אכילה רגשית היא דרך יעילה מאוד בכדי לחסום או להימנע מלהרגיש רגשות לא נוחים, אבל מצד שני זוהי דרך לא בריאה ולא יעילה להתמודד עם הרעב הרגשי שהרגשות האלו מייצגים. אנחנו לא מבקשים להרגיש שמחים או עצובים או משועממים או כועסים, אנחנו פשוט מרגישים ככה ואז אנחנו צריכים להבין מה לעשות עם הרגשות האלו. תוך שנייה אנחנו יכולים להחליט אם לתת להם להיכנס ולחוות אותם או להתעלם מהם.
הנה מבט קצר על מה קורה ברגעים של רעב חזק שמפתים אותנו לבלוס או לאכול יתר על המידה. אם נוכל לתפוס את הרגשות שיצרו את התשוקות האלו כאשר הם עולים לפני השטח, אפילו לרגע קצר, נוכל להתחיל לשנות את המעגל של אכילת היתר.
רגשות מצביעים לעבר הצרכים והרצונות שלנו. רגשות שמחים קורים כאשר אנחנו מרגישים שבעי רצון או מאמינים שאנחנו הולכים להיות מרוצים. רגשות שליליים קורים כאשר אנחנו מתוסכלים בגלל שצורך או רצון כלשהו שלנו לא סופק או לא הולך להיות מסופק. זהו הרגש השלילי או הלא נוח שאנו נוטים לחסום עם אוכל. אנחנו מרמים את עצמנו לחשוב שהנחמה של האוכל זה הפתרון לכאב של הרגשות השליליים שלנו. אבל הרגשות האלו שאנו חוסמים עם אוכל הם בדיוק אלו שאנחנו צריכים לבחון הכי מקרוב. רק כשנהיה מודעים לרגשות השליליים שלנו נוכל להתחיל לקחת פעולות מתקנות. להקהות או לחסום את הרגשות הלא נוחים זה אומר שאנחנו נמנעים מלהתמודד עם הצרכים האמיתיים והחשובים שלנו וזה אומר שאנחנו נשארים תקועים ומתוסכלים. למה אנחנו עושים את זה? בגלל שאנחנו מאמינים שאנחנו חסרי כח ועדיף לנו לא לדעת כמה עמוקות אנו מוטרדים. בשביל מה כדאי לנו לדעת על הכאב שלנו אם אנחנו מאמינים שאנחנו לא יכולים לעשות משהו לגביו? אבל, מה אם אנחנו טועים? מה אם אנחנו לא באמת חסרי כח?
אז מה אפשר לעשות?
עלינו תחילה לזהות את הרגשות שהן הסיבה לפניה לאוכל. לאחר מכן, עלינו לזהות את הצרכים הלא מסופקים שמאחורי הרגשות האלו. ברגע שזיהינו את שני הדברים הללו, עלינו להבין שזה לא מפחיד להרגיש את הרגשות הללו ושום דבר נורא לא יקרה לנו.
רגשות שנחווים במלואם, לא משנה כמה קשים הם, הם הנתיב להעצמה ולא תרגיל בתסכול.
כשאנחנו משתמשים באוכל כדי להרחיק את הרגשות שלנו, אנחנו מפסיקים לחשוב על מה שמציק לנו, אפילו אם זה לכמה רגעים קצרים וכך אנחנו לא מספקים את הצרכים הרגשיים שלנו אלא רק קוברים אותם עמוק בפנים. הרעב הרגשי הקבור הופך לתשוקות שדוחפות אותנו לאכול יתר על המידה בכדי לספק את הצורך האמיתי שלנו לאהבה או הבנה או קבלה או כל צורך לא מסופק אחר. אוכל לעולם לא באמת מספק את הצרכים הללו. זהו תחליף עלוב לאהבה וקבלה. זה גם לא עובד לטווח הארוך בגלל שכאשר האפקט של הקהיה-הימנעות של אכילת היתר נעלם, הרעב הרגשי עדיין שם בגלל שהצורך עדיין שם והצרכים הלא מסופקים הללו הם מכבידים עלינו בגלל שהם טעונים עם הפסימיות השגויה של תבוסה וחוסר כוח.
כשאנחנו חוסמים את הרגשות שלנו עם אוכל, אנחנו מרחיקים את החלק הבוגר ביותר של המוח שלנו, החלק שמסוגל לחשוב, להבין ולקבל פרספקטיבה. זה חשוב לאמץ את הרגשות שלנו מספיק זמן כדי להתחיל לחשוב מה משמעותם, לאן הם מובילים ותמיד לזכור שיש לנו מוח פותר בעיות בוגר שיכול להתמודד עם התסכולים שלנו באופן אפקטיבי ויעיל.
אורנה צפריר - מדריכה נשים און ליין לשחרור מאכילת יתר רגשית ומה שמתחת, בתהליך מעצים ומשחרר של התפתחות אישית על ידי קורסים ומוצרים אינטרנטיים. לקבלת מדריך חינמי, היכנסי לאתר: http://ornazafrir.weebly.com
