ראש השנה 

טרם ירידת הנשמה לעולם הגשמי, היא מתייצבת לפני הקב"ה והמלאכים אשר מיידעים  אותה על תפקידה ותיקון פגם נשמתה בעולם הזה, אומרים לה שיסוד נשמתה טהורה, קדושה ומושלמת, ומצפים ממנה שתחזור למקור מחצבה טהורה וקדושה.

במעמד זה בהסכמת הנשמה נכתבים כל אירועי חייה אשר התרחשו עלי אדמות,  בפנייה נפתחים שלושה ספרים: ראשון: כח החיובי.  שני: כח שלילי.  שלישי: כוח ביניים (מאזנים). הנשמה חותמת על ספרים אלו ומקבלת על עצמה למלא את ייעודה כראוי.

ספר ראשון : כתוב בו מספר חיי שנות האדם עלי אדמות, תפקידו ומטרת בואו לעולם הגשמי. בספר זה כתוב כל ההתרחשויות שיקרו עימה במהלך חייה, הנובעים מהכוח החיובי.  שמכוח בחירתה בדרך החיובית  חיי האדם יתנהלו על מיי מנוחות, ושנות חייו בעולם יהיו מלאים כפי שהוקצב לו מראש.

שזה אומר: אדם שבמהלך חייו פועל פעולות חיוביות, מתרחק מכל מעשה שלילי כעין: גזל, שפיכות דמים, חמדה, ועוד,,,. שומר על לשונו, נמנע מביטויים שליליים הכלולים בו רכילות וגידוף. אזי הכוח החיובי פועל על חייו ומשרה בו חיים של נחת, אושר ושלווה. 

ספר שני: הכוח השלילי, בספר זה נכתב כל מהלך קורות חייו של האדם, אשר בחר בדרך השלילית. שחייו מתהפכים עליו לכיוון השלילי. שזה אומר: במקום אריכות ימים- חייו נגדעים בטרם עת, במקום אושר -סבל, שלווה כנגדו פחד ודאגה, עושר- עוני, שמחה-עצבות. וכן על דרך זו חייו מתנהלים.  

ספר שלישי: כוח ביניים, בספר זה נכתב ההתרחשות בחיי האדם, שעתידים להתרחש בעתיד, והם עומדים  ותלויים, אינם נקבעים סופית. שזה אומר: אדם שעשה מעשה שלילי מתוך דחף פנימי, או מתוך אילוצים מסויימים ויש סיכוי שהוא יחזור בו ויביע חרטה, אזי דינו עומד ותלוי, שאינו נחרץ עד יגיע הזמן בו הוקצב לו להביע חרטה. ועל פי פעולותיו חייו נחרצים לטוב או לרע.

מאחר והעולם מושתת על מידת הרחמים ומידת הדין. ולמרות שכל חיי האדם כתובים מראש, ניתן לו כוח על פי דרך בחירתו לשנותם לטוב ולרע, באמצעות הכוחות שהוא מפעיל בחייו. אין זה אומר שאם נכתב לאדם שתפקידו בעולם להיות עני הוא יהיה מליונר, או במקום שיהיה רופא יהיה טבח. השינוי חל בין שני דרכים, הדרך הקלה והדרך הקשה. בדרך הקלה מגיע לייעודו דרך שמחה ושלווה. בדרך הקשה מגיע לייעודו בדרך רוויה סבל, שנאה וקנאה. כל דרך בה האדם יבחר, בין שלילית או חיובית, לבסוף יאולץ להגיע לייעד שנקבע לו מראש.

חשיבות תפקיד האדם בעולם, כדוגמא: העולם מחולק למליוני חלקליקים של אטומים, כאשר לכל חלקליק יש לו תפקיד שונה מהשני בעולם, כל חלק ממלא את תפקידו הראוי לו, וכך העולם מונע לפי רצף ובשלימות, כל חלק מניע חלק אחר להשלמת התמונה. כדמיון מכונית, שכל בורג בו, אפילו הקטן ביותר יש לו תפקיד חשוב לתפקוד פעולתו של הרכב, שאם יחסר בורג או כל חלק אחר, המכונית עלולה להתפרק, ליצור בעיה או לא להתניע. כך כל אדם שונה מחברו, וכל אדם יש לו תפקיד וייעוד בחיים להשלמת (הקוסמוס) הבריאה בעולם זה. וכל פעולה של אדם אחד מניע פעולה של אדם שני, ומגיע לשלמות הבריאה. כעין שרשרת הקשורה בטבעות אחד בשני, וכל טבעת מניעה את הטבעת אחריה.

פעמים יראה לאדם לפי מידת ראייתו, שעבודת חברו העוסק בניקוי זבל בזוייה. אדם זה ראייתו צרה ומוגבלת, כי הוא אינו רואה את כלל ההרכבה של הקוסמוס, ואין דעתו מיושבת בהבנה עמוקה שלניקוי זבל יש חלק חשוב ובל משוער בחיים, ואין הוא דבר בזוי, אלא חלק מהתנעת הבריאה. כי לולא הוצאה וניקוי האשפה מהרחובות הבריות יחלו במחלות שונות, יתפתחו וירוסים, וכל מיני חולדות ומעופפים למינייהם התפשטו בעולם. כך שעבודתו של מנקה רחובות אינה פחותה מעבודתו של רופא, כי שניהם ביחד מניעים את הבריאה לכיוון החיובי. זה בהגיינה, וזה ברפואה.

השאלה הנשאלת אם הכל נכתב מראש, מדוע מבקשים רחמים בראש השנה? שהוא יום בה נקבע לאדם מה יקרה עימו בשנה הבאה? הרי זו סתירה. במשך חיי האדם עלי אדמות בחולשתו הוא מבצע אם ביודעין או לא ביודעין כל מיני מעשים שליליים, אשר מתווספים על הפגם הקיים האצור בנשמה שירדה לעולם. ובראש השנה כאשר דנים את האדם, הם על המעשים שעשה בעולם הזה בגלגול הקיים, להבדיל שהנשמה מתקנת את הפגם מגלגול קודם. כי במידה והאדם לא ימשיך לתקן את הפגם שמצטבר בו בעולם הזה, מעולם הנשמה לא תסיים את תיקונה בעולם, ולא יהיה סוף לגלגולה. כי גם לגלגול נשמה יש זמן מוקצב לתיקונה. לכן בראש השנה האדם מבקש מחילה ורחמים שידונו אותו לחיים, ולא יקצרו חייו טרם זמנו, שידונו אותו לבריאות ועושר ממידת הרחמים, שזה אומר שאם על פי מזלו שנכתב מראש הוא אמור להיות בריא, או עשיר, שינתן לו, ולא ילקח ממנו מכוח מידת הדין בגלל דרכו השלילית שבחר בחיים אלו.

 דין אדם זה נחרץ לטוב או לרע ביום כיפור. לעומת זאת ישנן נשמות שהן עומדות על כף מאזניים, ויש סיכוי שהן יביעו חרטה על חטאייהן שהתווספו בחייהן, ניתנת להן הארכה להביע חרטה. וגזר דינם עומד ותלוי, ונחרץ בחג הסוכות.

לרוב האדם מתחבט בשאלה מה ייעודי? מה מטרת חיי? ומה אני רוצה מעצמי? כדי לחשוף זאת נשמת האדם היא המקור והמענה לכל השאלות הללו. מתוך נבכי נשמתו האדם חושף את הרצונות והכשרונות החבויים בדי.אן.אי  של הנשמה. מקבל מענה באמצעות תת הכרתו, שהיא הנשמה הנחשפת בפניו באמצעות רגשות, תחושות בטן, רעיון ומחשבות. האדם צריך להיות ער לנשמה ולסימנייה, ולא להתעלם ממנה. כי זו היא דרך הנשמה להעביר מסרים דרך התחושות, בין אם הוא בוחר בדרך שלילית או חיובית.