סכנות הרשת על המסך הגדול 

להבדיל מהמאמרים הקודמים הפעם לא נעסוק בסרטים אודות מורים ותלמידים אלא בסרטים שמורים יכולים להשתמש בהם לצורך העבודה החינוכית. אחד הנושאים שמעסיקים את המערכת בשנים האחרונות היא בריונות הרשת ובאופן כללי הסכנות הרבות בגלישה באינטרנט. לדבר עם התלמידים על הנושא זה חשוב ויעיל אבל נדמה שמדי פעם סרט טוב, או אפילו סצנה אחת קצרה וחזקה בתחילת השיעור יכולים לעשות עבודה משמעותית הרבה יותר. לפניכם המלצה לארבעה סרטי קולנוע עלילתיים שעוסקים בסכנות הרשת. לא כולם מתאימים כמובן לכל גיל אבל גם צפייה בבית, שלנו כאנשי חינוך, תעמיק את ההבנה שלנו את עולם הילדים שמתנהל לא פעם במרחבים וירטואליים. 

הדידקטי- בריונות רשת

נדמה כי הסרט הטוב ביותר לעבודה עם תלמידים הוא "בריונות רשת". מדובר בסרט טלוויזיה אמריקני שזמין לשמחתנו לצפייה עם תרגום בעברית ביו-טיוב כך שקל להקרין קטעים ממנו בכיתה בלי יותר מדי מאמץ. מדובר בסרט דידקטי מאוד. לרב שם התואר "דידקטי" המיוחס ליצירת אומנות מוריד מערכה אך הפעם מדובר בסרט מוצלח, חזק, מרגש ומאוד יעיל פדגוגית. טיילור היא תיכוניסטית צעירה שמצטרפת, כמו שאר חבריה לכיתה, לרשת חברתית דמוית פייסבוק. אחרי יום אחד של חברות באתר בריונות הרשת מתחילה כאשר מישהו פורץ לפרופיל שלה ומשנה את הסטטוס ל"אני ילדה רעה ושובבה, מישהו צריך להצליף בי". חבריה לבית-הספר ממהרים להצטרף לחגיגה הוירטואלית ומוסיפים שלל עקיצות וירידות על טיילור. טיילור נשברת ומתחילה לבכות, מתלבטת מה לעשות ובמקום לסגור את המחשב מצטרפת גם היא לשיח הפוגעני וממהרת להשמיץ את אחת מבנות השכבה שפגעה בה. מכאן מדובר בכדור שלג שצובר עוצמה במהירות מבהילה. החרם החברתי מגיע, ההשמצות על דף הפרופיל מסלימות ומאשימות אותה בהתנהגות מינית פרועה ובהדבקה של נערים במחלות מין. טיילור ננטשת על-ידי חבריה לספסל הלימודים, מבריזה באופן תדיר מבית הספר, נכנסת לדיכאון עמוק ומנסה בסופו של דבר להתאבד. הכוח של הסרט ברגעים האלו, ויש להחמיא לשחקנית הראשית, הוא ביכולת לשקף לצופים כמה כואבת יכולה להיות פגיעה אינטרנטית. הסכנה הגדולה ביותר בבריונות הרשת היא העובדה שהמקרבנים לא רואים את הקורבן. קל לעשות "לייק" או אפילו לכתוב משפט מחוכם וארסי כאשר אתה לא רואה את חברך לשכבה פורץ בבכי מול עיניך. טיילור מתפרקת לרסיסים עם כל הצצה במחשב אבל חבריה יושבים בביתם אל מול מסך סטרילי שלא מעביר את זעקתה. בסופו של הסרט טיילור מבקרת בקבוצת תמיכה לנפגעי בריונות רשת ושם, באחד הקטעים הדידקטיים ביותר בסרט, מנחה הקבוצה מנהל את הדיון שכולנו היינו רוצים לקיים בכיתה. כיאה לסרט טלוויזיה אמריקני הסרט מסתיים במעין הפי-אנד אבל ברור לכולם שמדובר בשקט מתוח, עד הסטטוס המסית הבא.

אם בחרתם להשתמש בסרט זה לעבודה בכיתה הנה המלצה קטנה וחשובה: הרשו לעצמכם ללחוץ על כפתור ה"פאוז" מדי פעם, לעצור בנקודת מפנה, בצומת בחירה, ולשאול את התלמידים כמאמר חיים הכט "מה אתם הייתם עושים"? מניסיון, ילדים מתחברים לסרט במהירות וזריקה שלהם אל תוך הנרטיב הקולנועי מאפשרת דיון מעמיק ורגשי בכל הנוגע לסיבה ותוצאה, למעשים ולהשלכות.

האומנותי- צ'אטרום

מבחינה קולנועית "צ'אטרום" הוא סרט מרשים הרבה יותר מ"בריונות רשת" אבל דורש מאמץ גדול יותר להתאמתו להקרנה בכיתה. כך או כך הוא שווה צפייה. גם כאן מדובר על אלימות בשיח האינטרנטי ועל כוחן של מילים להשפיע על בני הנוער. במרכז הסיפור ניצבת חבורת בני-נוער שמתקשרת זה עם זה בחדרי שיחה וירטואלים (צ'אטרום) על שלל נושאים. הם משתפים אחד את השני בכל- באהבות, בשנאות, בחלומות ובחששות ומנטרלים למעשה כל מנגנון הגנה. עלילת הסרט מתמקדת באחד הצעירים שטווה רשת חוטים מילולית אשר גוררת את החברים להתנסות במעשים אובדניים. הבחור שמתנהג כפסיכופט אמתי לוחץ על כל הנקודות הרגישות, מסובב את הסכין בגבם, ודחף את חבריו על הקצה. הכל דרך מקלדת המחשב הסטרילית. הסיפור שגרתי אבל אופן הצגתו הקולנועי מרשים. חדרי השיחה האינטרנטיים הופכים לחדרים של ממש, קירות הפרופיל מוצגים כקירות אמתיים אשר מעוצבים בצלמם של הנערים. אם ב"בריונות רשת" השיח האינטרנטי מוצג על גבי מסכי המחשב הרי שב"צ'אטרום" הנערים נפגשים כביכול בחדרים אמתיים והמטאפורה (חדר, אתר) הופכת למציאות. הייצוג הויזואלי המיוחד הזה של עולם הרשת הוא לא גימיק חלול. מדובר בכלי קולנועי שמדגיש את יכולת ההיטמעות במדיום, זו אשר מומחי תקשורת מכנים בשם "הגירה". אנשים אשר נודדים מהעולם האמתי לעולם הוירטואלי ובכך מסתכנים לא פעם. המפגש מרגיש אמתי, הזהות נדמית אותנטית, אך מנגנוני ההגנה של שיח פנים אל פנים נותרים מאחור.    

המדכא – מנותקים

מדובר בסרט מהורהר שמתאים למבוגרים יותר מאשר להקרנה בכיתה אך צפייה בו, כאנשי חינוך, היא צפייה משמעותית וחשובה. הסרט הוא מעין רשימת מכולת של סכנות הרשת אבל למרות הסכנה של התפזרות בשלל עלילות מדובר בסרט שתופס את הצופה מהרגע הראשון ולא משחרר. שלוש עלילות תפורות להן יחדיו: זוג צעיר שכל חסכונותיו נגנבים בהונאת רשת, אתר פורנוגרפי שמנצל בני-נוער להפקת רווחיים וסיפור של בריונות רשת על שני צעירים שמפתים חבר לספסל הלימודים לשלוח להם ברשת תמונת עירום שלו, מפיצים את התמונה לכל השכבה וגורמים לטרגדיה משפחתית כשהצעיר הבודד מנסה לשים קץ לחייו. מדובר בסרט מדכא (במובן הטוב של המילה) וכזה שלא מסתיים בהפי-אנד, וטוב שכך. כנראה שמעל הכל מדובר בסרט מציאותי שמאפשר לנו כצופים להציץ למקומות בהם לא נוח לנו לבקר. אם נתמקד בפן החינוכי הרי שהעלילה אודות הנער הצעיר שחבריו מפיצים את תמונתו היא המעניינת ביותר. הצעירים המתעללים מבינים מאוחר מדי את ההשלכות של מעשיהם ואם יש לקח אחד שהסרט מלמד אותנו בהקשר זה הוא שברשת אין חרטות על דברים שפרסמת. ברגע שלחצת על כפתור ה-Enter איבדת שליטה על התוצאות. את המסר הזה כדאי להעביר לתלמידינו באופן חד וברור והסרט יכול לעזור בכך.    

עוכר השלווה- אמון

אם אתם צריכים לבחור סרט אחד לצפות בו מתוך הרשימה הזו מדובר ב"אמון". לתלמידים מומלץ להקרין את "בריונות רשת" אבל "אמון" מספק את החוויה הקולנועית השלמה ביותר. אנני היא צעירה בת 14, בת טובים, שנגררת לשיח רומנטי עם בחור אלמוני ברשת. הצעיר, צ'רלי, מפתה אותה בקסמיו ומתוודה אחרי מספר שבועות שהוא לא באמת בן 16 אלא בן 25. אנני מתלבטת מה לעשות (זה המקום ללחוץ על ה"פאוז" בהקרנה בכיתה) אך מוחמאת מהיחס החם. כאשר צ'רלי מצליח לשכנע אותה להיפגש עמו בקניון המקומי אנני נדהמת לגלות שגם 25 הוא לא הגיל הנכון- מדובר בגבר בשנות הארבעים לחייו. המניפולציה הרגשית נמשכת והשניים מקיימים יחסי מין תוך שאנני משוכנעת שהוא מאוהב בה. צ'רלי מצלם בחשאי את האקט המיני ומפיץ מאוחר יותר את התמונות ברשת. רק מאוחר יותר כשהמשטרה נכנסת לתמונה מתברר שמדובר בעבריין מין סדרתי שאנס צעירות נוספות אך המשטרה לא מצליחה לאתרו. העלילה המשטרתית היא זניחה כאן. היחסים בתוך הבית הם החשובים. אביה של אנני מאשים אותה אך למעשה מאשים את עצמו. אנני הסתירה את הקשר האינטרנטי ממנו לאורך השבועות שקדמו לאירוע והאב פשוט יוצא מדעתו. מדובר בסרט נהדר בכל הנוגע לדיון אודות פערי הדורות סביב השימוש במחשב ובקשר בין הורים וילדים ברגעי משבר כאלו. נעצור כאן. אין טעם "להרוס את הסרט" רק נבטיח סוף עוכר שלווה. גם כאן העובדה שלא מדובר בהפי-אנד קלאסי ומתקתק רק משרתת את המסר.  

ארבעה סרטים שכדאי לצפות בהם ולהעביר אותם הלאה. לא כל הסרטים מתאימים כאמור לכל גיל אבל אפילו סצנה אחת מסרט ובה רגע אחד של בחירה לא נכונה יכולה לשמש כפתיחת שיעור יוצאת דופן. הרעיון הוא כמובן לדבר עם התלמידים על הבחירות שלהם אבל ההרחקה הזו לרגע אל הנרטיב הקולנועי מאפשרת שיפוט אובייקטיבי של הדמויות ובחינת נקודות המבט השונות. החזרה מהמסך הגדול אל היומיום מלווה לרב בתובנות חדשות. 

בריונות רשת-   Cyberbully

ארה"ב, 2011

במאי: צ'רלס בינמה

שחקנים: אמילי אוסמנט, קיי פאנבקר

אמון -   Trust

ארה"ב, 2010

במאי: דיוויד שווימר

שחקנים: קלייב אוון, קתרין קינר, ליאנה ליברטו

מנותקים-   Disconnect

ארה"ב, 2012

במאי: הנרי אלכס רובין

שחקנים: ג'ייסון בייטמן, פרנק גרילו

צ'אטרום -  Chatroom

בריטניה, 2010

במאי: היידו נקטה

שחקנים: אהרון טיילור ג'ונסון, אימוגן פוטס