כותרת משנה: Assembled in The Holy Land
כמובן כותר המשנה נוצר במוחי הקודח ורווי התככים כדי לרצות את העם, או אותו חלק מזערי ממנו שקורא את כתבי, אולם הוא בהחלט הכרחי לשלמות הנפשית שלי, כמו גם הגופנית, הרי לכנות את ארץ הקודש כפלשתינה, הוא סוג של חילול קודש שיכול לעלות לי בחיי.
ולמה בכלל ארץ הקודש אתם שואלים, מה רע במדינת ישראל?
התשובה קצת מעורפלת וטריקית, אולם היא מתבהרת לאורה של העובדה שמדינת ישראל חדלה זמן רב להתקיים ואנחנו חיים בעצם במטריקס שרק מתחזה להיות מדינת ישראל.
כמו "ניאו", (קיאנו ריבס במטריקס האמיתי), החש פתאום ששום דבר אינו תקין בחייו היומיומיים, כך אני, משוכנע שמה שאני רואה וחושב או חושב שחושב, אינה מציאות אלא בבואה של קנוניה סבוכה המקבילה למציאות אמתית שאת טיבעה אולי, טפו טפו נגד עין רעה שלוש פעמים, אני עדיין זוכר.
אצל העולם האמתי ובין ההווה שאני מכמת בטעות כהווה, מחיצה בלתי עבירה שנשמרת היטב.
מי שומרי המחיצה וכיצד מתבצעת השמירה, על כך בהמשך.
---
Capture שלב ראשון
מתחלק לשתי רמות, מניעה והסגר.
את המונח תבע ג?ורג? סטיגלר, [נובל לכלכלה ב – 1982].
לכאורה ההקשר אצל סטיגלר שונה. הוא מתייחס לתהליך שבו העולם התאגידי שובה וכולא את הרגולטורים ברשת קורים שהטביע וטיפח במשך עשורים כדי למנוע מהם לבצע את המלאכה שהוטלה עליהם על ידינו האנשים.
כאן נשטף מוחם, עד שהם הופכים לחלק אינטגרלי מן המטריקס, כמנהלי תאגידים שממונים על שביית היורשים שלהם.
כיצד התהליך קשור למחיצה במטריקס, שחוצצת בין העולם האמתי להווה?
גם כאן אסתייע במטריקס, כי הוא יכול לספק אחלה הסבר.
לפני שלוש שנים ושני חודשים הבליחה כאן לרגע "טריניטי", [קרי – אן מוס], והסבירה לכל הקיאנו ריבס בינינו, כי אנחנו במטריקס ובעצם העולם האמתי הוא אחר. יחד אתה הגענו ל"מורפיאוס" ,[לורנס פישביין] או "המהפך", והוא גילה לנו שהמחיצה אינה עמידה, אפשר לעבור דרכה, רק צריך לברר אצל "האורקל" קודם, אם אנחנו, ביחד עם "טריניטי" מתאימים למעבר או שלא ומה עושים אם כן.
האורקל שאומרת את מה שמתאים למי שמשלם יותר, אמרה שלא. [היא התאהבה קצת בקיאנו, מי לא הייתה מתאהבת בקיאנו ריבס, וגם בוני הקיר, התאגידים, שלמו לה הרבה, הרבה יותר וגם הבהירו לה חד משמעית בזכות מה היא בעצם "האורקל" ולא סתם תבליט בסלע של "דלפי", המשמש בעיקר תיירים פתיים].
---
אתנחתא לצורך הסבר
אני מרגיש שכאן המקום לעצור רגע ולספק הסבר.
למה לתאגידים שמנוהלים על ידי אנשים יהיה אינטרס שונה כל כך ממארג האינטרסים שלנו ה"קיאנו ריבסים"?
לצורך התשובה, נשוב למטריקס, כי הרעיון בבסיסו גאוני, על אף שאינו חדש ביותר.
מי אמר שהתאגידים מנוהלים על ידי אנשים?
זוכרים את תאוריית השבי של סטיגלר, שם נשבו הרגולטורים?
כאן המקום לציין שהיה שלב קודם בתהליך, במסגרתו נשבו המנהלים, שמייצגים בעצם את התאגיד ולא אנשים, על אף שלא מעט יטענו כי יש בידיהם צרורות של נייר ורישומים דיגיטליים, בהן משורבט בכל מיני שפות, בעיקר אנגלית חשוב לציין, לפיו התאגיד בעצם שייך להם.
אז למי באמת שייכים התאגידים?
ובכן, הם שייכים למטריקס שנשלט על ידי המטריקס ועובדים למען המטריקס וכך הלאה ולתהליך הזה אין סוף, כמו לבבואה של ראי בתוך ראי שמוצב מולו שמשקף עוד פעם ועוד פעם את עצמו ואת הראי שמולו שמגלם גם הוא את עצמו ואת הראי מולו עד שהם מתקזזים בעולם של ננו שמוחנו לא ממש מסוגל אפילו לדמיין.
כך יוצא שבמשחק ביננו לבין התאגידים, הם תמיד מנצחים ואנחנו, הקיאנו ריבסים, מגובים ב"מורפיאוס - טכטנברג וטריניטי - דפי ליף", תמיד, אבל תמיד מפסידים.
---
הפתרון - כך נראה האלגוריתם של הפתרון המוצע, הוא נקרא "ניסוח שקול", והוא מציע דרך שבה שני שחקנים במשחק יצוא שקולים,[even].
מה זה אומר בשפת הקיאנו ריבסים?
פשוט מאוד, ראשית צריך אמונה שהקיר אמנם עביר.
בשלב השני צריך לנסות, או בשפת המטריקס, להטיל קובייה שוב ושוב, לחצרים של הממלכה שנשבתה בידי המטריקס, עד שבהטלה אחת נשתווה.
המתמטיקאים אינם טועים.
נכון, האמירה אינה אבסולוטית, אולם הטעויות אצלם שגורות הרבה פחות מאלה אצל כלכלנים ופוליטיקאים שנשבו גם הם במטריקס, הרבה לפני מנהלי התאגידים.
אחרית דבר
האלגוריה הזעירה הזאת נשלפה כדי לנסות להפיח תקוה בכל הקיאנו ריבסים, שחושבים שהעניין אבוד, [זה כולל אותי כמובן, את המאמר הזה כותב האלטר אגו שלי, שהוא, כך מסתמן, לוקה באופטימיות של כסילים].
אנחנו לעולם לא ננצח את המטריקס, אולם אם נפעל כמוצע, נהיה לפחות even, תיקו, נשתווה ונשים קץ לניצול המחפיר.
כותב, (כי מה עוד אפשר לעשות כאן), מבקר ומייחל, כי נשאר עוד מקום לקמצוץ של אופטימיות.
