כולנו שואפים להצליח, להיות במקום טוב יותר, לחיות איכות חיים טובה יותר, לקבל יותר, להשיג יותר, לתקשר יותר טוב עם הסביבה, עם בן או בת זוג, ליצור חיי מימוש והגשמה. כולנו רוצים כך אבל רק בודדים אכן עושים את זה באמת – בודדים הם לו שאכן מצליחים, שחיים באושר ובעושר, נהנים מהשפע, יש להם מספיק זמן למשפחה, לפיתוח הזוגיות והיחסים, בודדים הם אלו שחיים חיי מימוש והגשמה, עושים את מה שהם אוהבים, נהנים מהעשייה הזו, קמים בבוקר עם אנרגיה מטורפת, מוכנים להתחיל יום חדש.
נשאלת שאלה – למה בודיים ולמה לא הרוב? הרי רובנו לומדים בבית ספר וגם מסיימים בגרויות, חלק גדול מאיתנו ממשיכים להשכלה גבוהה יותר, לומדים מקצוע אבל עדיין רק 5% ממשיכים באמת להצליח ולחיות חיי מימוש ותשוקה, הגשמה והצלחה. אם אנחנו מסתכלים על הנתונים הללו יש כאן איזושהי סתירה – מאז הייתי קטנה לימדו אותי שכדי להצליח בחיים עלי ללמוד טוב, לקבל ציונים גבוהים, להוציא תואר ומקצוע ואז אוכל למצוא עבודה טובה.
כמה מהאנשים עושים זאת צעד אחרי צעד והם אינם מצליחים? הם חיים עם תחושה של חוסר סיפוק, ריקנות פנימית, עשייה בצורה אוטומטית, כל יום נראה אותו דבר ואין באמת מימוש והגשמה אישית, ביטוי למי שהם באמת. ייתכן שבם מצליחים מבחינה מקצועית וגם מכניסים משכורת טובה אבל האם זו באמת הצלחה אם מבפנים מרגישים ריקים ולא מסופקים? אז אם כך אנחנו מבינים שאין שום קשר בין ההצלחה בלימדים שלנו בבית ספר ובאוניברסיטה לבין ההצלחה שלנו בחיים. ויש לכך סיבה פשוטה:
אין אף מוסד של השכלה או חינוך במדינה שמלמד אותנו מהי הצלחה באמת, מהי הצליה עבורנו באופן אישי, מה צריך לעשות כדי להצליח, איזה תכונות לפתח, איך לחשוב, במה להאמין, איך לפעול, באף מקום לא מלמדים אותנו כיצד ליצור דימוי עצמי מנצח – כאשר אנחנו חיים את מי שאנחנו ללא פחד מה אשנים אחרים יגידו, ללא חשש לביקורת. להיפך, ברוב המוסדות האקדמאיים מעודדעם תחרות, עושים השוואות, נותנים ציונים וגורמים לנו לחוש נחותים מאחרים, אולי ההרגשה שאני לא מספיק טוב די מוכרת גם לכם.
זו הסיבה המרכזית לחוסר ביטחון, דימוי עצמי נמוך וחוסר יכולת לחיות בשפע. בבתי ספר נותנים לנו ידע תיאורתי של כל מיני מקצועות שסביר להניח שלא נצטרך אותם לעולם בחיים. אז העולם מתקדם ואנחנו נשארים בורים. אנחנו רוצים להצליח אבל אין לנו כלים איך בדיוק לעשות זאת. אנחנו רוצים יותר כסף ואין לנו מושג מה זה כסף, איך מנהלים אותו ומה המטרה העיקרית של כסף. אנחנו רוצים לחוות אושר אבל איננו נותנים ביטוי למי שאנחנו ומצייתים לחוקים של הסביבה, הולכים אחרי מה שמכתיבים לנו ומצפים מאיתנו, מוותרים על ההגשמה האישית ועל הגשמת החלומות, במקום לחלום בגדול ולחשוב בגדול חושבים על איך לסגור את החודש, איך לשלם מיסים ועוד.
אם כך אנחנו חיים במעגל של בורות, מכניסים לנו בראש אמונות שאינן מקדמות אותנו לאם שאנחנו רוצים להיות, איננו יודעים כיצד להתשמש ביכולות שלנו והכי חשוב כיצד להתשמש במוח שלנו וביכולות של המוח על מנת ליצור חיי מימוש, הגשמה, ליצור כל דבר שרק נרצה, לא מלדמים אותנו כיצד באמת לשלוט במחשבות וברגשות וכך להגיע לאיכות חיים אמיתית ולהינות מהחיים באמת במקום כל בוקר לאותה הדגרה המשעממת.
אך לא כולם חיים כך. יש אחוז קטן של אנשים שמבין שלא תמיד הרוב קובע ולפעמים זה בסדר להיות שונה וחריג. הם אלו שלומדים את יסודות ההצלחה, מבינים את חוקי העולם – כיצד העולם שלנו עובד, הולכים לפי חוקים ויוצרים לעצמם חיים אחרים – חיים של מימוש והצלחה אמיתיים. מה הם עושים שונה מהרוב? האם הם מכירים סודות שאחרים לא יכולים לגשת אליהם?
כן ולא! ישנן אכן דרכים אחרות מלבד הדרך המקובלת שרובנו הולכים לפיה ודרך זו נגישה לכולנו, מי שרוצה להכיר אותה, ללמוד אותה וליישם אותה. אז אם אתם מזדהים אם מה שקראתם כאן, אתם בטח רוצים לדעת מהו הדבר שאם רק היו מלדמים אותנו בבית ספר, היינו יוצרים לעצמנו חיים אחרים לחלוטין, חיים של צמיחה, ביטחון עצמי, עשייה מרתקת, מימוש והצלחה, שפע ואושר, שמחה ואהבה. אשתף אתכם בסיפור קצר שאני מאוד אוהבת – עם מסר חשוב:
היה נזיר אחד שרצה מאוד להצליח בחיים ובא אל המאסטר שלו ושאל אותו: "מאסטר נכבד, גלה לי בבקשה - מהו הסוד להצלחה בחיים?" שלח אותו המאסטר לביצוע מטלות רבות, ואמר לו לחזור כשירגיש מוכן. חזר הנזיר למאסטר לאחר שנה ושאל: "מאסטר נכבד, ביצעתי את כל המטלות. אני מרגיש מוכן. גלה לי בבקשה - מהו הסוד להצלחה בחיים?"
חשב המאסטר לכמה רגעים וענה: "אתה עדיין לא מוכן, בצע עוד שנה את המטלות שנתתי לך וכשתהיה מוכן, תחזור". וכך במשך מספר שנים. לאחר 10 שנים כאלו, חזר הנזיר אל המאסטר והתחנן "מאסטר, גלה לי בבקשה מהו הסוד להצלחה בחיים?" אמר לו המאסטר: "מחר ב-4:30 בבוקר, חכה לי על שפת הים". למחרת ב-4:15 התייצב הנזיר על קו החוף. ב-4:30 בדיוק החלה מגיחה דמותו של המאסטר מן העלטה והוא התקרב לשפת הים. "בוא אחרי" קרא לנזיר והם החלו צועדים בשקט לתוך המים.
כאשר הגיעו המים לגובה הצוואר, תפס המאסטר את הנזיר בצווארו והטביע אותו במים. בתחילה לא התנגד הנזיר, אבל בחלוף 30 שניות התחיל להשתולל וניסה להוציא את ראשו החוצה כדי לנשום. המאסטר החזיק אותו חזק מתחת למים, ולא שיחרר אותו.לבסוף שיחרר המאסטר את הנזיר מלפיתתו והתיר לו להוציא את ראשו החוצה ולנשום. מבוהל יצא הנזיר מהמים בבעתה ושאף אוויר לריאותיו ככל שיכל. לאחר מכן פנה בכעס ובתדהמה למאסטר ושאל: "מה קרה לך מאסטר? למה עשית לי את זה? יכולתי למות".
ענה המאסטר בקול רגוע: "מה הרגשת כאשר היית בתוך המים?" ענה הנזיר: "מה זאת אומרת מה הרגשתי? הרגשתי שאני נחנק, שאין לי אוויר, שאני הולך למות". שאל המאסטר: "כאשר היית למטה, בתוך המים, מהו הדבר שרצית יותר מכל?" מה רציתי יותר מכל? רציתי לנשום. רציתי אוויר. רציתי לחיות. זה מה שרציתי יותר מכל דבר אחר בעולם" ענה הנזיר. אמר לו המאסטר: "יפה. כאשר תרצה להצליח בחיים, כמו שרצית לנשום - אז תהיה מוכן".
המסר של הסיפור הוא שמי שתהיה לו התשוקה והרצון לגדול ולצמוח ולהצליח - אז הוא יצליח. יצירת התשוקה לגדול, לצמוח ולתת זו מהות החינוך האמיתי. אם אתם מוכנים להצליח באמת, להרחיב את האחוז של 5% מהמצליחנים אז כדאי לכם ללחוץ כאן על הקיושר ולקרוא היטב מה שכתוב בדף:
