איך לעזור לעצמי להרגיש טוב יותר כשקשה לי עם איך שאני נראית 

מכירות את התחושה שקמים בבוקר מסתכלים בראי ולא מוצאים מה ללבוש? וזה לא בגלל שאין לנו מה ללבוש.

אנחנו מודדות בגדים מסתכלות ובוחנות את עצמנו. ממשיכות לחפש בארון הבגדים ולא מוצאות.

אבל את מה? 

את הבגד שאיתו אני אהיה מרוצה מעצמי. זה שיגרום לי להתבונן במראה להיות מרוצה ולחייך.

אני חווה תחושה של תסכול גדול כשזה קורה לי, כשאני לא מרוצה מעצמי ולא עומדת בציפיות שלי.

הרבה פעמים התסכול מלווה בכעס על עצמי ועל הגוף שלי. למה אני לא מצליחה להראות מספיק טוב בעיניי עצמי?

      לפני כמה שנים זה היה ממש מכניס אותי לדיכאון וישר הייתי מסתגרת. התחושה היתה פשוט נוראית.

מעבר לכך הבושה שלי היתה כל כך גדולה שלא דיברתי על זה עם אף אחד, גם לא עם בן הזוג, פשוט התכווצתי ונסגרתי.

העול שנשאתי היה גדול ומאוד כבד.

תחשבו איזה מסע עברתי עם עצמי.

מי היה מאמין  שאוכל לכתוב על זה ולשתף אתכם. 

     תמיד רציתי מראה חיצוני מסוים וכל הזמן נלחמתי בזה במקום להסכים לקבל את עצמי. תמיד התביישתי והרגשתי שאני צריכה להתנצל על איך שאני נראית.

ככל שנלחמתי יותר אז היה יותר קשה להגיע למטרה. להרגיש טוב עם עצמי ועם איך שאני נראית.

המשקל והבושה היוו נטל כל כך גדול שלא הצלחתי להשתחרר מהמקום הזה והוא תמיד היה חוזר ללא רחמים. 

בחוויה שלי פשוט לא היה לי מזל להיות כמו אחרות מסביבי שתמיד נראו טוב ואכלו מה שבא להן.

הרגשתי שונה מכולן.

היה לי קשה להבין איך יש לי מזל כל כך גרוע ואין לי שליטה באוכל אם אני לא בשמירה מתמדת.

תסכימו איתי שקשה לשמור כל הזמן, לוותר על פיתויים.

במקרה שלי, הרגשתי שכל ביס טעים שנכנס לפה יושב לי על המצפון (אלא אם כן זה ירק חסר ערך קלורי).

ניסיתי להפסיק לאכול כמעט בכלל, ולמזלי זה לא עבד כי פשוט סבלתי מהרעב.

הייתי ממש קורבן אומלל.

אני מתארת משהו שאולי הוא קיצוני, אבל מן הסתם, לא אני המצאתי אותו.

      הבשורה שלי היא שיש דרכים להרגיש אחרת גם כשקמים ומסתכלים בראי ולא מרוצים.

לצורך כך חשוב שאראה לכן מהי דרך ההסתכלות שאני מציעה.

נניח שהילד שלכן היה בא ומשתף אתכם בקושי גדול שלו ומספר לכן שהוא שונא את הדמות שלו.

מספר כמה קשה לו עם עצמו, עם הגוף שלו.  

האם הייתם מסלקות אותו מעליכן? דוחות אותו? מספר לו שהוא נראה ממש רע? כועסות עליו?

במילים אחרות, האם הייתם נותנות לו ראת אותו יחס שאתן נותנות לעצמכן?

אני מאמינה שברוב המקרים הייתן תומכות בו ומרגיעות אותו. מחבקות ומנחמות.

אפילו כשכואב לנו על הילד שלנו אנחנו ננסה למצוא דרך להרגיע אותו. 

עם אחרים אנחנו יודעות להיות רכות יותר, להסתכל בעיניים אחרות ולמצוא דרך לאהוב.

ומה איתנו? לנו לא מגיע יחס טוב יותר? 

בדרך כלל עם עצמנו אנחנו יותר נוקשות ושיפוטיות.

•  אז איך נוכל לעזור לעצמנו להרגיש טוב יותר כשקשה לנו עם עצמנו?

• נתבונן בראי וננשום. נדבר לעצמנו בקול מרגיע גם אם הוא מלווה בבכי. ננחם את עצמנו ונזכיר לעצמנו שזו לא פעם ראשונה שאנחנו חוות את זה אבל נחליט שהפעם זה הולך להיות אחרת.
•  נבדוק עם עצמנו אם אנחנו מוכנות לעשות שינוי בתחושה ולהרגיש אחרת. אם כן, נצהיר בקול שאנחנו מוכנות לעזור לעצמנו לעשות שינוי ולהתמודד עם הקושי שלנו. מוכנות להפסיק לברוח מהכאב ולהתחיל לקבל אותו.
•  נצהיר שאנחנו נותנות מקום לעצמנו ומוכנות להרגיש ולקבל את עצמנו.
•  אם עדיין יש קושי שמתמקד באבר מסויים בגוף אז נתבונן עליו ונשאל את עצמנו אם אנחנו מוכנות לקבל אותו כמו שהוא בשלב הזה. אם כן אז נדבר אליו ונאמר לו שאנחנו מוכנות לקבל אותו.

 שימו לב, מדובר בתהליך פנימי שמעלה המון רגשות ולפעמים לוקח זמן עד שמצליחים להכנס לתהליך.

בכל מקרה, בכל פעם שנחזור לחוויה היא תהיה קצת שונה, התהליך יעבור יותר בקלות ונרגיש אחרת. ייתכן שהתדירות של התחושות האלה תרד מפעם לפעם והיכולת לצאת מהקושי תהיה מהירה יותר. 

שימו לב שאם עולים קשיים נוספים תמיד אפשר לחזור שוב ושוב על השלבים.

הכי חשוב שתזכרו תמיד שהילד שלכם היה רוצה חיבוק ואהבה וזה מה שאתם נותנים לעצמכם בתהליך הקבלה הזה.

ואם יש שאלות אתן כמובן מוזמנות לפנות אליי.