מושגים בקבלת החלטות בתחום הפוליטי מדיני ציבורי 

מושגים בעת קבלת החלטות בתחום הפוליטי:

1.קבלת החלטות

קבלת החלטות הוא תחום מחקר בפסיכולוגיה קוגניטיבית, במדע המדינה, בתורת המשחקים, במנהל עסקים, ובעוד תחומים, העוסק באופן שבו אנשים שוקלים את החלופות ומקבלים את החלטותיהם. קבלת החלטות היא תהליך של פיתוח שיקולים לבחירה, ושימוש בהם לשם קביעת העדפה מבין חלופות אפשריות.

2.קבלת החלטות במדיניות חוץ

ישנם מספר מודלים המתארים תהליכי קבלת החלטות במדיניות חוץ (רציונאליזם ומודלים בירוקרטים)

התנהגות מדינות בתחום מדיניות החוץ, עומדים בפנינו משתנים רבים (תשומות) המשפיעים על מדיניות חוץ של אומה: מיקום גיאוגרפי, עוצמה צבאית, סוג המשטר, יכולת כלכלית, השפעות פנימיות וחיצוניות ועוד.

גרהם אליסון נחשב לאבי הגישה הרציונלית בקבלת החלטות במדיניות חוץ.

א. הפרדיגמה הרציונאלית (המודל הרציונאלי - הגישה הרציונלית לקבלת החלטות)

• עלות מול תועלת – מינימום עלות מקסימום תועלת – זו חשיבה רציונאלית.

• חלופה מול אפשרות – אפשרויות זה כל האפשרויות שקיימות, חלופות הן האפשרויות הרלוונטיות וברות הביצוע.

• בחירה רציונאלית – “התנהגות החלטית, מכוונת למטרה המוצג כאשר היחיד המגיב על אירוע בינלאומי.

ב. הפרדיגמה הבירוקרטית

המודל הארגוני – המדינה בנויה מארגונים רבים , ארגונים שאינם פוליטיים, חברה אזרחית. והם משפיעים על מקבל ההחלטות במדינה שכמובן לכל ארגון יש את האינטרסים שלו.

לכל ארגון יש אינטרסים משלו ולכן הוא רואה את הדברים בראייה צרה. ההחלטות המתקבלות הן פשרה בין כל החלופות המוצעות ולא בין כל האפשרויות.

אירועי הפוליטיקה הבינלאומית הם תפוקה של תהליכים ארגוניים. החלטת ממשלה נגזרת מן האילוצים שמכתיבים הארגונים השונים (Allison)

• המדינה איננה שחקן יחיד אלא קונגלומרט של ארגונים.

• ראיית האינטרס הארגוני (ראייה צרה)

• נהלי פעולה שגרתיים ותוכניות מגירה.

• תיאוריית הסיכוי החלטה כפשרה

מודל הפוליטיקה הבירוקרטית – הרואה בהתנהגות הממשלה תפוקות של משחקי התמקחות בין השחקנים השונים בממשל ותפוש החלטות של ממשלה כפשרה בין שחקנים בעלי מידת השפעה שונה. מודל הפוליטיקה הבירוקרטית מנתח בבסיסו את פעולות הממשלה שהן כאמור תוצאה של מקח וממכר בין יחידים וקבוצות בממשלה. פוליטיקה – מאבק כוחות. לכל אחד מן הגורמים יש עמדה שונה ואינטרס שונה ביחס לסוגיה הנדונה והשפעה שונה על תהליך קבלת ההחלטות, וניתן לומר כי פעולה שננקטה על ידי הממשלה מעידה על ניצחון של קבוצה אחת על פני קבוצה אחרת במאבק הפוליטי

3.קונפליקט

קונפליקט, הוא מצב של יריבות, חוסר הסכמה או חוסר התאמה בין שני צדדים או יותר. סכסוך עשוי להיקרא מצב של יריבות, אי-הסכמה או התאמה בין אנשים, או בין קבוצות של אנשים, ולעתים הסכסוך מאופיין באלימות מילולית או פיזית. סכסוך צבאי בין מדינות או בין אוכלוסיות שונות בתוך מדינה, עשוי להביא למלחמה או למלחמת אזרחים. גם התנגשות בין שיקולים או רגשות נגדיים אצל אדם מכונה לעתים - בהשאלה - סכסוך או סכסוך פנימי. למעשה, סכסוך הוא כל מצב בו יש שני צדדים יריבים או מתנגשים, כששני הצדדים הם לאו דווקא בני אדם. גם 'יריבות' בין בעלי חיים וכדומה עשוי להיות מכונה סכסוך.

4. תודעה קולקטיבית

תודעה קולקטיבית – דורקהיים מניח שהחברה בעלת קיום חיצוני ליחידים. אנחנו נולדים לחברה שהיא קיימת והיא קיימת מחוצה לנו. איך היחידים הופכים לחלק מהחברה? דורקהיים טוען שבמהלך ילדותנו המוקדמת אנחנו מפנימים את החברה, אנחנו מפנימים את התודעה הקולקטיבית – אותו חלק שהופך אותנו לחלק בלתי נפרד מהחברה, והיא משותפת לכולנו. התודעה הקולקטיבית מאפשרת את הקיום של החברה (“הסולידריות החברתית”).

5. קבלת החלטות לא רציונלית

מודל קבלת ההחלטות לא רציונלית זה המודל הפסיכולוגי-קוגניטיבי, אבות הגישה, פסיכולוגים קוגניטיביים שונים. חוקרים בולטים, עמוס טברסקי ודניאל קהנמן.

מאפיינים של המודל הפסיכולוגי-קוגניטיבי:

א. צמצום מורכבות על ידי שימוש בכללי אצבע קוגניטיביים. שימוש ב”קיצורי דרך” קוגניטיביים לפישוט תהליך עיבוד המידע

ב. צמצום או מניעה של קונפליקט ערכי. רצון להימנע מתמורה ערכית הדורשת להמיר ערך רצוי אחד בערך רצוי אחר.

ג. בחירה חד-ערכית. ניסיון לפישוט הבעיה באמצעות מכניזמים קוגניטיביים “קרים” וחמים” לכדי בחירה בין חלופות על פי קריטריון הערכה יחיד.

ד. מנגנוני עידוד ומחויבות עצמית. יצירת התחייבות גבוהה להחלטה לאחר שהתקבלה.

6. ברווז  עיתונאי

ברווז עיתונאי הוא כינוי בקרב אנשי תקשורת לידיעה עיתונאית המפורסמת ללא בסיס עובדתי. לרוב, "ברווזים עיתונאיים" הם בתחום הפוליטי, כאשר עיתונאים ופרשנים מפרסמים ידיעות אודות אישים או אירועים פוליטיים שלאחר מכן מתבררים כלא נכונים.

7. רגולציה

רגולציה (בעברית: אסדרה‏[1]) היא שם כולל להסדרה של פעילויות שונות במדינה באמצעות חוקים ורשויות. מקור המונח לטיני (Regulation), ומשמעותו המילולית (והמקורית) היא "להפוך לרגיל, להסדיר, לקיים בשגרה", אך ברבות השנים נוספו לו משמעויות שונות ואף מנוגדות כגון פיקוח, ויסות והטלת איסורים, וכך הוא מתפרש בימינו. הרגולציה כוללת מספר רמות של פעילות: במישור החקיקתי על ידי הרשות המחוקקת

             על ידי משרדי הממשלה. על ידי רשויות שונות

מידת החלוקה בין הרמות שונה בין המדינות, כאשר בחלקן משרדי הממשלה תופסים נתח נכבד יותר ובחלקן רשויות שונות, חלקן עצמאיות, אחראיות למרבית הרגולציה.

מטרתה של הרגולציה בכללותה היא הסדרה של מערך החיים הכולל במדינה הכולל את התנהגות הפרט, התנהגות הפירמות וחיי המסחר ומידת המעורבות של רשויות המדינה בפעולותיהם של אלו תוך נסיון להגן על כל אחד מהגופים מפני כוחו של האחר (לדוגמה, מונופול של פירמה או סרבנות תשלום של הפרט).

8. אלימינציה וקבלת החלטות

הוכחה בדרך השלילה, ידועה גם בשם הוכחה עקיפה או אלימינציה ובלטינית Reductio ad absurdum (רדוקציו אד אבסורדום - רדוקציה לאבסורד .R.A) היא טכניקת הוכחה, במתמטיקה, לוגיקה ופילוסופיה, במסגרתה מוכיחים ששלילת ההנחה המבוקשת היא סתירה (אבסורד), ועל כן ההנחה נכונה. הסתירה מוכיחה שנקודת המוצא שלנו הייתה שגויה.

יש לשים לב כי שיטה זו משתמשת בכלל השלישי מן הנמנע בלוגיקה - או שמשהו הוא נכון, או שהוא אינו נכון, ועל כן אם הנחנו שהטענה אינה נכונה והגענו לסתירה, נובע מכך שהיא בהכרח נכונה. ישנם זרמים במתמטיקה, דוגמת האינטואיציוניזם, שאינם מקבלים כלל זה, ובפרט דוחים את הטענה ששלילה כפולה משמעותה חיוב. על כן אינם רואים הוכחה בדרך השלילה כהוכחה קבילה.

הוכחת טענה בדרך השלילה נפוצה בוויכוחים לשם השגת ניצחון על היריב הרעיוני. עם זאת, היא יכולה לשמש כדרך לבירור האמת, שכן ניתן להצביע בה על כשלים רעיוניים בדברי הדובר השני,

9. חופש הביטוי

חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, יצירת סרט קולנוע וכל שאר דרכי התקשורת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם) עקרון חופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור. חופש הביטוי נחשב למימוש של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם.

חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד. דוגמה לכך היא הטענה כי חוקים האוסרים ביטויי גזענות או תאוריות היסטוריות כמו הכחשת השואה מגבילים את חופש הביטוי. דיני לשון הרע מגבילים את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, כדי לאפשר לנשוא הפרסום לשמור על שמו הטוב.

10. הרטוריקה (של בגין)

בגין, אחד המנהיגים הגדולים ביותר שידעה הציונות ומדינת ישראל, דמות אשר רבים זוכרים אותה לא רק כסוחפת המונים, ומבעירה את אש האחדות וההיסטוריה היהודית אלא גם כאחד הנואמים המזהירים ביותר שידעה הציונות. כישוריו הרטוריים נודע גם בבית הכנסת במפגשים הציונים שארגן אביו כאשר כולם מרותקים אחר דבריו וכמו כן גם בוויכוחים מול הסטודנטים תומכי הציונות הסוציאליסטית

האמת היא, כי אומנות הדיבור כלל איננה ניתנת ללמוד...., בשטח זה למעשה אי אפשר ללמוד דבר.

עובדה היא שכל בתי הספר לרטוריקה, מימי קדם ועד עצם היום הזה, לא הוציאו נואם אחד ששמו ילך לפניו. והמעטים, ששמותיהם חרותים על לוחות הזיכרון של עמיהם, לימדו עצמם להשמיע את דבריהם.

ואיזהו הנואם? האם מי שקולו רם, לשונו מהירה, שפתו חלקלקות, בשרוולו מספריים, בפיו שלהבת הכובה עם צאתה? לא.

זהו הנאום היודע לשלהב את ההיגיון עם הרגש, את השכל עם הלב. זהו הנואם אשר ממנו, מלבו וממוחו, נמשך החוט - לא, אלחוט! - אל ליבותיהם ומוחותיהם של שומעיו, וברגעים מסוימים, כל השומעים נעשים שלמות אחת, והנואם נעשה חלק ממנה"

11.רטוריקה

רטוריקה בהגדרתה הרחבה היא תורת השכנוע. לרטוריקה קרוב ל- 15 הגדרות בספרות המחקרית אך אתמקד בהגדרה הצרה ביותר והיא תורת הנאום- ההופעה בפני קהל.

לרטוריקה תפקיד מרכזי בתהליך השכנוע, כאשר שכנוע משמעו הבאה לשינוי עמדות או לשינוי התנהגות מצד הנמען אם עמדותיו ההתחלתיות היו שונות מאלה של המוען, סוכן ההשפעה.

הגדרת הרטוריקה מחייבת אותנו להתייחס לעברה, שכן ניתן להפריד בין הרטוריקה העתיקה לרטוריקה החדשה. ההגדרה הקלאסית לרטוריקה שייכת לאריסטו: "הרטוריקה היא הכושר לגלות את דרכי השכנוע האפשריות ביחס לכל עניין". הרטוריקה, לפי אריסטו, היא אמנות השכנוע – היא הכושר לגלות את כל האמצעים האפשריים לשכנע בכל נושא שהוא.

אריסטו הבחין בכמה מצבים של שכנוע. אפשר לשכנע את קהל היעד על ידי פנייה אל ההגיון באמצעים לוגיים. המוען רוצה לשכנע בהכרת האמת שבטיעוניו באמצעות השכל. אפשר לשכנע גם על ידי פנייה אל הרגש באמצעים רטוריים - סגנוניים. הרטוריקה שמה לה למטרה ללמוד לשכנע, הן בדרך הרגש והן בדרך ההיגיון.

הגדרת הרטוריקה מחייבת גם הבחנה בין הוכחה לשכנוע: ההוכחה חותרת לייצג את האובייקטיבי (על כל המשתמע מן המושג אובייקטיביות בתחום התקשורת) באמצעות היקשים לוגיים. היא אמורה לעבור מסלול מובנה לשם הסקת מסקנות ומדגישה את ההיבטים הרציונאליים - לוגיים בתהליך ההוכחה.

השכנוע מתבסס על הרטוריקה ייצוג של דעות ועמדות במטרה להשפיע. השכנוע הוא במהותו סובייקטיבי. הוכחה היא חלק מטקטיקת השכנוע.

מקור:

יוסי בר , צריך לדבר, החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובר-אילן. וכן עבודת הדוקטוראט, שלו אשר התמקדה ברטוריקה דתית.

12.משלב הנאום

משל‏ב או "משלב לשוני", הוא מושג בבלשנות הבא לתאר את מידת הרשמיות (פורמליות) של טקסט מדובר, כתוב, או מסומן.
במשלב בא לידי ביטוי ההקשר החברתי של הלשון- כורח הנסיבות והסיטואציה הספציפית שבה נאמרו, נכתבו או סומנו הדברים. אדם עשוי לשנות את משלב שפתו לפי בחירתו וראות עיניו ובהתאם לנסיבות. למשל כאשר אדם משוחח עם אשתו או ילדיו סביר שרמת הרשמיות של השיח תהיה נמוכה (משלב נמוך), ואילו אם אותו אדם יישא נאום בטקס רשמי סביר שיבחר להעלות את רמת לשונו (משלב גבוה).
מגזרים שונים ואוכלוסיות שונות משתמשות במשלבים שונים.

מקובל לקבוע את המשלב בהשפעת כמה גורמים:

• תחום השיח: ישנם תחומים שמאלצים שימוש במשלב יותר גבוה לעומת תחומים אחרים, למשל שיח בתחום המשפט או הרפואה לעומת שיח בתחום הספורט.
• המדיום (האמצעי) התקשורתי: רמת הרשמיות הנדרשת בכתיבת מכתב למשל, שונה מהרמה הנדרשת בשיחה שבעל פה (גם כאשר מדובר באותם מוען ונמען).
• תפקיד המשתתפים במסרים: כאמור, אופי השפה הוא שונה כאשר מדובר למשל בשיחה בין בעל לאישה לעומת מפקד וחייל, מראיין ומרואיין וכו'.
• מידת הפורמליות של השיח: משלב בטקס רשמי הוא שונה ממשלב של שיחה אינטימית, משלב של מאמר מדעי שונה ממשלב של רשימת קניות, משלב של מכתב הממוען לחבר שונה ממשלב של מכתב הממוען למרצה באקדמיה וכו'.

החלוקה הנפוצה של הלשון מציגה ארבעה משלבים עיקריים:

לשון גבוהה / מליצית: שפה פיוטית המאפיינת את הלשון הספרותית והמקראית. הייתה בעבר לשון מדוברת אך השתנתה עם השנים, והיום כמעט ולא נמצאת בשימוש בשפה היומיומית ומופיעה בעיקר בספרות, באקדמיה, בנאומים, במכתבים רשמיים וכו'. לדוגמה: "טוב היה אילו חזרתי לביתי, אלא שכבר ירד היום וביתי רחוק מן העיר" (עגנון, תשי"ט, עמוד 187).‏[1]

נדלה מתוך:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%91

13. שדולה לובינג

קבוצת אינטרס, או קבוצת בעלי עניין, היא ארגון שמטרתו להשפיע על החלטות המתקבלות על ידי הרשויות. קבוצות האינטרס בווריאציות שונות פועלות בכל המדינות בין אם הן דמוקרטיות או דיקטטוריות. קבוצות אינטרס פרטי- משקפות מגזרים שונים בחברה. דוגמאות בולטות: ארגוני עובדים, ארגוני מעסיקים, ארגונים עולים ועוד.קבוצות אינטרס ציבורי- פועלות כדי לקדם עניינים הקשורים לכלל הציבור לדוגמה: קבוצות איכות הסביבה, קבוצות צרכנים, קבוצות זכויות אזרח, קבוצות דתיות, קבוצות ביטחוניות-לאומיות.

14. אסטרטגיה וטקטיקה

אסטרטגיה היא הכיוון הכללי אליו צועדת חברה. אסטרטגיה טובה מגייסת את כל המחלקות והאנשים בארגון להגשים אותה. דוגמאות: חברה יכולה להחליט על אסטרטגיה של רווחיות דרך יעילות מול המתחרים. כך מחלקות המו"פ ישקיעו בפיתוח דרכים להוזלת המוצרים ותהליך הכנתם, מחלקת השיווק תחפש דרכים זולות להגיע אל הצרכן, מחלקת משאבי אנוש והרכש יהיו פעילים בחיסכון בעלויות וכו'. לחלופין יכלה החברה להחליט על אסטרטגיה של עליונות המוצר מול המתחרים. ואז המו"פ היה משקיע ביצירת פיצ'רים מיוחדים למוצרים, השיווק היה מחפש דרכים להציג את המיוחד במוצרי החברה, באופן שיעורר הד תקשורתי, מחלקת משאבי האנוש הייתה מתמקדת בגיוס כח אדם יצירתי במיוחד והרכש היה פועל להשגת חומרים מיוחדים ויקרים שלמתחרים יהיה קשה לחקותם.

מה ההבדל בין אסטרטגיה וטקטיקה?

נדמיין לעצמנו שהמושגים קשורים כרגע לצבא. אסטרטגיה היא למשל הבחירה בין השקעה בצי ימי גדול מול עליונות אווירית. או צבא קטן וחכם למול צבא גדול ואימתני. אלו הן החלטות אשר ברגע שמקבלים אותן, קשה לשנותן והן כרוכות בעלויות רבות. טקטיקה במקרה זה תהיה למשל החלטה אם לפתל אוגדה אחת לשתיים, אם לכבוש מוצב מסוים דרך הים או היבשה וכו'. הן אסטרטגיה והן טקטיקה הינן חשובות להצלחת הארגון.

15.קאמפ דויד הסכם השלום

הסכם קמפ דיוויד הינו הסכם שלום ראשון והיסטורי בין ישראל לבין מדינה ערבית. והם מהווים את אחד ההישגים החשובים ביותר של מדיניות החוץ הישראלית ההסכם קבע ששתי המדינות יפתחו במשא ומתן לשלום, וכי ישראל תיסוג מכל סיני ותפנה את הישובים הנמצאים שם.

הגורם המכריע שהוביל את שני הצדדים להיכנס למשא ומתן היה גורם הקורבנות הרבים שגבתה מלחמת יום כיפור. דבר שבהחלט השפיע על שני המנהיגים. תהליך חתימת הסכם השלום היה מורכב. השיחות נמשכו כשבועיים כשבתחילה הם לוו בקשיים ובמשברים רבים שכמעט גרמו לפיצוץ השיחות .כשעיקר המחלוקת היה נושא הפלסטינים .מצד אחד מצרים ניסתה להראות לעולם כי היא דואגת גם לפלסטינים ומצד שני בגין שלא רצה להכיר בפלסטינים.  לאחר שכנועים  ולחצים רבים מצד הנשיא האמריקאי קרטר חזרו הצדדים לשבת והמשיכו בניהול השיחות ביניהם.

16. "מאכערים"

בתרבות הישראלית, מאכער (מיידיש; נהגה "מאכר") הוא אדם בעל השפעה המציע את שירותיו כמתווך לשם קיצורי דרך בביורוקרטיה של רשות שלטונית, לתיאום מפגשים עם בכירי הרשות שדלתם אינה תמיד פתוחה לאחרים, ולעתים אף להשגת הקלות והטבות המנוגדות לחוק תמורת שוחד. לעתים ה"מאכער" הוא מבכירי הרשות השלטונית לשעבר, המנצל את קשריו עם עובדי אותה רשות.

17. חוק יסוד הכנסת

חוק יסוד: הכנסת נתקבל בכנסת בתאריך כ"ב בשבט התשי"ח, 12 בפברואר 1958, על ידי הכנסת השלישית.

חוק יסוד זה אינו מגדיר את סמכויותיה של הכנסת (ראו הצעת חוק יסוד: החקיקה), אך קובע בסעיף 1 שלו כי: "הכנסת היא בית-הנבחרים של המדינה".

סעיף 2 לחוק היסוד קובע: "מקום מושבה של הכנסת הוא ירושלים", ובסעיף 3 נאמר: "הכנסת בהיבחרה תהיה בת מאה ועשרים חבר".

חוק יסוד: הכנסת עוסק באורך כהונתה של הכנסת, שיטת הבחירות, הזכות לבחור ולהיבחר, כהונת חברי הכנסת, חסינות חברי הכנסת ובנייני הכנסת, עבודת הכנסת, עבודת ועדות הכנסת ועוד.

אורך כהונתה של הכנסת נקבע בסעיף 8 לארבע שנים מיום היבחרה, אולם סעיף 36 קובע שלאחר פיזור הכנסת לפני גמר כהונתה, חייבת הכנסת הבאה לכהן עד למועד הקבוע בסעיף 9 (להלן), כך שלמעשה יכול להיווצר מצב שהכנסת תכהן מעבר לתקופה של ארבע שנים.

מועד הבחירות נקבע בסעיף 9 כיום ג' השלישי לחודש חשוון, או יום ג' הראשון בחשוון במקרה שהשנה הקודמת הייתה מעוברת. מאז שנתקבל החוק נערכו רק ארבע פעמים בחירות במועד זה: הבחירות לכנסת הרביעית ב-1959, לכנסת השישית ב-1965, לכנסת השביעית ב-1969 ולכנסת השתיים עשרה ב-1988.

18. חוק יסוד הממשלה

חוק יסוד: הממשלה נחקק לראשונה בידי הכנסת השישית ב-13 באוגוסט 1968 החוק הוחלף על ידי הכנסת ה-12 ב-18 במרץ 1992 לצורך שינוי שיטת הבחירה של ראש הממשלה לשיטת בחירה ישירה. החוק הוחלף פעם נוספת, על מנת לבטל את שיטת הבחירה הישירה בידי הכנסת ה-15 ב-7 במרץ 2001 החוק משוריין ודרושה תמיכה של לפחות 61 חכים כדי לשנותו.

חוק היסוד מגדיר את אופן הרכבת הממשלה, תפקידיה וסמכויותיה, ראש הממשלה בישראל הינו: "ראשון בין שווים" להבדיל מנשיא בשיטה האמריקאית.

19. קבלת החלטות קואליציונית

פעילות קואליציונית כהפעלת משאבים של ארגון לקידום מטרתה ויעדיה הפוליטיים

המוסכמים של הקואליציה. הפעלת משאבים יכולה הייתה להתקיים במסגרת פעילות משותפת ביזמת  הקואליציה או במסגרת פעילות עצמאית של הארגון, שנערכה כחלק מהמאבק המשותף. משך הפעילות .הקואליציונית נבחן החל מהרגע שהארגון נקט בפעילות פומבית בנושא המאבק ועד שהפסיק להיות פעיל במאבק המשותף. הפסקת הפעילות יכלה להתרחש במהלך פעילותה של הקואליציה או כאשר הקואליציה התפרקה לאחר שהשיגה את מטרתה

20. חוק יסוד נשיא המדינה

חוק יסוד: נשיא המדינה הוא חוק היסוד המסדיר את מעמדו ואת סמכויותיו של נשיא מדינת ישראל. אין בחוק היסוד סעיפים משוריינים, והכנסת יכולה לשנותו ברוב רגיל. מאז נחקק חוק היסוד, ב-1964, הוא תוקן עשר פעמים, האחרונה שבהן בשנת 2014.

הנשיא מטיל הרכבת הממשלה על המועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב הממשלה, אינו חייב להיות מהמפלגה-הסיעה הגדולה ביותר.

כן מעניק חנינות-מחלקת החנינות לאחר המלצת משרד המשפטים ובתיאום עמו.

עוסק בכתבי האמנה לשגרירים, וכן חתימת קיום על חוקים.

21. חוק חופש העיסוק

חוק יסוד: חופש העיסוק הוא חוק יסוד שנועד להגן על חופש העיסוק, כלומר על זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. לחוק זה ולחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו העניקה הכנסת מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה.

למותר לציין כי סעיף 4 בחוק עוסק בהגבלתו-פסקת ההגבלה על פי: תכלית ראויה, מידתית, חוק ההולם את ערכיה של מ"י. כלומר: יש צורך ברשות מסמיכה, לא לכל דבר מוענק חופש העיסוק למשל: לא להימורים וכדו'-יש צורך שלא תהא סתירה בינו לבין חוקים אחרים וקודמים לו.

22. דטרמיניזם היסטורי

תורה או השקפה הגורסת כי כל אירוע מתרחש בהכרח לפי חוקים סיבתיים במערכת נתונה, שבה כל אירוע הוא קבוע ואי אפשר לשנותו. הרעיון הדטרמיניסטי מילא תפקיד חשוב בהתפתחות המדע עד לתחילת המאה ה-20, שכן הוא העניק משמעות למושג החוק המדעי: כל מה שקרה היה חייב לקרות, ומה שלא קרה לא היה יכול לקרות, שכן החוק המדעי, לפי התפיסה הדטרמיניסטית, מאפשר ניבוי מוחלט, אם אך ידועים החוק עצמו והנתונים הנוגעים למערכת שעליה הוא פועל. היטיב לבטא זאת המרקיז דה לפלס, שטען כי אילו היו ידועים כל חוקי הטבע, ומצבם של כל הגופים ביקום ברגע נתון, כי אז היה אפשר לנבא את מצבו של כל גוף עד לעתיד האינסופי, וכן לאחור אל העבר האינסופי.

23. הערך העודף

ערך עודף הוא מונח שטבע קרל מרקס בתורת הערך של העבודה שלו, לציון אותו חלק בערך עבודתו של הפועל שאינו משולם לו על ידי היצרן. לפי מרקס, חלק לא משולם זה הוא ניצול והוא המקור לצבירת ההון של הקפיטליסט.

בספרו "הקפיטל" טען מרקס כי ערכו של המוצר לא נובע אלא מהעבודה שהושקעה בו, ומאחר שמחיר המוצר חייב להיות המחיר הנכון (על פי תורת מרקס), הדרך היחידה לרווח הון עבור הקפיטליסט היא באמצעות כפיית הפועל לייצר עבור הקפיטליסט "ערך שימוש עבודה" מעבר לזה שהוא משלם לו. לדוגמה, אם העובד מקבל תשלום בעבור "ייצור ערך" בשווי של שש שעות עבודה, אך עובד 12 שעות, שש השעות שנוספו הן ערך עודף הזורם לכיסו של הקפיטליסט. כניסוחו של מרקס: במלים פשוטות, לפי מרקס ערך עודף מבטא את יכולתו של הקפיטליסט להביא את העובד לעבוד עבורו בחינם. הון הוא ניצול—שליטה בעבודה ללא תמורה.

רעיון הערך העודף מבוסס על תורת הערך של העבודה של מרקס ובעיקר על הרעיון שאימצו הוא והוגים  אחרים שלפיו ערכו של מוצר ומחירו הם פועל יוצא של השקעת עבודה וחומרים וחלק יחסי של עלות המפעל והשקעות קיימות של היצרן.