קיימת הקבלה בין יחסי הורים-ילדים ובין יחסי מורים-תלמידים, אובדן "הסמכות ההורית" מתרחש במקביל לאובדן "הסמכות המורית" ושניהם בשפל המדרגה. ההתדרדרות של שניהם מתרחשת במקביל לעליה בזכויות הילד ול"דמוקרטיזציה" בבית הספר ובבית. ככל
שאתה מגדיל את זכויות הילד אתה בעצם מצמצם את סמכויות ההורה ומקבל משמעת יותר ירודה. כנ"ל לגבי מורה.
אינני טוען שזכויות הילד לא חשובות ובודאי שיש לשמור על זכויות הילד. אולם אני סבור שחוקי זכויות הילד נחקקו בחיפזון, ברשלנות, בפופוליזם ובחוסר תבונה. איכשהו נוצר מצב שילדים מבינים שמותר להם הכל ואינם חייבים דבר, וילדים אחרים נגררים לכך ונוצרות נורמות לא נורמאליות. אסור לפגוע ב"ציפור נפשו העדינה" של הילד, ואם יאמר מישהו ברחוב מילה פוגעת, זכותו של הילד להגיב באלימות בהתאם לכוחו או גודל האבן או הסכין שבידו, כל דאלים גבר. מה זאת אומרת? פגעו בציפור נפשו, באגו שלו.
חוקי זכויות הילד לא מונעים אלימות כלפי ילדים: לא בגני הילדים, לא ברחוב, לא בין כותלי בית הספר ולא בבית ואנחנו עדים לכך יום יום ושעה שעה. צריך להגן על הילד מפני החופש המופרז ועודף הזכויות של חבריו ובני גילו. ע"י השבת הסמכות לגורמי החינוך (קרי הוריו ומוריו) ולא לעקר אותם מהיכולת לחנך ללמד ולהנחיל ערכים נורמטיביים.
אין ולא יכול להיות שוויון בין הורה לילד.
אין ולא יכול להיות שוויון בין מורה לתלמיד.
המצב כיום הוא שזכויות הילד חקוקות באבן, מעוגנות בחוקים אולם חובותיו כתובים על המים, החובה לכבד את הזולת, לכבד את הזקן ולכבד את הוריו נעלמו כלא היו. להיכן נעלמו נכסי צאן ברזל של החברה היהודית: "ואהבת לרעך כמוך, והדרת פני זקן, כבד את אביך ואת אימך? האם יתכן שאנחנו כבר מתביישים להשתמש ולהנחיל ערכים אלו? האם יש מי שלא מבחין בסינכרוניזציה הזו שמתרחשת ב -15-20 השנים האחרונות בין התהליכים הנ"ל לבין התגברות הפשיעה והאלימות בכל רובדי החברה?
יש כאן אינטרס עליון של הורים והורים לעתיד להרתם למאבק של המורים, למאבק על עתיד החינוך, על מעמד המורה ומעמד ההורה, ביחד למען עתיד המדינה ואינני רואה בזה שום מליצה. ההורים הם בעצם השדרה המרכזית של האוכלוסיה ואיכפת להם מה שקורה לנוער בכלל ומה שקורה עם ילדיהם בבית בפרט.
לפני כשבוע שמעתי ראיון עם מפכ"ל משטרה לשעבר שדיבר על קוצר ידה של המשטרה להתמודד עם גודש הבעיות ועל הצורך בתקציבים ושוטר בכל פינת רחוב, ושיטור קהילתי. אני משוכנע שהעצמת הסמכות של המורה בכיתה, של המנהל בבית הספר ושל ההורה בבית תחולל מפנה חיובי בכל תחמי החיים. אסור להפסיק את המאבק לפני שכולם יגיעו להכרה שלא עוד... לא עוד לאלימות בני נוער, לא עוד להפקרות, לא עוד לחוצפה וזה לא למען המורים זה למען פני החברה.
זאת ההזדמנות לחולל מפנה אמיתי בחינוך.
דוד שמעון 050-300-2093
יועץ ומשקיע בנדל"ן ארצות הברית. 050-3002093 בעבר: מורה למחשבים, מדריך מומחה לריקודי עם ומנהל מיחשוב
