החורף הגיע ועימו הרצון והשאיפה למרק חם, וטעים.
בעיקר ימים גשומים וסוערים מחזקים את הרצון למאכל מחמם ומרגיע.
מרק הינו פיתרון נהדר.
אבל מה מתאים לנו אנשים עם בעיות סוכר או נטיה לבעיות סוכר שרוצים להשמר מבעיות סוכר?
כיצד שומרים על הבריאות?
כמובן שיש גם הבדל בין מרקים שמכינים בבית ושולטים במרכיבים
או אם מזמינים את המרק בחוץ ואין שליטה על מרכיביו.
גם כשמכינים לבד, חשוב לדעת איך להכין מרק נכון עבור בעיות סוכר.
אחרי הכל, לא כל מה שמתאים ובריא לאחרים בריא וטוב לבעיות סוכר.
הנה דוגמא אמיתית - לא סתם תאוריה:
לפני שבוע ביום חורף קר, נכנסתי למסעדה שהגישה מספר סוגי מרקים.
אני ביקשתי מרק ירקות ואלו לידי ביקשו מרק עדשים.
אני קיבלתי צלחת עמוסה במרק (צלול יחסית), מעט אורז והרבה ירקות.
אלו לידי הזמינו מרק עדשים.
הם קיבלו קערה עמוסה בעדשים ומעט מים.
אני אפילו ראיתי שמזגו את המרק - שלוש מצקות עדשים
נחשב בריא. אין ספק.
אבל, לא עבור סוכרת.
גם אם במרק שלי היה מעט אורז או קצת או הרבה תפוחי אדמה,
היו בו הרבה פחות פחמימות מבמרק העדשים.
שהרי עדיף לבעיות סוכר כף אורז מהמוני עדשים שלא ניתן לשלוט בהם.
לכן שאלת השאלות שלי במסעדות היא : "האם המרק צלול?"
למה זאת שאלה חשובה? וכיצד היא עוזרת?
יש להבחין בין שתי קבוצות עיקריות – מרק צח (או צלול), ומרק סמיך.
מרקים סמיכים כוללים מרקים מוקרמים בעזרת קמח, דגנים (כגון שיבולת שועל) או שמנת, ומרקים מחיתייםהמתקבלים מרסק של הירקות או הקיטניות שמרכיבים אותם (שעועית, אפונה, עדשים, בטטות וכדומה).
במרק צלול הנוזל נשאר צלול, וניתן להפריד בקלות בינו ובין שאר המרכיבים. רוב המרקים הצלולים מתקבלים על ידי בישול המרכיבים במים ללא ריסוק או הקרמה.
כשאוכלים מרק, כמו כל מזון אחר, חשוב לנו לדעת כמה פחמימות יש במנה שאנו אוכלים.
כשמכינים מרק בבית, אפשר וצריך לספור ולחשב את כמות הפחמימות במנה או במצקת.
הרבה המלצות אפשר לקרוא בדף המיוחד על מרקים
יש בו גם מתכון למרק עדשים וכיצד מחשבים את כמות הפחמימות שבו.
שני השלבים הראשונים במתכון מכילים הוראות שעוזרות להפחית מעט את כמות הפחמימות בעדשים.
אלו בעצם הוראות להמבטת עדשים (בלי סיפורי צמר גפן ומשטחים).
כמובן שמספיק רק להשרות בלי ההנבטה המלאה.
למידע על מרקים יש ללחוץ כאן.
להתראות ובתאבון,
איריס פלג,
מומחית לחיים עם סוכרת
מומחית להקניית חיים מוצלחים לסוכרתיים. אפשר לחיות טוב גם עם סכרת.
