אני מתעוררת מוקדם בדרך כלל, יש לי חולשה לבוקר. לשעות שבהם נהוג לישון - הכי טוב , דווקא אז אני מתעוררת. החושך בחוץ מואר בפסים דקים של תבונה אלוהית. השמיים פוקחים עיניים לקול שירת- העולמות , ואני בת אנוש ביראה מביטה מתוך ביתי החוצה מחפשת שובל מתוך כל זה, רמז להיותי חלק מהמחזה. הבית שקט דורך במקום. הכל במקומו חוץ ממני ...
ומהו המקום אליו תרצי לבוא? אני הנשאלת והשואלת. יושבת בתוך דממה אוחזת את כוס הקפה כמו יודעת שהיא העדה היחידה לכול ההתרחשות .קצת נבוכה מאותה הידידות שפיתחתי לאחרונה עם כוסות הקפה, נזכרת שבאמת אני קונה ומחפשת ספלים גדולים , ממש גדולים לדעתי תודעתי מנסה "לקנות ספל להתפתחותה " איזו מחשבה זרעת בי בורא עולם, לדבר עם ספל ..
ומהי אותה ספל בעצם , מהו אותו צימאון לשתות , להרוות אותי לפני האור של הבוקר, להספיק עוד קצת בתוך ההתכנסות הזו לפני שהכול יואר ולא אוכל לראות יותר את המקומות החשוכים שבי. והאור הזה מדוע הוא לוקח ממני את ראיית - הנולד.השתקפתי לפתע בתוך ספל הקפה שבה אני אוחזת , וכמו צפרדע שהפכה למלך קפצה לה תובנה מתוך הבועה שלי , הינך רואה רק את בועתך ,ובאור את נעלמת את הופכת לחלק בלתי נפרד מבועות אחרות , אנשים בלשון הכלל. התבוננותך בך בחשיכה שבתוכך מאפשרת לך ללמוד מהם המקומות שעלייך להאיר כך שפסיעתך בחוץ תהייה בשביל .. ולא בשבילך.
כמה תבונה בכוס קפה. השמיים התבהרו מעט ואני חשתי בצורך עז לומר תפילה, תפילה ליום הזה שיבוא, שיאיר..
וכך זה בא.. אני העבד ניצב מנגד, ואתה האלוקים, מאור עיניי. אני ההלך, אתה המלך, האר לי את הדרך לפניי.. כי הדרך שעולה לה עד למעלה אל ההר, מסתבכת והולכת, מה צופנת לי מחר. אם אדע מניין באתי, איך אדע לאן אבוא, גם משה הלך לארץ ונשאר על הר נבו. הנה הגעתי , עד פי הבאר, אך מה לי התכלית בלי כד המים, אני העבד שמאמין בדרכייך במעשייך להרוות את צמאוני. אני העבד ניצב מנגד, ואתה האלוקים מאור עיניי, אני ההלך אתה המלך, האר לי את הדרך לפני. כי אני עטוף קליפה , כמו טיפה בתוך הים, והדרך רצופה היא וסופה הוא נעלם. אם אדע מניין באתי , לא אדע מה לחפש, גם משה על הסף הארץ לא זכה להיכנס.
הנה הגעתי....מה לי, התכלית בלי כד המים.. אני מודה לפנייך בוראי שאכן צמאתי , אני מודה לך בוראי שאורך דורש אותי . אני מודה שאני נעלמת לגמרי , אבל מופיעה במלוא הדרי, כאשר אני נכנעת לך.. אני באה כשאני הולכת... אני ההלך בוראי - אתה הדרך, אינני מוטרדת מהמקום .. אינני מוטרדת כל עוד אתה מביט בי . כלל לא משנה לי אם זה חלון או דלת, אולי שמיים. הכניסה אל הארץ המובטחת , התכלית בוראי, כד המיים ספל הקפה שלי שאינה מספיקה לי, כל זה מלמד אותי כמה אתה מבקש לתת.
ואני הניצבת מנגד, אני העבד של רצונותיי , איני רואה באור, רואה בחושך מחפשת הרים גבוהים יותר, מחפשת פי תהום לעצמי, נושרת מעצמי ומקלפת מרגישה את הפרידה מאותם החלקים שעטפת אותי ואין לי בהם יותר צורך, איזו עבודה נפלאה אלוהיי "להלביש את האדם" בלבוש . ואז להראות לו את עצמו במערומיו.לבוש עירום כביום היולדי.. והאור הגדול הזה בחוץ נוכחותך, מה הפלא שאני רוצה לקום לפנייך, אולי אראך אולי ניפגש בחשאי בשקט. ואתה עיקש ממני מפתיע , רואה אותי בכל מעשיי- איזה מלך...
בעודי ממלמלת את תפילת הבוקר, יכולתי לראות כמה אני לא מרפה לספל ידיי חברו להן יחד להחזיק בכל הכוח את האמת הזאת שבתפילה. אני ואלוהיי אחד.
הדלת נפתחה ומתוך חדר השינה הציץ לו ילד , מביט בי ושואל גמרת לשתות את כד המיים ?או שאולי השארת גם בשבילי..
כד המים? התכלית רות התכלית היזכרי ..
רות קדם
מצוינות אישית
omrs1@walla.co.il
054-7629779
