הנזק הטמון בפלואור 

מיתוס הפלואור– מיתוס מסוכן
פלואור מינראלי– יסוד כימי ממשפחת ההלוגנים אשר למעשה יוצרים מלחים. היסודות המינראלים הקרובים לו ביותר הם הברום והכלור.בטעות נקשרו לו כתרים כמגן בפני עששת.מחקרים מעשרים שנה אחרונות שוללים את הטענה שפלואור מגן בפני העששת. וטוענים שלא רק שפלואור אינו יעיל בהגנה בפני העששת אלא ההפך הוא הנכון.המחקרים מוכיחים כי הפלואור רעיל ביותר לאדם ולבעלי חיים, גורם לחירור השיניים והופך אותם לשבירים יותר. הפלואור הוא היסוד המחמצן ביותר מבין היסודות הכימיים והוא מחמצן (שולל אלקטרונים מיסודות אחרים) אפילו יותר מחמצן.מקור הפלואור מגיע מקרום כדור הארץ ומאזורים געשיים.הפלואור אוכף את עצמו על מתכות כמו ברזל ולכן מונע מאיתנו את קליטת הברזל. 

מחקרים שנערכו ברחבי העולם  גילו כי הפלואור לא זו בלבד שהינו רעל מסוכן, אלא הוא גם בלתי יעיל בנושא הגנה על השיניים.
לפני 30 שנה, הוכח במספר הזדמנויות ובין השאר גם על ידי החוקרים האמריקאים Berry ו-Trilwood הנזק הנגרם על ידי  הפלואור.  שניים אלו הוכיחו כי תחת השפעת הפלואור, חל שיבוש חמור בהתחלקות התאים. בכל מקום בעולם שבו נרשם שיעור גבוה של פלואור באדמה ובקרקע  הופיעו הפרעות רבות בתפקודי האדם.כבר לפני אלפיים שנה, הבחין המשורר הלטיני Martial  כי שיני האיטלקים בדרום המדינה היו בגוון צהבהב  אשר הפך לחום ואחר כך לשחור ככל שהן נהרסו, בעוד שבצפון המדינה נשמר בדרך כלל צבען הטבעי.באזורים מסוימים בדרום איטליה, היכן שהמים, הפירות, הדגים ובדרך כלל כל מוצרי המזון הינם מזוהמים בפלואור, נרשמה שכיחות גבוהה של מקרי אי-אונות, בעיות בשחלות, כיבים באיברים שונים של מערכת העיכול, אנמיה, לוקמיה, בעיות חמורות במבנה העצם, מומי לב מולדים, "מחלות כחולות" (בעיות בתפקוד הלב) ואפילו מחלת סרטן. ביפן, ליד קיוטו הבחין הפרופ' Yagui Hirao בקיומן של אותן התופעות.בשנת 1927 גילה Bartolucci בעיות חמורות במבנה העצם ועיוותים משמעותיים באיברים שונים של  בהמות השייכות לחווה הנמצאת בסמוך למקום ייצור של דשן פוספטי איטלקי, שממנו נפלטו אדי פלואור ללא הפוגה. נראה כי הילדים שהתגוררו בסביבה סבלו אף הם מאותן הפרעות, אם כי למרבית המזל, בצורה קלה יותר.בשנת 1959 דיווח חוקר גרמני בשם    Medizinische Wochenchriftעל מקרה של אדם הסובל מכאב חזק לאורך כל עמוד השדרה. בצילום הופיעה רעלת פלואור במצב מתקדם. מדובר היה באדם שנהג לשתות אך ורק מים מבאר, שבה  ריכוז הפלואור עמד על 7.5 ppm (חלקי המיליונית). אדם זה נהג לצרוך עד 12ppm פלואור ביום. מקור המיתוס
המקור לשימוש בפלואור למניעת עששת מעורר עניין. בסוף שנות ה- 30 נסעה קבוצת מדענים ורופאים אמריקאים לחקור אוכלוסייה החיה במתכונת של משק המכלכל את עצמו כמעט לגמרי, באזור ההרים הגבוהים בשוויץ. החוקרים בדקו את כולם לפרטי פרטים, לרבות השיניים שעליהן נערכו תצפיות מפורטות. הם גילו כי בשיני ילדים ומתבגרים בני פחות מ- 16 שנה לא הופיעה עששת. הסיבה לכך יוחסה לצריכת מים  מכילים פלואור באופן טבעי, היות וזרמו דרך שכבות פלואור.יחד עם זאת, מעבר לגיל ההתבגרות, וכפי שקורה בכל מקום בעולם שבו האוכלוסייה צורכת מים המכילים באופן טבעי כמות גדולה של פלואור, מופיעה עששת בשיניים בקצב יותר ויותר מהיר  והמבוגרים כמעט  והינם חסרי שיניים.כמו-כן, נמצא כי תושבי אזור העמק הגבוה סובלים מרעלת פלואור במצב מתקדם, בנוסף למקרים רבים של ננסות (סחוס המפרקים מתקשה בשלב מוקדם מדי), הפרעות עצביות שונות ומחלות "עצם זכוכית" (שיבוש בחילוף החומרים של הסידן ההופך את העצמות לשבירות כמו זכוכית).הוספת פלואור למי השתייה עלולה לגרום לרעלת פלואור. תופעה זו הינה אפוא מזיקה, בין השאר משום שלא קיימת תקינה לגבי תגובות בני אדם לפלואור.על פי ד"ר H.C. Hodges תגובות אלו יכולות להשתנות באופן בלתי צפוי ובאשר לפלואור עד כ- 900%. יתרה מזו, כמות המים הנצרכת שונה מאדם לאדם. יש השותים הרבה יותר מים מהאחרים. חולי הסוכרת, לדוגמה, זקוקים לכמות יומית הרבה יותר גדולה. אל לשכוח גם כי לא ניתן לפקח באופן קפדני על הוספת פלואור באופן מלאכותי למי השתייה  וכי שיעור הפלואוריד יכול להשתנות בנקודות זמן מסוימות מ- 0.05 ppm ל-  2.5 ppm. 

להמשך  קריאה מיתוס הפלואור– מיתוס מסוכן 
לקריאה על דברים נוספים בבלוג שלי דעות על כל דבר שרציתם לדעת וגם על מה שלא
http://mo-ideas.blogspot.com 
תודה לאתר טבעוני תוספי תזונה טבעיים על עזרה בכתיבת המאמר
www.tivoni.com