מכתב לבת המאומצת אחרי פתיחת תיק אימוץ 

נשמה שלי

אני כותבת לך ? כדי שכל הזמן תזכרי, שיהיה קרוב ליד וללב ?  

את האישה שמעצימה את העולם ?

את העולם שלך ? את לומדת, מנהלת את ביתך הקטן, בונה את קן הזוגיות האינטימי הקרוב שלך,

את העולם שלי ? את הגאווה שלי בך כעצמאית, כמורה שלי כשאת אומרת לי מה שלא טוב לך בי וכשאת אומרת לי מה את אוהבת בי ושאני חשובה לך,

את העולם של כל האחרים ? של הילדים איתם את עובדת, של בני המשפחה כשאת מתקשרת סתם להגיד שלום, של החברים שלך ושל עוד כל מי ששכחתי,

וגם את העולם של הקשורים לך ביולוגית ורחוקים ממך פיזית ? את מעצימה אותם מעצם היותך קשורה אליהם, מעצם מי שאת ?

את הדוגמה שלהם איך להתנהל נכון ולהצליח בחיים ? את הדוגמה, זה התפקיד שלך,

מכאן ? הם כבר יתעצמו בדרכם. 

זה מה שאני עשיתי איתך

אין רחמים, רחמים הורסים

אין בזה שום דבר טוב

העשייה, לעשות מה שצריך בלי הסיפורים בראש ? זה הכוון וזה הנכון

כמו שאת עושה היום ? לומדת, חוזרת, אוכלת, ישנה, קמה, הולכת ?

הדברים הפשוטים שמהם גדלים ומגלים שאפשר עוד דברים וקצת יותר מורכבים, ועוד טיפה יותר גדולים ?

לאט לאט.

זוכרת בהתחלה ? רציתי שרק תשבי ליד השולחן כדי להכין שעורים, לא לשכב על הרצפה ? זוכרת?

היום כבר יש לך סיפרייה בבית וגם הסיפרייה של המכללה,

ומה עם לשכב ע הרצפה? - ...

הכל בדברים הקטנים

ובאחריות האישית

ולאט לאט 

ככה עכשיו את כלפי העולם, בובה שלי ? לאט לאט ובדוגמה אישית ?

את מתקשרת לעובדת הסוציאלית שלך

הם מתקשרים לעובדת הסוציאלית שלהם

אולי רק בשביל זה נוצר הקשר עכשיו ? ללמד ממך, מרחוק ולאט לאט איך כן אפשר להתנהל בחיים ? ו ב ה צ ל ח ה !!

בלי סחיטה ? לא רגשית ולא כספית,

לא את צריכה לעשות בשביל מישהו אחר,

לאט לאט

בהתמדה

מהאמת שלך, מהנכון שלך

ובלי רחמים. 

ובתודה ליוניברס ? שנותן לך את ההזדמנות בכל פעם מחדש להיות את,

לא הבת, לא האחות,

רק את.

את כבר יודעת מי את ויש בך הכל כדי להישאר את בכל מצב שהוא,

זו עוד הזדמנות להתגבש, לראות את האמת הרחבה

ולחזור אל האמת הפנימית היצוקה עמוק בתוכך. 

אוהבת, מתרגשת ביכולותיך,

גאה בך ותומכת בכל המצבים,

אמא צילה.