האדם הוא יצור חיובי 

האדם הוא יצור חיובי , לכן
הוא יכול לעשות את הטוב (האמיתי). פלטו גדול הפילוסופים של יוון העתיקה אישר זאת,
זאת, התורה  שבכתב קובעת זאת.יותר מכך, לאדם דחף לעשות את הטוב.
לכן ניתן לומר שהאדם נברא כדי לעשות את הטוב.

האדם מבצע דבר מרצונו החופשי אם הוא משתכנע שבכך הוא מבצע את הטוב.
האהבה היא הגורם העיקרי המעודד את האדם לעשות את הטוב.
 
כיוון שאדם הוא יצור חיובי, הוא יתפקד באופן אופטימאלי כשיבצע את הטוב.
"אדם צריך להכיר את הטוב כדי לעשותו", אמר פלטו.
אדם המתפקד עם ערך עצמי גבוה יכיר את הטוב והמבטא אהבה ויעשה בו שימוש נכון.
 
"אדם המכיר את הטוב, יידע את הזולת על כך", אמר פלטו. יתרה מזו, לאדם דחף ליידע את הזולת על כך אנו מזהים דחף זה בדחף שיש לחוקרים לפרסם את גילוייהם. חלק משמעותי של האינטרנט מבוסס על עיקרון זה.

 עקב כל אלה,  ניתן לסכם ש תכלית אדם הינו לעשות את הטוב לאורך צעידתו אל הקדמה החיובית האינסופית.
לכן גם הידע והמטרות הדרושות למימוש תכלית אדם, להיות חיוביים.

לבצע את הטוב, ו/או לאהוב הם פועל יוצא של התפתחות נכונה בתחום הנפשי.

עקב אי שלמות האדם, לא כל אחד עושה את הטוב האמיתי, לכן לא כל אחד מממש את תכליתו. הוא לא עושה את הטוב כיוון שמשהו מפריע לו, משהו חוסם בעדו. הפרעה נפשית זו נובעת מאי התפתחות נכונה של התחום הנפשי.

הפרעות אלה מובילות את האדם לעשיית הרע וגם פוגעות בטיב תפקודו כולל רווחתו הנפשית. גם במצב זה אדם שעושה את הרע יבצע אותו כיוון שלפי רעות עיניו הוא עושה את הטוב.
נקרא לטוב זה הטוב השקרי. לכן ניתן לומר שהאדם כיצירה לא מושלמת, עושה את הטוב ואת הרע.   
אם האדם יבצע את הטוב השקרי (הרע) מרצונו החופשי, ישתתפו בעשייה זו רוב כוחותיו הרוחניים, ולכן ההרס שיבוצע יהיה מקסימאלי. לא כך כשהוא יבצע רע זה בהכרח.
אדם יבצע את הרע המכסימלי גם כשהוא ישתמש במטרה שגוייה, כלומר יאמין  (יקבל כאמת) שבאמצעות מימוש מטרה זו הוא עושה את הטוב.
 
עשיית הרע היא בין הבעיות הקשות של האדם והסיבה העיקרית לאסונות שהוא גורם לזולת ולפעמים גם לעצמו לאורך ההיסטוריה.

לכן ניתן לומר בביטחון מלא שבעייתו הבסיסית של האדם היא עשיית הרע והיא מתאחסנת בתחומו הנפשי -ערכי, תחום שמסיבות כלשהן מוכר למעטים בלבד
לא מספיק שהאדם עושה את הרע עקב היותו לא מושלם. עשייה זו גם מביאה אותו ליצור ולפתח אמיתות שגויות הפוגעות בו ובזולת, ועל כך הוא מוכן ללחום ואפילו למות כדי להגן אליהן ולהפיצן.

לסיכום ניתן לומר שבעייתו המוסרית של האדם נובעת בעיקר עקב אי שלמותו והיא מתאחסנת בתחומו הערכי-נפשי.
 אי שלמות זו מעניקה לאדם את החיים והטעם שבה, אבל גם את ביטויו השליליים של יכולותיו עם כל הנזקים שהם גורמים.