כמה באמת מה שיש לנו עכשיו, מספק? כמה מהדברים שאנו "אוחזים בהם , הינם למעשה פחד מאוד עמוק לגעת" בדבר" האמיתי. אנחנו המשרתים של כל אותם החלקים בתוכנו שבעצם קבלו מלכות עולם על החלק הכי טרי, הכי פורה הכי אמיתי שאינו מוצא דרך לבוא לידי ביטוי. לא פעם אנחנו מגלים שיש לנו כל מה שבעצם אפשר לחלום עליו. לי באופן אישי היה כל מה שחולמים עליו. בית מפואר של 240 מטר. גינה גדולה , בעל שני ילדים, כלב, וחתול. עבודה מוצלחת , הורים שדוחפים כפיות של זהב לפה...
היו לי כל החלומות שלכם, של החברה שמתנהלת מחוצה לי. וכמו כולם מימשתי אותם וזה הצליח לי. הייתי אחוזת דיבוק להיות חלון ראווה לחברה , ומכיוון שכל מה שבאמת רציתי היה מושא ליבי - הוא אכן התגשם. ובכן , כל הסדנאות המופלאות שהיום אפשר לקחת , מנסות ליירט אתכם לעברכם. הרבה פעמים לוקח זמן, וזה יכול לקחת חיים שלמים לפעמים לבוא אל מקורי, אל המקום שבו אני יכולה לעשות בחירה חופשית אמיתית ללא תלות בשום גורם או סיבה.
אני זוכרת שהחלטתי להתגרש בגיל 29 כולם עמדו פעורי פה... כולם שאלו למה? היום אני מבינה שבעצם התגרשתי מהם, מהחלומות של החברה הגבוהה, ניפצתי איזושהי אשליה שהם אולי אוחזים בה ברגע זה בדרך למימוש חייהם. אני זוכרת ששמעתי לא אחת, מה חסר לך, יש לך הכול, הוריי התמוטטו, אני חושבת שעדיין אין בהם סליחה לאותו העיזבון. החרבתי להם את עולמם. וכך אנחנו מתנהלים יום ביומו. מחריבים עולמות של אחרים , היועצים הגדולים לענייני רווחה ואושר. אני פוגשת לא אחת אנשים שעדיין מחזיקים בליבם את האמרה , הייתם זוג מושלם, כמה הייתם טובים לנו כמראה למה שאני הייתי רוצה עבורי, ואיך איך העזת....
לא אספר לכם "ששבירת הכלים" פשוטה. המסע ממה שאתם הייתם רוצים, למה אני רוצה נמשך עדיין. הבירור המדויק של הרצון האמיתי דורש הליכה באדמה לא מוכרת. אנחנו נשלחים אל האמירה התנכית "לך לך..." מארצך, ממולדתך, מבית אביך, מאימך, אל... הארץ שאראך... ללכת ומהר... לשים נעלי ספורט ולרוץ... וכך עשיתי . כשהתחלתי ללכת גיליתי שאני רצה, וכשגיליתי שאני רמה , נבהלתי מעצמי ושם פגשתי פחדים גדולים ומקומות שלא הייתי פוגשת אילולי אותה ההליכה. ברחתי ... מאימי מאבי, מחבריי, מעצמי... ימים שלמים שנים של הליכה במדבר אל המקום ההוא... בדרך נתקלתי באנשים ששיקפו לי בדיוק את נקודת האחיזה העכשווית שלי, היו כאלה שממש גרמו לי סלידה ודחף להמשיך לא לעצור, לא להיאחז... והיו שאמרו מילים יפות , ברכות שעדיין חשתי שאיני ראויה להם- שם במקום הזה טיפלתי בכאב שלי, בזיכרון שלא מרפה , היו ימים שאף אדם לא הופיע , והיום שאני כותבת לכם הופיעה האחת שחיכיתי לה 40 שנה.
"אם תדרשהו יימצא לך" כתבו חכמים . הפגישה עם עצמי היא אחת מנקודות השיא . תובנה שיש שכר. "יגעת מצאת תאמין". זה קרא לי הבוקר. כמו נאספו בי כל אותם השנים הימים הרגעים, החוויות, להבנה אחת שמחוברת היטב ליצרה ויוצרה. נקודת שיא שהיא הרגשת ההרגשות. דממה מוחלטת בכול החלקים הפנימיים שמצאו את מקומם. לקבל את מה שאנחנו רוצים , דורש מאיתנו להיות מאוד מדויקים עם עצמנו. עלינו לעבוד... ולעבוד קשה מאוד , להתעקש עם עצמנו לאותו בירור פנימי , עד שההתעקשות נעלמת ואנו מוצאים את עצמנו עולים על הכביש המהיר הביתה שבו כל מה שמחכה לנו הוא אותה בחירה חדשה , הבחירה האחת של לנסוע בכביש שאני בחרתי דרכו לחזור הביתה אל מקורי אל רצונותיי, אל אלוהיי. במקום בו אנו עומדים פנים אל מול פנים עם האלוהי אין פיצול או דרכים נסתרות. מה שנסתר מאיתנו לאורך כל הדרך התבטא באותה אי שביעות הרצון. לכן כשאנחנו משילים את אותם ההפרעות, רב הגלוי על הנסתר. זהו אותו מהפך, גאולה פנימית של אדם שפוגש ב"אין חדש תחת השמש" . החדש הוא אותה בחירה חופשית שיוצרת נתיב אל לידתה שלה. האדם בא אל העולם בעל כורחו , בחייו ובמותו, על מנת להפיח חיים בחייו עליו להסכים ללכת בהם... 40 50 60 , שנה מי יודע כמה? אבל כשאנו הולכים נגיע, וההגעה אל הארץ המובטחת, וכניסה אליה היא המתנה הכי מבורכת שיכול לזכות בה אדם בחייו.
כשאני מביטה אל עברי , אני יודעת שהגעתי אל הארץ . אל ארץ זבת חלב ודבש... אינני פוסעת יותר באדמותכיים, אינני משיגה גבול, או גוזלת דבר מה שאינו שייך לי. כול הכעסים, הפחדים, הספקות הם תולדה של לא להיות במקומי. אינני יודעת אם ישנה פסיכולוגיה שיכולה להורות אדם למקומו. רבים הם המקומות בהם אפשר ללמוד על דרכים של אנשים אחרים. עלינו ללכת בדרך שלנו, עם הרבה אומץ וגילוי לב. אתם תדעו שהגעתם, אתם תגלו שאתם מתמלאים, מנוכחותכם, מתמלאים בחלומכם שכבר הפך למציאות חיה . אני לא ברחתי , ולא עזבתי אף אחד, בסופו של דבר, אני פשוט הלכתי אל מקומי שמין הסתם אינו יכול להיות מקומכם. אם כואבת לי השן לא אלך לרופא עיניים. אם אינני מסופקת מטעם האוכל שלכם, לא אלך לאכול שוב באותו המקום, אתחיל לבשל בעצמי.
אז אם אתם עדיין מחפשים, סימן שאתם בדרך, אני מאחלת לכם דרך צליחה. אל תשכחו שכשתגיעו להביט לאחור ולתת יד לכאלה שעדיין מגששים באפילה. הדרך לאותה נתינת יד היא להיות אתם ורק אתם, כדי שנוכל להיפגש, כדי שנוכל לאפשר לכל אדם לפגוש את עצמו, כדי שכולנו נקבל את מה שאנחנו רוצים.
שאו ברכה .
רות קדם
מצוינות אישית
054-7629779
Omrs1@walla.co.il
