שימוש בסמלים זוהי יותר מנורמה זוהי התפתחות תרבותית של המין האנושי. אך היום לדעתי הפרט חש צורך להיות יותר סמל מסמל על מנת להראות כי הוא מבין מתמצא במערך הנורמות ועל כן יודע לייצר עצמו "כאינדוידואל" דהיינו סמל משל עצמו. תהליך המוביל להערכת העצמי ובניית הדימוי העצמי כסמל, נסיון להיות נועז יותר מקורי יותר מתחרה יותר - ובמה? בהיותו מקורי יותר מהתמחרים האחרים מהסמלים האחרים השואפים להיות אף הם למעלה בסולם המקוריות. המטרה של התחרות היא להיות יותר, יותר יותר מהאחרים ואז להגיע לשיא השאיפה ולשלמות המטרה ואותה מטרה היא להיות "אני" הסמל שאחרים ילכו בעקבותיו. כולם?! יעתיקו את צלמו אך לא יעיזו חלילה לפגוע בדמותו על ידי העתקתו המדויקת, חלילה, זכות יוצרים - "קניין רוחני", אך כן ודאי - יתנו בו אמון והערכה. כך לצערי ולדעתי המאוד אישית נראה כי האדם המסוחרר מהלחצים החברתיים חש כי עליו לטפס למעלה מול הר וצל ענק, הר צללים שמשבי רוחו והמטמפרטורה המנוכרת בו קרים עמומים ובלתי ידועים. אלא מה? יש מעט רמזים ידועים עליהם אפשר להיתפס, מן "גלגלי הצלה" והם - משבי הרוח הסמויים הבאים מקרני השמש מקרני המוקד החברתי- מזוהר הלחץ התבערה הכללית. זוהי השמש של החברה המודרנית. השמש הנוגה המשפיעה קרניה באמצעות הפירסום הייחצנות שבטעות בשפת העמחא נקרא לעיתים "דעת הציבור".
מכיון שיוצרות הטבע החברתי קיבלו תאוצה התפתחותית שמעתה הסמלים המסחריים שנועדו לחבר בין הכלכלה השיווקית לכלכלה הרוחנית של האדם כל כך הצליחו והם יונקים ומיניקים מאותו עצם של גוף אמורפי הזהה למעגל סובב ומסובב סימן הוא ואות כי הגיעו ימות המשיח. ומי שרוצה להשיח ולהמשיח גם זה ראוי.
אם כן היכן באמת השיח? כיצד נשתמש בשפע המאמרים המלומדים הנותנים לחברה כלים לתקשר להבין עצמה? גם הם נטמעים בבוץ והסיחרור של סבב הרעיונות עד כי רואים לבן לבן לבן מרוב צבעים.
ואם היה אי פעם עידן פחות מסחרי, אולי, איני יודעת בודאות.
עידן של תחילת הפסיכולוגיה והחיפוש העצמי המדעי הוא נדמה לי כנוסטלגיה שיש להתרפק עליה. פסיעות תינוק מול חדשנות האורבניזציה גלובליזציה תיעוש ושאלות התמודדות מול עולם גדוש ומואץ. היום נדמה כבר כי מטרתו של האדם הרואה מולו תזזית וחש עצמו קיים עלי אדמות בתנאי שיוכל להשפיע מהר מהר על התזזית הניצבת מולו (במכוון או שלא במכוון והרי דבר עצמו הוא כאותו הדבר עצמו) לפי אמות מידה תזזיות אחרות שלגביהן הוא ידע יותר מאוחר עוד אינפורמציה עדכנית, זאת לאחר שיושפע ויחזור לעשתונותיו באמצעות פעילות "רגיעה" בה יניח לעצמו לינוק לתוכו תזזיות ולחצים מהמוקדים התקשורתיים.
ארווינג גופמן הסוציולוג דיבר על דימוי העצמיות, על הצגת העצמי בחיי היומיום. הרבה גם נכתב אחריו על הייצוג החברתי התקשורת האישית,במיוחד בעת האחרונה מדברים על הבעה ויחסי תיקשורת בין אישית. החוגים הכתבות המומחים והסדנאות משגשגים בכל פסיק ועניין שנקרא תיקשורת.
לדעתי, ורק לעניות דעתי, ביקורת נכונה וצריכה נבונה של אמצעי שיווק (שכבודן במקומן מונח) הן הכרח לתיקשרות אלמנטרית. היציאה מהסיחרור אחרי המרהיב והראותני האופיני לישראלי וודאי גם לארצות המערב רק תשביח את אישיותו של הפרט. רק תקדם את החיברות והתקשורת הבריאה. כככל ברזל אני מציעה שוב לפי עניות דעתי האישית שכדאי רצוי ומהר לפתח מודעות חברתית וביקורת ביקורת ביקורת לפני שסופגים ונשענים על אמות חברה "נכונות". חובה לראות בעין נכונה לאן מובילים המנהיגים, הפירסומאים, בעלי המקצועות למיניהם ולא ללכת כצאן מרצון או כעדר מהיעדר (קרי חסר).
מכיון שיוצרות הטבע החברתי קיבלו תאוצה התפתחותית שמעתה הסמלים המסחריים שנועדו לחבר בין הכלכלה השיווקית לכלכלה הרוחנית של האדם כל כך הצליחו והם יונקים ומיניקים מאותו עצם של גוף אמורפי הזהה למעגל סובב ומסובב סימן הוא ואות כי הגיעו ימות המשיח. ומי שרוצה להשיח ולהמשיח גם זה ראוי.
אם כן היכן באמת השיח? כיצד נשתמש בשפע המאמרים המלומדים הנותנים לחברה כלים לתקשר להבין עצמה? גם הם נטמעים בבוץ והסיחרור של סבב הרעיונות עד כי רואים לבן לבן לבן מרוב צבעים.
ואם היה אי פעם עידן פחות מסחרי, אולי, איני יודעת בודאות.
עידן של תחילת הפסיכולוגיה והחיפוש העצמי המדעי הוא נדמה לי כנוסטלגיה שיש להתרפק עליה. פסיעות תינוק מול חדשנות האורבניזציה גלובליזציה תיעוש ושאלות התמודדות מול עולם גדוש ומואץ. היום נדמה כבר כי מטרתו של האדם הרואה מולו תזזית וחש עצמו קיים עלי אדמות בתנאי שיוכל להשפיע מהר מהר על התזזית הניצבת מולו (במכוון או שלא במכוון והרי דבר עצמו הוא כאותו הדבר עצמו) לפי אמות מידה תזזיות אחרות שלגביהן הוא ידע יותר מאוחר עוד אינפורמציה עדכנית, זאת לאחר שיושפע ויחזור לעשתונותיו באמצעות פעילות "רגיעה" בה יניח לעצמו לינוק לתוכו תזזיות ולחצים מהמוקדים התקשורתיים.
ארווינג גופמן הסוציולוג דיבר על דימוי העצמיות, על הצגת העצמי בחיי היומיום. הרבה גם נכתב אחריו על הייצוג החברתי התקשורת האישית,במיוחד בעת האחרונה מדברים על הבעה ויחסי תיקשורת בין אישית. החוגים הכתבות המומחים והסדנאות משגשגים בכל פסיק ועניין שנקרא תיקשורת.
לדעתי, ורק לעניות דעתי, ביקורת נכונה וצריכה נבונה של אמצעי שיווק (שכבודן במקומן מונח) הן הכרח לתיקשרות אלמנטרית. היציאה מהסיחרור אחרי המרהיב והראותני האופיני לישראלי וודאי גם לארצות המערב רק תשביח את אישיותו של הפרט. רק תקדם את החיברות והתקשורת הבריאה. כככל ברזל אני מציעה שוב לפי עניות דעתי האישית שכדאי רצוי ומהר לפתח מודעות חברתית וביקורת ביקורת ביקורת לפני שסופגים ונשענים על אמות חברה "נכונות". חובה לראות בעין נכונה לאן מובילים המנהיגים, הפירסומאים, בעלי המקצועות למיניהם ולא ללכת כצאן מרצון או כעדר מהיעדר (קרי חסר).
אני הכותבת, אדם פרטי,יוצר, חושב. בעלת דעות רוצה לשתף אחרים בדעותי כדי להעשיר ולהתעשר מדעות של אחרים.
