איך לרפא את הכאב - תיאור מקרה 

עבודה פנימית מאפשרת לנו להביא את עצמנו למצב תודעה חדש.

בשביל להגיע לתודעה נרחבת עלינו להסכים להתחבר לעצמנו,

לרגשות שלנו ולכאב.

היכולת שלנו להכנס פנימה ולהסכים להרגיש ולחוות,

תלויה רק ברצון ובכוונה. 

המטרה שלי במאמר זה היא לתת לכל אחד הזדמנות להחשף לדרך טיפול,

המשלבת הרחבה תודעתית וריפוי פנימי דרך מקרה תיאור מקרה. 

השיעול הזה הוא בלתי נגמר. שיעול שמבשר על מחלה שעומדת לפרוץ. 

שיעול עם המון ליחה.

הסתיו כבר כאן והחורף עומד בפתח אבל שנינו יודעים שזה רק תירוץ. 

יש שם משהו אחר.

יושב משהו בפנים שלא נותן לו מנוח ומתבטא בשיעול.

אז למה להקשיב לגוף בעצם? לא יותר קל ללכת לרופא ולקבל תרופה שתשתיק אותו?

יותר קל. כן, בהחלט.

יותר קל להשתיק כאב אבל לא באמת עוזר, לא באמת פותר את הבעיה האמיתית.

הוא שוכב על מיטת הטיפולים ואני מבקשת ממנו שינסה לשאול את עצמו למה הוא משתעל.

הוא לא יודע את התשובה.

אני שואלת אותו אם הגרון כואב לו והוא מהנהן.

מבקשת ממנו שינסה להתבונן ולהרגיש ומכוונת אותו.

שואלת אם הגרון אדום והוא משיב בשלילה.

שואלת אם הוא חסום.

כן, כך הוא מרגיש. 

לשאלתי אם הוא מוכן לפתוח את החסימה הוא משיב בשלילה. הוא לא מוכן לזה.

כשאני שואלת אותו למה הוא מסובב את גופו ומסרב להשיב.

אתה מפחד? 

הוא משיב בחיוב. כן, אני מפחד. באותו משפט מוסיף ואומר לי שהוא לא מרגיש כלום.

אתה מפחד להרגיש?

כן, אני מפחד מאוד. 

בשלב זה אני מסבירה לו שגם כשעולה פחד אפשר להסתכל עליו ולהרגיש אותו. אפשר להחליט לשלוח לפחד אהבה.

כן, אהבה.

אפשר לחבק אותו. 

הכל מתוך כוונה מלאה.

אנחנו יחד בתוך התהליך אתה לא לבד, אני מזכירה לו. 

תחשוב על הפחד כמו על ילד מאויים.

כשהוא מאוים, הוא מפחד ואז הוא מנסה להפחיד כדי שלא יתקרבו אליו.  

הוא מסכים להתקרב יחד איתי ולחבק אותו.

כשהוא מחליט לחבק אותו אז הוא מרגיש שיורדות לפחד דמעות.

אתה רואה? אני אומרת. הוא מתרגש שאתה מוכן לחבק אותו. הוא זקוק לחיבוק שלך כדי להפסיק לפחד.

הוא נרעד לרגע, קצת מתרגש.

אז לך לחבק אותו. 

בשלב הזה אני שואלת אותו אם הוא מוכן להרגיש.

הוא מוכן.

הפחד לא איפשר לו להרגיש, הוא ניתק אותו מהרגשות שלו.   

עכשיו אתה מצליח להרגיש את הכאב? אני שואלת

הוא משיב בחיוב.

אז בוא נתבונן בכאב ותנסה לדמיין מה יש שם.

יש שם פצע הוא משיב. אני רואה אותו. 

בשלב הזה אנחנו מתחילים להזרים תדרי ריפוי לפצע וממשיכים בתהליך הריפוי. 

בהמשך אני רואה את הלב שלו מלא בכאב ומרגישה שחסר שם אמון וביטחון.

הלב זועק לעזרה.

אני שואלת אותו אם הוא מסכים לקבל את עצמו ולהיות באהבה ובאמון עם עצמו. הוא מהנהן ושוקע במדיטציה עמוקה.

זו הדרך שלו להגיד לי שהוא פתוח לקבל ריפוי ולשחרר את הכאב שיושב שם. 

אני כמובן ממשיכה עד לשלב שבו צריך לעצור ולתת לו להכיל ולעבד את השינויים הרבים שקורים.