24 שעות אישיות שלי מתוך מבצע צוק איתן 

מילואים - צוק איתן 

שמי מ לוחם ביחידת דובדבן בין השנים 2005–2008.

בשלוש שנים האחרונות ביצעתי מעל 30 ימי מילואים - כשבועיים וחצי מתוכם היו במסגרת מבצע צוק איתן.

כל מבצע צוק איתן החל למעשה בכך שחטפו את שלושת הנערים היהודים מתחנת אוטובוס בגוש עציון, החיפושים אחרי הנערים היהודים היו נרחבים ביותר וכן אחרי רוצחי הנערים שגם הם לא נמצאו. אפילו לאחר ימים ארוכים בתוך מבצע צוק איתן.

המבצע היה בעיצומו, כל יום היו הפגזות של חיל האוויר לעבר בתי המחבלים בעזה. הקריאות לכניסה קרקעית החלו מכל עבר בציבור הישראלי. אני וכל הצוות שלי מהיחידה נכנסנו לכוננות ודריכות לקראת קריאה להתייצבות לשירות מילואים. כל יום שעבר נראה לנו, לחברי הצוות, כמו נצח - כל היום היינו עסוקים בקבוצת הוואטס-אפ – אם יקראו לנו או לא ואם כן – מתי.

לאחר כשבוע וחצי בתוך המבצע אנחנו מתחילים לקבל מידע שרוצים לגייס אותנו לגזרה חמה, שהסיכון שם גבוה והמשימה שם מורכבת. רוצים לגייס אותנו לאותה גזרה שבה נחטפו שלושת הנערים. יומיים לפני שהגיע הזימון הרשמי – כתב מפקד הצוות בקבוצת הוואטס-אפ – "מי מוכן להגיע להתנדב ולעזור בחיפושים" אחד, אחד – כל חברי הצוות רשמו את שמם בקבוצה.

יומיים לאחר מכן הגיע הזימון הרשמי. הגענו לבסיס לחתום על נשקים. לאחר אימון מקוצר וענייני של שלושה ימים – הוצבנו בשטח. תחנת האוטובוס שממנה נחטפו הנערים הייתה ממוקמת כ 500 מטר מהבסיס בו ישבנו.

באותה תקופה בגזרה שלנו ניסו פעילי חמאס בכפרים 'אל ערוב' ו'בית עומר' ליצור את האינתיפאדה ה-3. המשימה שלנו הייתה מורכת מכיוון שבזמן שהמבצע בעזה פועל בשיא הכוח, היה עלינו לשמור על הגזרה מצד אחד בטוחה ומצד שני שקטה.

כעבור שבוע בתוך המילואים מזעיקים אותנו "חדירה לישוב אלעזר" ..  "חדירה לישוב אלעזר". תוך דקות אנחנו עולים על ציוד ומתייצבים על ה"כלים" (רכבים משוריינים), מוכנים לתחילת תנועה. 10 דקות לאחר מכן אנחנו מפוצלים לשלישיות וסורקים בית, בית ברחבי הישוב היהודי על מנת למצוא את המחבלים. הסריקה בוצעה במיומנות, כאילו לא עבר יותר משבוע מאז שהשתחררנו מצה"ל – כל החושים חדים, הכל חוזר אליך בשניות.

האזרחים בישוב אלעזר היו מבוהלים מהחשש לחדירה, אנחנו (החיילים), הרגענו אותם וביצענו את המשימה. סיימנו את הסריקה. השטח הוגדר נקי, נמצאה פירצה בגדר ובגדים שהושלכו לצד הפירצה, הגיעו אנשי שב"כ ש"זיכו" את המקום והגדירו אותו – בטוח ונקי.

דקות לאחר מכן – יצאו אלינו תושבי הישוב באמצע זמן קידוש יום שישי בערב והוציאו אוכל ושתיה ויין ועשינו קידוש ענק כל החיילים עם הציוד והנשקים והאזרחים – זה היה רגע – מרגש, עצמתי ומאחד, שמזכיר לכולנו איזה עם מיוחד יש לנו.

כחצי שעה לאחר הקידוש, שאנחנו מדברים, צוחקים ויושבים עם תושבי הישוב – נשמעה קריאה בקשר "ירי על הציר"..  "ירי על הציר". אנחנו עוזבים הכל עולים, על הרכבים ואנחנו בדרך לשם.

נורו יריות על חיילים על ציר 90. ציר שבגזרתנו. אנחנו מגיעים למקום, מנתחים את הנתונים ואת המפות ומבינים מאיפה ומתי נורו היריות. הוחלט על מעצר באישון לילה. תרגיל הסחה בוצע וחזרנו לבסיס כאילו הכל כרגיל.

שלוש שעות לאחר מכן החל המעצר, הרכבים הגיעו בהפתעה אנחנו פתחנו בריצה לעבר הבתים שאותם ראינו ותכננו להגיע אליהם מוקדם יותר. "סגרנו על הבית" – הצוות הקיף את הבית מכל פינותיו והתחלנו לקרוא למחבל לצאת. לאור המהירות וגורם ההפתעה, הצלחנו בתוך דקות להוציא את המבוקש החוצה. בסריקות מצאתי בגג מסכת פנים שמזוהה עם ארגון החמאס - העברתי אותה הלאה.

הסיפור שמוצג כאן מתאר פחות מ24 שעות מהחוויה האישית שלי במהלך המילואים במבצע צוק איתן.