במקביל למאורעות הרוחניים החשובים האלה, קרה מאורע נוסף: בעלה של ביירון קת'לין (קייטי) רייד, אישה בת 43 מעיירה קטנה בקליפורניה, החליט להכניס אותה למוסד לנשים עם הפרעות אכילה. לאחר שחטף ארבעה התקפי לב, הוא נשבר.
קייטי, אישה אמריקאית ממוצעת, שהתמחתה בעסקי נדל"ן, הפכה ללא כל סיבה נראית לעין לאישה פרנואידית, מלאת כעס ומדוכאת. לעתים קרובות עברו עליה שבועות שלמים בהם לא הצליחה לקום ממיטתה, פחדה לעזוב את הבית ואפילו לא היתה מסוגלת לצחצח את שיניה. היא היתה אלכוהוליסטית ושקלה 120 ק"ג. היא אפילו התעללה בילדיה, רגשית ופיזית. את החולות האחרות במוסד הגמילה היא כה הפחידה, שהחליטו לבסוף לשכן אותה בחדר בעליית הגג.
בוקר אחד התעוררה קייטי על רצפת חדרה והתבוננה במקק שטיפס על כף רגלה החשופה. באותו רגע, היא איבדה כל מושג ביחס למי שהיא, למה שהיא, למקום בו היא נמצאת. מאוחר יותר היא סיפרה שהתעוררה למצב הבסיסי, הקורן והמאוחד של ההוויה. כמו מאסטרים רוחניים גדולים ממסורות רבות, חשה קייטי בבהירות שהגיעה לקץ הבלבול והסבל. התחוור לה שתפישת החיים הקודמת שלה היתה שגויה לחלוטין. זה היה הרגע שבו פרצה בצחוק.
"מה שהבנתי באותו יום בשנת 86'", היא מספרת, "הוא שאנחנו סובלים רק כאשר אנחנו מאמינים למחשבה שמתווכחת עם המציאות. הרצון שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא הוא חסר תקווה. באותה מידה אפשר לנסות ללמד חתול לנבוח. אתם יכולים לנסות זאת במשך חיים שלמים, ובסופם החתול יביט בכם ויגיד 'מייאו'".
זו, בפשטות, כל התורה על רגל אחת. אבל מה שפרץ במקביל להתעוררות המסתורית של קייטי היה גם טכניקה של חקירה עצמית, שאותה יכול כל אחד לעשות. טכניקה זו נועדה לאפשר התנסות ישירות במצב הער, שהפך, מאותו רגע, למצבה הטבעי של קייטי.
טכניקה זו מכונה ה"עבודה", והיא כבר זכתה על ידי אחדים לתואר "הטכניקה הטובה ביותר לקץ הסבל האנושי". באופן המיידי ביותר, היא מעניקה לנו הזדמנות לחוות מצב של שלום פנימי מוחלט, מצב שבו סבל אינו אפשרי עוד; כל קונפליקט מתפוגג בבת-אחת, וכל שנותר הוא האושר והדממה הקורנים של טבענו האמיתי.
שיחת הטלפון שזכיתי לקיים עם קייטי, לכבוד ביקורה בישראל בסוף יוני, אפשרה לי לתקשר עם האישה הלא-רגילה הזאת, בלשון המעטה, המבטאת פרספקטיבה יחודית ונדירה כל כך. אפילו השפה והתחביר שלה יוצאי דופן. שיחה איתה היא כניסה לכוכב אחר, הכוכב של קייטי, שהיא עצמה מתעקשת כי זהו הכוכב של כולנו: המציאות עצמה, בטהרתה.
"אני מבין, מתוך חומרים שקראתי אודותייך ומתוך ספרייך, שכאשר התעוררת לפני שנים רבות, הדבר קרה ללא הקשר רוחני.ללא הקשר רוחני כלל".
"האם לאחר שהתעוררת והפכת במרוצת הזמן למורה, קיבל המהפך שעברת הקשר רוחני של ממש?
לא. למעשה, לא היה לי אפילו מושג מה הכוונה ב'רוחני'. מבחינתי הכל היה רוחני. לא היה שום הבדל בין מצב שבו הייתי שרויה באושר עילאי מוחלט, כאשר דמעות זורמות על לחיי, לבין מצב שבו היה עלי לשטוף כלים או לזרוק אשפה. ראיתי שהכל טוב, שהחיים בשלמותם טובים, ולא היה שום דבר שיכולתי לעשות שישנה את העובדה הזאת.
"אהבתי כל מחשבה שחלפה בראשי, ואהבתי כל דבר שראיתי. ואם מישהו אמר 'זה פשוט נורא מה שקרה, נכון?', יכולתי לדעת מיד שזו אינה האמת. "נורא" היה רק מחשבה שהם כפו על המציאות. לא משנה מה קרה, במציאות זה לא היה נורא - זה היה בדיוק מה שצריך היה לקרות; למעשה, זה היה דבר טוב. 'אלוהים הוא הכל, אלוהים הוא טוב' - אני מכנה זאת 'הסיפור האחרון'. בסופו של דבר, אפילו ההצהרה הזאת אינה אמת. כאשר אתה אוהב את מה שיש, החיים בעולם הופכים לפשוטים, מפני שאתה מבין שהכל בדיוק כפי שצריך להיות".
"אז את אומרת שרק כאשר פגשת במחפשים רוחניים המצב שלך קיבל הקשר רוחני, אבל רק דרך נקודת המבט שלהם.כן, ושמעתי מהם הרבה מאוד רעיונות רוחניים מדהימים, מהם כמו גם משאר העולם, אבל אלה היו רק רעיונות. רעיונות הם רעיונות, חלקם יקרים לנו מאוד וחלקם יוצרים מתח ותסכול. בהתחלה הם (המחפשים הרוחניים) קראו לי 'גורו' או 'אדם מואר', אבל כאשר הם החלו לעשות את 'העבודה' ולהטיל ספק ברעיונות שלהם, הם מצאו אט אט את הגורו האמיתי, וזה המקום שבו אנו נפגשים - במקום היחיד שבו אנו באמת יכולים להיפגש.
"אני נוהגת לומר שאף אחד אינו חכם יותר מאחרים. כל מה שעליך לעשות הוא להיווכח בכך. כאשר אנו חוקרים את האמונות שלנו, החקירה מאפשרת לחוכמה הזאת לעלות ולהתגלות, וחוכמה זו משנה אותנו. זה כל כך פשוט".
"אני מבין. אז את לא רואה שום חשיבות ברעיונות, שום מציאות או ממשות בהם?
לא".
"אפילו לא הרעיונות הנעלים ביותר?לא. הרעיונות הנעלים ביותר עשויים לגרום לנו להרגיש טוב, מפני שהם קרובים יותר לטבענו האמיתי, ולכן הם כמו שיר, שיר אודות עצמנו שאנו שומעים כאשר אנו מאמינים ברעיונות האלה, שמשקפים לנו את הטוב ואת היפה. אבל הם עדיין רק רעיונות.
"אפילו הרעיונות הנעלים ביותר יכולים להיות למכשול, כאשר אתה באמת רוצה לדעת את האמת. היצמדות לרעיון 'נעלה' עשויה ליצור בנו מתח באותה מידה שרעיון כמו 'אני שמן מדי' עשוי ליצור בנו מתח. היא יכולה ליצור אותה מידה של בלבול! בעלי סיפר לי שרבנים חסידיים ומיסטיקנים-מקובלים מסוימים היו אנשים מאוד לא מאושרים. הם סבלו בגלל הרעיונות הנעלים שלהם על אלוהים".
"יחד עם זאת, גם כאשר את שוללת כל צורה של פרשנות למציאות, האם לא ניתן לומר שהולכת ומתגבשת דרכך עם השנים מעין פילוסופיית-חיים?לא, אין לי פילוסופיית-חיים כלל. אני לא מלמדת דבר. אני רק עוזרת לאנשים להשתחרר מכל מה שהם חושבים שהם יודעים. הם נפטרים מהחשיבה יוצרת-המתח שלהם, וכל מה שנשאר הוא המציאות. וזה מקום נהדר להיות בו. אנשים עדיין שואלים אותי מפעם לפעם אם אני 'מוארת'. אני אומרת להם 'אין לי צל של מושג. אני בסך הכל מישהי שיודעת להבחין בין מה שיכול להכאיב לבין מה שלא'".
" אני מבין.אנשים שלומדים כיצד לחקור את התודעה שלהם, משתחררים מחלום הבלהות ונכנסים לחיים הנחווים כחלום נהדר. ולאחר שהם נכנסים אל תוך החלום הנהדר, שאני מכנה 'גן עדן', בסופו של דבר אפילו החלום הזה נושר".
"כך הם הולכים מעבר להפכים של גן עדן וגיהנום.קודם הם הולכים מעבר לגיהנום, ואז הם הולכים מעבר לגן עדן".
משום שהמציאות קיימת מעבר לכל ההפכים.
"בדיוק".
"את יודעת, מה שהמם אותי בפעם הראשונה, וגם השנייה וגם השלישית, במפגש עם 'העבודה', היה לגלות שהיא יכולה לגעת במחפשים רוחניים כמו גם בעקרות בית; שהיא יכולה לגעת בכולם.כן. אנשים מתפללים או מתרגלים מדיטציה במשך עשרות שנים וחושבים שהם קרובים יותר אל האמת, אבל אף אחד אינו רוחני יותר מאחרים. מה שמשותף לכולם הוא הניסיון להימנע מכאב, וכאב - כל סוג של כאב - הוא דמיוני לחלוטין.
"מה שמשותף לכולם הוא פחד. והדרך היחידה להשתחרר היא שחרור מהזדהות. כאשר התודעה מגלה שהיא לא 'מישהו', שהיא לא הגוף, שהיא לא אף אחת מההזדהויות שלה - כל מה שנשאר הוא התודעה. ואז היא מגלה שאפילו היא לא קיימת - שאפילו התודעה אינה קיימת.
"כך שכן, ה'עבודה' מיועדת לכל מי שרוצה להיות מאושר. היא מיועדת לכולם, וזה נפלא שגילית זאת כל כך מהר. היא מיועדת לאנשים סקרנים, לאנשים הנמצאים בכאב, לאנשים מבולבלים. היא אפילו מיועדת לאנשים מאושרים, שהיו רוצים לגלות עד כמה אינסופי האושר הזה יכול להיות. כל עוד אתה חושב שאתה מישהו, אתה נידון לסבל, ומטרת 'העבודה' היא קץ הסבל?.
" וקץ הסבל הוא הדבר שחוצה את כל שכבות האוכלוסיה, הכמיהה הנסתרת הקושרת בין מחפשים רוחניים ועקרות בית.כן, בדיוק".
"מה שמרתק ב"עבודה" הוא שיש בה טווח מאוד רחב של הבנות והתגלויות. היא יכולה לקחת אותנו לשלווה ולחוסר מאבק עם החיים, אבל היא גם יכולה לקחת אותנו (לפעמים 'בטעות') להתגלויות רוחניות עמוקות ביותר, ולעתים אפילו להיווכחות בעצמי האחד, הקיים מעבר לכל ההגדרות. כך שלא מדובר רק בסוג של שלום עם המציאות, אלא גם בפוטנציאל של ידיעה עצמית, הארה. כך שהשאלה שלי היא: מה גורם לאחד להיכנס כל כך לעומק עם ה"עבודה" ולאחר - פחות? האם היית קושרת את זה במידת הנכונות לדעת את האמת?
התשובות שעולות ומתגלות תלויות במידת האמיתיות והכנות שלנו כאשר אנו שואלים את השאלה. אם אני באמת ובתמים רוצה לדעת את האמת, ואם אני לא פוחדת ממה שאני עשויה לגלות, אני פשוט אחכה, ובמצב כזה אני עשויה להיות מוצפת בהתגלויות ביחס לעצמי. אני עשויה לגלות דברים שרק התודעות הצלולות ביותר זכו לגלות אי פעם. אבל אם אני חושבת שאני כבר יודעת, התשובה שלי בהכרח תהיה שטחית. כך שהתשובות שיצופו יפגשו את הכוונה של מי ששאל את השאלות.
שי טובלי, מורה רוחני, ואיש חזון, יחד עם שותפו אילון לסטר מביאים לעולם ידע רחב היקף לאין שיעור שכל כולו הוא תשתית ליצירתה של תרבות אנושית חדשה.
שי טובלי
שי טובלי
