רבי שמעון בר יוחאי מייצג את הספירה האלוהית - יסוד. ספירה תשיעית "צדיק יסוד עולם".מעין צינור המקשר בין האלוהי לאנושי.כל השפע האלוהי בא ליסודו משם אל המלכות. כלומר יסוד במלכות זוהי חוויה של שלמות, זכר ונקבה הבונים משכן יסודם במלכותם. גן- ונהר, השפעה שאינה פוסקת הורות שלמה.היסוד מנחיל, מפרה אוגר ופורק, כוח ההוראה. נושא ומפיץ, ידיעת הסודות מונחת לרגלי היסודות. הנותן הגדול הוא המקבל הגדול, וכשיסוד בא אל המלכות המקבלת המוציאה לפועל , ידעו איש ואישה תפקידם.
הסוד הגדול , הזוהר הגדול, להביט באלוהי ולרכוש את תכונות המאציל. מי לא רוצה גן פורח, מי לא רוצה זרימה אינסופית ומכוונת מטרה. מי לא רוצה - ואולי השאלה הגדולה שייש לשאול, האם מישהו באמת רוצה? ואם כך מדוע זה לא קורה?
מדוע אנו שולחים יד אל האש, אל גינתו של השכן, אל רכוש שלא שלנו. מדוע אנו טובלים את הגוף בבריכות מלאכותיות ולא במי חסד ים ונהר. מה גורם לנו לשלוח יד בנער? מה מפעיל אותנו לעשות בדיוק את מה שהפוך מטבענו.
"כל אחד חושב איך לשנות את העולם , אך איש אינו חושב כיצד לשנות את עצמו"( לב - טולסטוי).
קל יותר לפרק אטום , מאשר לפרק דיעה קדומה אמר איינשטיין.
"והאדם ידע את חוה". מהו הרמז הגדול שמונח לפנינו, מהו אותו ידע ידיעה חיבור פיזי ורוחני לכוח שמפעיל אותנו ממקורנו, אותו כוח שמביא אותנו אל הגן שלנו ולא אל הגן של השכן, אל האישה שלנו ולא אל אשת איש, אל הבריאה הפרטית שלי ולא אל בריאתו של האחר. איך יוצרים חיבור טוב ואמיתי שלא יגרום לי לפזול הצידה
ובכן הפילוסופים רק מפרשים את העולם, החוכמה היא לשנות אותו, אמר קרל מרקס, והסוד הוא בתורת המעשה , תורת האמת. אדם הלומד לנוס מהרגליו, מבצע נס, העשייה היא הרוחניות הגדולה ביותר , רק האדם יכול להפוך את גנו לגן פורח או לגן מופרח. כאשר אני סוטה מנתיבי, אני מהלך על אדמת טרשים, כאשר אני טובל במים עכורים, אני נעכר, כאשר אני מביט באור אני מואר .
חוכמת הלב הינה לבוא אל הנהר הפנימי שזורם בי , לטבול במימיו , לזרום ממנו ,לאפשר לו לצאת ולהוציא אותי מדוממותי. המפגש עם הנהר הפנימי, כבר מוציאה אותי מעדן.. עוד לפני שפעלתי , אני מוצא , כמו מערכת הפעלה שעובדת ללא הרף, וכל שאני אמור לעשות זה לבוא אל עצמי, יחידתי ללא תנאים מוקדמים.
ואז "והיו עיניך רואות את מוריך". מאותו המקום אני יכול לראות את מורי , את חובותי, את מימיי, את גני, את ליבי, את אלוהי.
ולכן אותו "נהר היוצא מעדן להשקות את הגן " , אותו יסוד במלכות , הוא סוד החיים במלואם.
" לא נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא.. לא בשמים היא ... ולא מעבר לים היא... כי קרוב אלייך הדבר מאוד.. בפיך ובלבבך לעשותו"
(דברים ל, יא)*.
כלומר הכול קרוב, לא בשמים ולא מעבר לים, הכול קרוב אלייך...בפה, בלב,בעשייה,איננו מסתירים נפלאות ממך הפלא הוא בך, אבל עליך לעשותו....
"מה תזעק אלי" אמר הבורא, ואז נפתח ים סוף בכוח העשייה, בכוח האחריות , הידע, הים נסוג... נפתח. גם אתם יכולים...
פתחו את הלב לנהר שיקח אתכם לעדן, לא לחופשה קצרה לתמיד, יום ביומו, השקיה קבועה של כל מה שחפץ ליבכם, ואז "יהי שלום בחילך, שלוה בארמונותיך"...(תהילים קכב)
אמן, כן יהי רצון.
רות קדם
omrs1@walla.co.il
054-7629779
