אין לסלק על הסף תביעה נגד מוביל אווירי בגין נזק למטען 

אין לסלק על הסף תביעה נגד מוביל אווירי בגין נזק למטען
עו"ד גיל נדל, עו"ד מרים כבוב

בסקירה זו נתאר מקרה בו חברת תעופה זרה ביקשה לסלק על הסף תביעה שהגישה נגדה חברת ביטוח בגין נזק למטען, בשל מגבלת האחריות שבאמנת ורשה. בית משפט השלום בתל-אביב דחה את הבקשה וקבע כי קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים כגון מתי אירע הנזק, מהו המשקל המטען וכו', והן צריכות להתברר במהלך המשפט.

סיפור המקרה וטענות הצדדים:

חברת הביטוח הגישה תביעה כספית נגד חברת התעופה, בגין נזק למטען של תרופות אשר נשלח בתובלה אווירית בינלאומית מישראל לאנגליה. חברת התעופה הגישה בקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף מאחר ולטענתה סכום התביעה אשר נתבע על ידי חברת הביטוח עולה על מגבלת האחריות הקבועה בדין (באמנת ורשה) ובהסכם שבין הצדדים שבשטר המטען.

חברת הביטוח ביטחה אריזה שהכילה תרופות אשר נשלחו לסקוטלנד. חברת התעופה התחייבה להוביל את המטען מישראל למנצ'סטר באנגליה ומשם לסקוטלנד.

לאחר שהמטען הובל ונמסר ליעדו, התברר לחברת הביטוח כי הוא לא נשמר בטמפרטורה הנדרשת, אשר צוינה על גבי שטר המטען והוראות המשלוח וכתוצאה מכך נגרם נזק למטען והוא נפסל לשימוש והושמד.

חברת התעופה טענה כי מאחר ועל הנזק חלים גבולות הפיצוי הקבועים באמנת ורשה, שהוחלה ביחסי הצדדים גם מכח שטר המטען, יש לסלק את התביעה נגדה ככל שהיא חורגת מגבולות האמנה או לחילופין, יש לתקן את סכום התביעה עד לגובה מגבלת האחריות.

חברת הביטוח טענה שהואיל וקיימת מחלוקת ביחס לאופן חישוב משקל המטען, גם אם חלה מגבלת האחריות, יש לשמוע את הראיות בנושא המשקל בטרם תינתן ההכרעה.

לטענת חברת הביטוח, חברת התעופה כלל אינה זכאית ליהנות מההגנה הכלולה באמנה שכן המטען הובל בהובלה יבשתית אשר אינה נכללת בגדר ההובלה האווירית על פי לשון האמנה ושבחירתה לחסוך בעלויות הטסה ולהוביל את המטען בהובלה יבשתית איטית ומסוכנת הייתה בגדר הפרה בוטה ומהותית של חוזה ההובלה.

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קבע שיש לבחון את אחריות חברת התעופה על פי אמנת ורשה מאחר וישראל ואנגליה הן שתי מדינות שהן צדדים לאמנת ורשה ותחולת אמנת ורשה בחוק הישראלי קבועה בסעיף 2 לחוק התובלה האווירית.

בית המשפט בחן מספר סעיפים באמנה המתייחסים לסוגיה בתביעה:

לפי פסיקת בית המשפט, האמנה מקימה חזקה של אחריות המוביל כלפי הנוסע. אחריותו של המוביל לנזק שנגרם לכבודה לפי סעיף 18 לאמנה היא אחריות מוחלטת אשר אינה דורשת כל הוכחה, כל עוד הנזק נגרם "בזמן ההובלה באוויר", תוך סייג כי פרק הזמן של הובלה באוויר, אינו כולל הובלה ביבשה, בים או בנהר שבוצעה מחוץ לנמל התעופה.

במקרה הנוכחי כאמור הייתה מחלוקת האם הנזק נגרם בשלב ההובלה היבשתית או האווירית.

בית המשפט הפנה עוד לסעיף 25 הקובע חריג כי מגבלת הפיצוי לא תחולו אם יוכח שהנזק שנגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של המוביל נעשו בכוונה לגרום נזק או מתוך אי-אכפתיות.

לאור המחלוקות שקיימות בין הצדדים, כגון באיזה שלב נגרם הנזק למטען, האם הנזק נגרם בשל מחדל של חברת התעופה או לא, מהי מידת הנזק הנטען, לפי איזה משקל יש לחשב את הפיצוי ועוד, בית המשפט קבע שרק לאחר בירור עובדתי בעניין כל השאלות שעולות והצגת המסמכים בתיק, ניתן יהיה להכריע בבקשה לסילוק התביעה על הסף, ולכן דחה אותה בשלב זה.

לא נפסקו הוצאות לחובת מי מן הצדדים.

[ת.א. (שלום ת"א) 4273-12-11 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' Lufthansa חברת התעופה הגרמנית, החלטה מיום 8.7.14, השופטת נועה גרוסמן. ב"כ הצדדים- ללופטהנזה- עו"ד בן סירה. למנורה- עו"ד רוטברד].