מנהל שהוא מנהיג שהוא מאמן 

מאת יפעת בר-קול גרכט

לך אל האנשים,
חיה ביניהם.
למד מהם.
אהוב אותם.
התחל במה שהם יודעים,
בנה על מה שיש להם.
אך על המנהיג הטוב ביותר,
משהשלים את משימתו
ותמה מלאכתו,
יאמרו האנשים,
"עשינו את זה בעצמנו".
מימרה קדומה מן המזרח

תיאוריות הניהול המקובלות בחמש עשרה או עשרים השנים האחרונות, מדברות על מנהיגות מתמירה (Transformational Leadership), כזו שבה המנהל הוא מנהיג, סוחף אחריו את האנשים בכריזמה האישית שלו, משמש מודל ומופת ומניע את אנשיו מתוך חזון ושליחות. מנהיג מתמיר הוא זה שמביא את כפיפיו, מונהגיו, לתוצאות יוצאות מן הכלל, כאלה שהן מעבר למצופה. (Bass &Avolio, 1985).
לא עוד ניהול משברים וטעויות- המנהל שמתערב רק כשקטסטרופות מתרחשות, הוא פאסה.
ומה הקשר לאימון אישי? מאמן הוא שותף אמיתי של המתאמן להשגת מטרותיו, בין היתר, על ידי יציאה מ"אזור הנוחות" ובכך הפיכת הבלתי אפשרי- לאפשרי.
ואם אתם רוצים להיות מנהיגים (או מאמנים) פורצי דרך, לא כאלה שמייצרים more of the same, ישנם כמה דברים משמעותיים שאי אפשר להתחיל בלעדיהם:
היו מודל השראה- מנהיג אמיתי משמש השראה והנעה למונהגיו בחזון שלו, בדרכו ובפעולותיו, הוא מציב סטנדרטים גבוהים וציפיות גבוהות, ותוך אמונה במונהגיו, הוא מסייע להם להגיע לביצועים יוצאי דופן. מאמן המלווה את מתאמניו לפריצות דרך, חייב להיות אחד שעושה כאלה בעצמו.
אתגרו אותם!- עודדו את הכפיפים שלכם להיות חדשניים ויצירתיים, להתמודד עם אתגרים ולבחון תהליכים ובעיות בדרכים שונות מן המקובל. באימון אנחנו מאתגרים את המתאמנים מול מטרות נעלות וגבוהות הרבה יותר ממה שהם היו מציבים בעצמם, מתוך האמונה שהמתאמן בעל עוצמות גבוהות לאין שיעור וכי הוא יכול להפוך את הבלתי אפשרי, לאפשרי.
שנו את ההקשבה שלכם- אנחנו כבני אדם מצויים בשני "מצבים" של שיחה- הראשון- Talk והשני - Waiting to talk. כמה פעמים מצאתם את עצמכם, בזמן שהאחר מדבר, חושבים על האסוציאציה האישית שדבריו מעלים בכם, מתכננים איך תשיבו לו מיד כשיסיים לדבר ובעיקר- משקיעים ב"להיראות טוב"?
הקשיבו עם האוזניים, הראש והלב, אנשים אוהבים שמקשיבים להם באמת, זוהי דרך בטוחה לתת מקום למונהג ולהניעו. יתכן שעומד בפניכם רעיון שיוביל לפריצת דרך אמיתית. כמאמנים עלינו להקשיב באופן שנותן מקום לצד השני, ולא להקשיב לסיפורים שלנו, לפרשנות שלנו או במילים אחרות-לעצמנו.
הטילו ספק בדרך המוכרת- אחד הדברים שאני למדתי בדרכי הניהולית הוא לבחון את העמדות, הדעות ודרכי הפעולה הידועות ולבדוק איך והאם הן עדיין משרתות אותנו. עבודה לפי תבניות מבטיחה את הבטוח ואת הידוע, כלומר, את העבר. במקום "להגן" על דעותיכם, עודדו חשיבה עצמאית וביקורתית, העריכו רעיונות ודעות של אחרים גם אם הם שונים משלכם. העצימו את מונהגיכם, תנו להם לבחור בדרך שלהם, לא בזו שלכם. זה לא קל, אך אתם תלמדו המון מזה. כמאמנים-היו גמישים ויצירתיים, לא בהכרח מה שעבד בעבר, או עם מתאמנים אחרים, יעבוד שוב.
צרו מחויבות- אנשים מחויבים ונאמנים למטרות האישיות שלהם, לרעיונות שלהם, למה שהם אמרו שיקחו על עצמם. כמנהיגים וכמאמנים חברו מטרות אישיות למטרות ארגוניות וקבוצתיות, עודדו אנשים לקחת על עצמם במקום שאתם תטילו עליהם והעריכו את פעולתם.
שאלו שאלות- מנהיג טוב הוא זה שכשבאים אליו לקבל תשובות- יוצאים עם עוד שאלות. תנו להם להתחבט, להתלבט, לבחור ואולי להתחרט ולהגיע לפתרון בעצמם. אל תתנו להם את הדג, למדו אותם לדוג. מאמן טוב, יודע שעליו לבוא עם השאלות הנכונות. סמכו על המתאמן שלכם- יש לו את כל התשובות, תפקידכם לסייע לו במציאתן. במקום שהחלטתם בכל זאת לתת יעוץ, בדקו כי זה משרת את המתאמן ופותח לו שדה אפשרויות חדש רק אחרי שהוא עצמו ביצע התבוננות פנימית. אז- אמרו לו כי לרגע אתם מחליפים כובע.
חשוב ביותר, תנו קרדיט- אנשים מונעים וצומחים מאוד כשמעריכים ומוקירים את פועלם ברבים, תנו להם את זה ותרגישו איך ליבם וגם לבכם -מתרחב, ואיך הם מונעים בהתלהבות ליעד הבא.
אם היו שואלים אותי מהי משנתי הניהולית, הייתי מגישה את אותה מימרה קדומה מתחילת דברי, אותה פגשתי לראשונה כציטוט בספרו של רובין ס' שארמה- "חוכמת המנהיגות".
בפעמים בהם הצלחתי, כמנהלת- לאפשר לאנשים את המיטב שבהם, לאתגר, לשקף, לשמש השראה ולהניע, לרגש ובעיקר לבלבל ולפתוח שדות חדשים של אפשרות- ביצעתי את שליחותי כמנהיגה.

ולסיום שאלו עצמכם -מה בין מנהיגות להורות? חשבו רגע, זה ממש אותו הדבר. ילדים הם חכמים מטבעם ובעלי עוצמה, הם סקרנים וחקרנים ואם תשאלו אותם, תגלו כי יש להם הרבה מהתשובות, נסו את זה ותופתעו. האמינו בילדים שלכם (או אם תרצו- במונהגים או במתאמנים שלכם)- הם יוכיחו לכם שצדקתם. אם לא תאמינו בהם- גם אז יוכיחו שצדקתם.