דיכאון 

סיבות שונות כגון: חוסר עבודה, קושי  בפרנסה, אהבה נכזבת,צריכת סמים, תורשה, זכרונות עגומים, וגם תאווה וקנאה באנשים אחרים אשר האיר להם מזלם בחיים והצליחו יותר מאותו אדם, בנוסף דיכאון יכול לנבוע ממשברים עמוקים שקרו בתקופות שונים בחייו ונחרטו עמוק במוחו, במצב זה האדם חש דכאון מבלי שום סיבה ניראית לעין.

בזמננו רוב האנשים טובעים ביאוש ודיכאון מחמת המצב הכלכלי, מרדיפה מתמדת אחר החומר הגורם לסיפוק רגעי שנעלם, ובהעלמות הסיפוק האדם מחפש סיפוק אחר למלא את הריקנות, מוצאו במרדף אחר דבר חומרי אחר, ואחר השגתו שוב נעלם הסיפוק ונוצרת ריקנות, חלל ריק בחייו. לעיתים יחפש דרך לברוח ממציאות ריקנית זו, על ידי שימוש באלכוהול, סמים ותרופות "פלא".

הרגשת הדיכאון נובעת משורש הנפש שהיא אחד מחלקי הנשמה, ומלווה את האדם בתחושות של שקיעה בדיכאון עמוק הנובעת מעצבות וייאוש, ומאבד כל עניין וטעם בחיים. בפנימיותו מרגיש חנק עצום כעומד להתפוצץ בתוכו, וכל רצונו לפתוח את גופו לשניים בכדי לשחרר את עצמו מהמועקה. הגורמת לו לתחושה של כליאה בתוך הגוף.

אז מה בעצם גורם לתחושות אלו?

האדם בנוי משני ניגודים חומר ורוח, הגוף הוא גישמי והנשמה רוחנית, כשם שהגוף נזקק לאוכל גשמי בכדי לקיימו, כך הנשמה הרוחנית זקוקה לאוכל רוחני לקיומה, וכפי שהאדם נופל למשכב מחוסר מאכל, כך הנשמה נופלת למשכב (המתבטא בדיכאון) מחוסר מילואה במאכל רוחני, שמעצם מהותה אין אפשרות למלאה בחומר גישמי, אלא רק על ידי הרוחניות תגיע לסיפוקה המלא.

נפש האדם הנו ניצוץ רוחני המחולק לשני חלקים נפש בהמית ונפש רוחנית אשר חבוי בכבד שבגוף האדם, ומכוח הנפש הבהמית האדם נשרך ונמשך אחר הגשמיות שבעולם הזה, כגון: כסף, אוכל, תאוות הגוף וכיוצא בזה, ומכוח הנשמה שהנה חלק בלתי נפרד מהנפש, נמשך להשגות יותר נעלות שברוחניות. גם בשני חלקים אלו יש ניגודים שונים בצרכיהם, כפי ניגודי הגוף הגשמי והנשמה הרוחנית, על כן שני ניגודים אלו נמצאים במלחמה מתמדת, כל אחד מושך לכיוונו. כאשר הנפש נשרכת אחר הגשמיות והתאוות מגיעה לנקודה בה היא נענשת, והניצוץ הרוחני שלה כלוא מחוץ לכבד לתקופה שהוקצב לה עונשה, ומתוך כליאתה האדם חש מועקה וכלוא בגופו. תחושה זו יחוש עד שיגיע הזמן של הניצוץ להשתחרר מכליאתו ולחזור למצב ולמקום הטבעי שלו.

מאחר וחלקי הנשמה הנם רוחניים, גם הריפוי אמור להיות רוחני כפי שורשה, שזה אומר אדם השקוע בדכאון יצא למרחבים, יהנה מהטבע ומהאויר צח, יאזין למוזיקה שמשרה עליו רוגע, לא מוזיקה עצובה, יצפה בסרטי קומדיה, יעסיק את עצמו בכל עת בסוג עבודה שדורשת מחשבה, כך שמחשבתו תהיה בעיסוקו ולא ישקע במחשבות, תמיד יהיה בחברת אנשים שמחים, השתתף באירועים משמחים, והתרופה החשובה ביותר מכל וכל עיסוק ברוחניות כגון: עשיית חסד עם האחר, אמונה, עזרה לזולת, נתינה ותפילה, שכוח התפילה יש בה עוצמה עצומה לשחררו מכליאת נפשו טרם הזמן שהוקצב לה עונשה.

כל עוד האדם יהיה מרוכז בעצמו ובשאיפותיו החומריות, מעולם לא יגיע לסיפוק בחייו, אלא גורם לאובדן המשמעות וההנאה ברוב תחומי החיים, ובהדרגה איטית נפשו שוקעת. שכל שורש בעיית הדכאון נובעת מהנפש הרוחנית ואין לה שום קשר לחומריות, על כן זכור תמיד רוחני מרפאים ברוחניות, וגשמי מרפאים בגשמיות.

על כן קום אדם, כשם שאתה מאכיל את גופך תן גם לנפשך. אהוב את הסביבה והסביבה תחזיר אהבה. שלח אנרגיות חיוביות לאטמוספירה כדי שיחזור אלייך, אל תתן לכח השלילי לשלוט על חייך תהיה הסיבה אשר תהיה קום ועשה מעשה.

בהצלחה