הנה, כמעט רואים את הסוף מול החמאס.
או שאולי, הסוף הוא רק התחלה של שלב חדש.
הטרור, מה מטרתו האמתית?
נכחתי בעבר בהרצאה העוסקת בנושא
"לטרור" אמר אז המרצה, "יש מטרה אחת ויחידה. מהי?"
"להרוג חפים מפשע?" הציע אחד מן הקהל.
"טעות. המוות הוא רק תוצר לוואי של הטרור."
"הפגנת כוח?"
"לא. אין שכנוע גרוע מזה"
"ליצור טרור?"
"בדיוק. ובמילים פשוטות מטרת הטרור היא להפחיד.
הפחד מערער את האמונה בממסד.
הוא מחליש את האויב מבפנים...
גורם לאי שקט בקרב ההמונים.
רשמו זאת לפניכם" הוסיף המרצה,
"הטרור הוא לא ביטויי לכעס. הטרור הוא נשק פוליטי...
קח את הממשלה,
את תדמיתה כמי שאינה מסוגלת לשגות,
והעם יאבד את אמונו בה"
כמה שהדברים מדויקים.
הפחד, אובדן האמונה בצדקת הדרך.
האמת, מצד שני, נתנו להם מנה אחת אפיים.
ובכל זאת, אם יש קבוצה בעם שעליה מוטל כעת
הרבה יותר מהרגיל זה
המחנכים. כן, ההורים והמורים של הדור הבא.
ההתמודדות עם פחדים, הקשר והאמון בין בני אדם
נבנה בעמל סיזיפי, יום יומי, של חינוך ואהבה.
צריך להכניס במסגרת הלימודית מעבר לתחום הלמידה הרגיל, הדידקטי,
תחום נוסף, אקרא לו
תחום הלמידה הרגשית
המורכב ממספר תתי נושאים [חמש במספר]:
1. מודעות עצמית [Self-Awareness]
על פי רוב אנו תופסים את ההתנהגות האישית שלנו דרך החוויה הרגשית, לעומת זאת, את הזולת אנו קולטים דרך פעולותיו. לדוגמא, כאשר אני יוצא לחוף הים, אני מתרגש ושמח ולעיתים אפילו "נשרף" מהשמש ואז מגרד לי ומעצבנת הצריבה. לעומת זאת, חברי שנכח איתי באותו אירוע מוגדר אצלי כמי ש"בא איתי" או "הלך איתי" לשחייה בים. אל דאגה, גם האחרים חווים אותי דרך מעשיי ולא דרך רגשותיי.
אנו צריכים ללמד את הדור הבא, כיצד לזהות את רגשותיו ולקשר בין המחשבות והרגשות להתנהגותו. להבין מה הם מרגישים וכיצד להעביר מידע זה החוצה מהם ואיך [אם צריך] לנהוג אחרת בפעם הבאה.
כיצד נעשה זאת בכיתה?
יש כמה דרכים, למשל, כתיבה ביומן. למידה על כתיבה אישית. סדנאות של מיומנויות חברתיות כגון שליטה בכעסים וכד'. עבודה משותפת ומעמיקה על תיווך בסכסוכים בתוך כותלי בית הספר עם קבוצה מובילה מתוך התלמידים. יש דרכים נוספות, החשוב מכל הוא להכניס את העניין לסדר היום הבית ספרי.
2. ניהול עצמי [Self-Management]
תחום זה כולל מספר נקודות מאוד חשובות, ללמוד מה מניע אותי [מהם הצרכים האמיתיים של ה"אגו" שלי עליהם אני מבקש לענות בצורה מקדמת ולא בצורה מעכבת. הצורך בשייכות?! הרצון ללמידה מקדמת?! השאיפה לנתינה ללא גבול?!], להיות בעל שליטה עצמית מתוך ההכרות עם עצמי והמודעות העצמית שפיתחתי בתחום המוזכר למעלה, לדעת לווסת את הרגשות שלי.
כיצד נעשה זאת בכיתה?
גם כאן, הדרכים הם מוכרות וידועות. ליצור תרגילי דמיון מודרך פעם ביום עם מוזיקה מרגיעה, לתת הפסקות פרטניות כאשר נוצר מתח או כל צורך אחר. החשוב, שוב, זה להכניס את התחום הזה לתוך המודעות שלנו כמורים וכחלק מהשיח המתקיים בבית הספר.
לחץ כאן כדי להרחיב את התחומים האלו ולהוסיף את שלושת התחומים הנוספים.
והערה חשובה לסיום:
אין זה מספיק רק להכיר את התחומים האלו. יתר על כן המחשבה כי ניתן שעה שבועית של כישורי חיים בכיתה, לא תוכל לספק מענה מקיף ורציני לתחומים אלו.
זו צריכה להיות שפת בית הספר. ה-שפה, ב"הא" הידיעה.
לצורך כך עלינו, המנהלים, לנהוג עם אנשי הצוות שלנו בשפה זו, ולהכשיר אותם "לדבר" בשפה הזו עם התלמידים שלנו, הדור הבא.
בהצלחה לכולנו בחינוך הדור הבא !
רוצה ללמוד כיצד מניעים ללמידה!?! איך מוסיפים יצירתיות בתלמידים? כיצד להפחית את הלחצים והאגרסיביות [התגרות, תוקפנות] בין התלמידים? הנה קישור לקבלת פרק בחינם מהספר "לגעת בעתיד" וכך גם יתאפשר לך להיות חלק מהקהילה שלנו.
