רגשי אשם לא מקובלים בתפיסה היהודית, ראו מה קרה לאחר שאדם האשים את חווה וזו את הנחש. גם גורשנו מגן עדן וגם הוטל עלינו להשיג בעצמנו את כל מה שהיה כמובן מאליו לפני החטא.
הרצון להשיג בעצמנו הוא שורש המוטבע בנו ולכן, חשיבות ההגשמה העצמית, הפעולה עצמה, הינה ענף הצומח מהשורש הזה ולכן, חיונית לשם התחברות עם המהות.
חשיבה מאשימה את עצמנו ואת הזולת רק יוצרת אשליה של תיקון כי היא נובעת מראיה חצויה שאינה מובילה לקירוב ואיחוד אלא להפרדה והרחקה. לרובנו, השיפוט בנוי על ערכים נכונים ורובנו יותר טובים מרעים. וממילא, כאשר לומדים את הנסיבות אף נוטים להבין את המואשם ולעזור לו לתקן את מעשיו. אך, גם ידוע שאם לא מתקנים את הגישה המעשים יחזרו על עצמם. כמו כן, גם מוכר לנו שאנו מאשימים רק כדי לגלות שלא היתה כוונת זדון במעשי האחר. לא מדובר על תיקון השכל המוביל להבנה, מוסר וצדק כי רובנו בסדר ועם כוונות טובות אך בדיוק על זה נאמר "כוונות טובות מובילות לגיהנום".
התיקון האמיתי הוא תיקון היחס הנוצר בלב הרגשות המעוררים את הרצונות ומוכרים כחמדנות, קנאה, תאוה, גאוה ורדיפת כבוד. איזונם במידה הנכונה והשימוש בהם לטובה זו הדרך בה כל אחד ואחת יכולים לקחת אחריות על עצמם, לכבד את היותם כפי שהם וגם את הזולת ולראות ברכה במעשיהם. זו דרכה של הנשמה להתחבר ולחבור בין החלקים השונים ולהתרחב עוד ועוד בעולם הגשמי.
חפץ הלב מכוסה בחפצים שאנו נוהגים לקטלג כטובים או רעים או ככאלה שיתנו מענה לחפץ הלב האמיתי. האמת היא שרצון הוא רצון ותלוי בנו אם נכוון אותו לטובה או לרע במעשינו. תלוי בנו גם אם נבחר לראות את חפץ הלב המסתתר בחפץ הגשמי שהתיישב עליו.
לפי התפיסה היהודית, המקור להיותנו הוא אהבת הבורא ורצונו להטיב, להשפיע מטובו. לפיכך, החלקיק האלוקי הטמון בנו קשור קשר ישיר לחפץ הלב האוהב של הבורא. כל החפצים שהתיישבו עליו נועדו להתגשם ועל ידי כך לפצח אותם ולאזן את היחס. פיצוח הקוד שלהם הוא פשוט מאד כי אחרי הכל, חפץ הלב האוהב, לאהוב...
ידוע שזה שאוהב יכול להעניק אהבה וכל הרדיפה אחר מילוי חפצי הלב נועדה לאשר את היחוס של האדם, שירגיש חשוב, חיוני, משמעותי ואהוב כלומר, ראוי. אם לא יקבל מאחרים אישור לקיומו, יחס מכבד להיותו, גאוה על מעשיו והישגיו, משמעותי בתרומתו וכישוריו, ראוי לקבל שכר הולם איך יגדל? ממי יקבל?
זו בדיוק הנקודה שהתורה שלנו שונה משאר התורות והתיאוריות. במקום לצפות מאחרים שיתנו לנו אהבה ונעסוק ברדיפה אחרי... אנו מתחברים לבורא, מקבלים ממנו ומעבירים הלאה מהחשיבה שכל מה שניצב לפניי, חלקיק מהבורא הוא. לכן, לשמח את הבורא משמעותו לשמח את האחר. לראות באחר טוב משמעותו לראות בו את החלקיק האלוקי. לכבד את האחר משמעותו לקבל את השונה. זו האהבה שחווינו בגן עדן והנשמה נכספת אליה ומבקשת להגשים אותה פה, בעולם הגשמי.
מלכתחילה, אנו מרגישים חסרים ולכן רודפים אחרי חפצים שונים, זה הטבע שלנו. החוסר מתקיים בנו באופן תמידי כי כך אנו מתפתחים. משמעות הדבר שככל שנאהב יותר כך תגדל ותתפשט האהבה בעולם.
הצטרפו לרשימת הברכה
אביה, מדריכה לחיים מבורכים
אביה הבר,מדריכה לחיים מבורכים, חיבור לחפץ הלב והגשמתו
