל.
הנקודה היא שאין כלל צורך להגיע למצב שאליו הגיעו המערערים. המערערים היו צריכים לשלם לחברת חוץ תשלומים עבור פירסום ויחסי ציבור, ולהשאיר לאותה חברת חוץ לכבס עבורם את כל הכביסה המלוכלת. זהו הנוהג באשר לתשלומי שוחד, בקשיש, שלמונים, או כל שם אחר שמקובל לעניין זה. אף אחד איננו משלם בעצמו תשלומי שוחד, אלא הכל נעשה באמצעות מתווכים בחו"ל, אשר מנפיקים אסמכתאות על כל התשלומים שהם מקבלים. כמובן, שעבור חלקם של המתווכים בעוגה צריך לשלם.
מאחר שזהו הנוהג באשר לתשלום השוחד, ומאחר שהמערערים לא חשפו כל פרט באשר למה שנעשה במשיכות שלהם מהחברה, יתכן שכל טענת השוחד נטענה כטענת כיסוי למשיכות פרטיות, וכי כל מטרת המשפט היתה למנוע הליכים פליליים כנגד המערערים על ידי ניהול משפט סרק במישור האזרחי.
במידה שאכן זהו המצב, הרי שבאמצעות העלאת טענת השוחד מנעו עורכי הדין הנכבדים ממנהל החברה אישום בעבירה פלילית, ובכך מטרתם הושגה במלואה. אם אלו הנסיבות, הרי שהתוצאה הסופית של פסק הדין שלפיו המשיכות הפרטיות לא הותרו כהוצאה, היתה ברורה מאליו לעורכי הדין המייצגים.
התוצאה הסופית היא שאם לא הוגש כתב אישום כנגד בעל המניות של החברה, אשר משך כספים מהחברה בלי לשלם עליהם מס, הרי שחרף הכשלון בערעור, במידה שהערעור מנע הגשת כתב אישום, מדובר בכשלון שהוא כולו זכייה.
הכותב הינו עו"ד ורו"ח. מומחה למיסים, לרבות; מיסוי מקרקעין, מס הכנסה, מס ערך מוסף וחוק עידוד השקעות הון. עוסק בתכנוני מס, השגת אישורים מקדמיים (רולינגים), מתן חוות דעת, ליווי עסקאות, הגשת השגות וערעורי מס, ייצוג בבתי המשפט בכל הערכאות, הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי, השגת הסדרי כופר והשגת הסדרים בתחום הלבנת הון. עוסק בליטיגציה בתחום האזרחי - מסחרי. ליצירת קשר עבור ל: http://israelitax.com/
