יום הכיפורים לפי הקבלה 

הקב"ה יושב על כסא רחמים

יום כפור הוא יום אדיר בשנה, עליו נאמר "כי גדול יום ה' ונורא מאד ומי יכילנו" (יואל ב').

ביום זה מתהפכת ההנהגה והקב"ה עומד מכסא דין, עליו הוא ישב בראש השנה, ויושב על כסא רחמים. כלומר, הנהגת הדין מתהפכת להנהגה של רחמים. אמנם כבר בחנו וקבעו וגזרו את דיננו אבל היום הזה הוא בבחינת 'לפנים משורת הדין', עם כל הרוצה לשוב אל ה'מוכנים ללכת 'לפנים משורת הדין', לכפר לו ולטהרו.

הספירה המנהיגה את העולם בסדר וביושר ובמידה זו ספירת המלכות, האחוזה במידת הדין. היא הקוצבת לכל אחד כפי המגיע לו יסורים או שפע, הכל לפי הדין. ביום הכיפורים היא מתמתקת בבינה, כלומר, המלכות עולה לבינה ושם היא מקבלת מיתוק משם הוי"ה, שהוא מידת הרחמים, ואז כללות הדינים שהם 280 – בגימטריא פר, מתמתקים בשם הוי"ה, בגימטריא כו ונוצר כפור, והוא סוד המלך יושב על כסא רחמים.

יום כפרה

"כי ביום הזה יכפר עליכם מכל עוונותיכם לפני ה' תטהרו", יום הכפורים כשמו הוא, עיקרו כפרה. ביום הזה מתכפרים עוונותינו. שואל ה'נתיבות שלום' מה החילוק בין סליחה, מחילה וכפרה? ומביא מה'נחל קדומים' שהעוונות והחטאים מסבבים טומאה חיצונית לאיברים וטומאה פנימית לנשמה. הבכיה והחרטה מטהרים את הפגם החיצוני וזה בחינת מחילה וסליחה, והטומאה הפנימית נטהרת בעצם ההדבקות לה' יתברך. הדביקות והביטול לה' יתברך מזריחה את אור השכינה בתוכינו, והוא הדוחה את כח הטומאה. זו בחינת כפרה שהיא גדולה ומעולה מן המחילה והסליחה. וזו מדרגת שבת, בשבת זורח אור השכינה בפנימיות נשמת היהודי ומגרש את הטומאה. וכמה וכמה מונים יותר ביום הכפורים הנקרא 'שבת שבתון', ובו יורדת הארה מיוחדת מן השמים לדביקות בה' יתברך.

ברור, שכדי להתחבר להארה זו עלינו כמובן לנהוג בכל חמשת העינויים הנוהגים ביום כיפור, ובעיקר להצמד בכל עוז לתפילה על וידוייה וכוונותיה. לרצות להדבק, להטהר ולשוב לפני ה' תוך התבטלות לפניו, שזה סוד הכריעה וההשתחוויה ביום כפור. בעת הכריעה היה הכהן הגדול מכוון שכל מה שיש בו - הכל הוא לבורא ית'. התבטלות במח ובלב לרצון ה' היא הטהרה והכפרה הגדולים ביותר.

מקווה ישראל ה'

"אמר ר' עקיבא מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל", כשם שאדם הטובל במקווה פושט בגדיו ומסיר כל חוצץ מעליו ומי המקווה עוטפים ומטהרים אותו מכל טומאה, אף יום הכפורים עוטף אותנו, וכשאנו עושים תשובה ומסירים החוצצים בינינו הרינו נטהרים בטהרה גמורה.

ומה אם יש חוצצים בינינו שאין אנו מסוגלים עדיין להסיר? הלא אם יש חוצץ לא עלתה לו טבילה, על כך אומר הר' מקוברין "אלקים בך בטחתי אל אבושה", כאשר יש בי את הכח של- 'בך בטחתי', אז – אל אבושה. רק בשל הבטחון שאני בוטח בך הקב"ה שתקרבני אליך ותטהרני, רק בשביל זה אל תבישני. ועל כך אומר הר' מקוברין שמי שאינו מסוגל לעמוד בתפילה לפניו ית' אפילו אחרי שנכשל בעבירה חמורה, עדיין לא דרך על מפתן החסידות והיהדות.

לכן צריך האדם להוריד דמעות כמים ולבקש כבן המתחטא לפני אביו: רבונו של עולם, אב הרחמן, תעזור לי להדבק בך, לעשות רצונך,להתגבר על העבירות והחטאים האלו והאלו... ואומר ה'נתיבות שלום' שבכח האמונה שמאמין, שהקב"ה הוא אביו אב הרחמן, מעורר למעלה עת רצון ופותחים לו כל שערי רחמים ומוציאו ית"ש מפגמים קשים שנסחף על ידם לעמקי הקליפות.

עוונות חמורים וערבו של יום

היום הקדוש פותח בתיקון אותן העבירות החמורות שעל ידם ירד לעמקי הקליפות והוריד לשם ניצוצות הקודש, עבירות שאין עליהן כמעט כפרה רק בתשובה מעליא. תשובה מעליא נמצאת בבינה, הנקראת בזהר הקדוש 'עולם התשובה, ומכיון שביום הזה יש עליית המלכות לבינה, לעולם התשובה, ששם מקום הכפרה ומיתוק הדינים, ולכן אם באמת נרצה לשוב יתכפרו גם חטאים אלו.

האר"י ז"ל מסביר שהוצאת ספר תורה מיד עם פתיחת היום ואמירת 'אור זרוע לצדיק' הם מתיקוני הפגמים הללו, ומאותה סיבה אמר פעם לאחד מתלמידיו שיראה לקנות בכל כוחות את העליה לתורה של 'כל נדרי'.

כי בסה"כ ערכו לנו חכמינו את סדר יום הכפורים בצורה שיוכל כל בן ובת ישראל לשוב אל אביו בלבב שלם, כי היסוד של יוה"כ הוא ההתפייסות של הקב"ה עם ישראל לאחר חטא העגל. בי"ז תמוז חטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות, בא' אלול חזר משה למרום לקבל לוחות שניים, וביום כפור ירד עם הלוחות ונתכפר לישראל, והוקבע יום זה כיום כפרה לישראל, וכל העניינים המסודרים בו הם דרכים ואמצעים נפלאים לכפרה ואפילו ערבו של יום מכפר. שבערב יום כפור אנו נוהגים לעשות 'כפרות' באשמורת הבוקר וכן להרבות באכילה ושתיה במהלך היום, ומה עניינם?

התרנגול נקרא גבר, על שם הגבורות והדינים, וע"י שחיטתו והתשובה הבאה מההבנה שלמעשה היינו אנו ראויים לשחיטה זו, והוא נשחט במקומינו, ע"י זה מתמתקין הדינים.

וכן לגבי האכילה והשתיה המרובים כתוב "ועיניתם את נפשתכם בתשיעי לחדש בערב" (ויקרא כ"ג), וכי בתשיעי מתענים? הלא בעשירי מתענים, אלא לומר לך ש"כל האוכל ושותה בתשיעי ומתענה בעשירי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". ומסביר האר"י ז"ל שערב יוהכ"פ מתקן החיצוניות של מדות יסוד ומלכות ויוהכ"פ מתקן הפנימיות.

ובלשון יותר פשוטה, לכל הארה שמקבלים יש פנימיות וחיצוניות, ההארה הפנימית זה אור רוחני מופשט לגמרי מגשמיות וההארה החיצונית זו הארה שמתלבשת בדברים גשמיים. הארה חיצונית זו משמשת כלי לאור הפנימי. ואותה אנו מושכים ע"י האכילה והשתיה בערב יום הכפורים, ובכך בונים כלים לקבלת ההארה הפנימית היורדת ביום העשירי.

יהי רצון שנזכה להארה ולכפרה המיוחדים המופיעים ביום זה בזכות ההכנה של תשובה, תפילה וצדקה.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל, הר' יובל הכהן אשרוב ובסוד הדברים.