גם אחרי שנים רבות ומפגשים רבים ממשיכה להעסיק אותי השאלה כיצד מסייעים מפגשים טיפוליים למודרכים להשתנות, להבריא ולחיות חיים טובים יותר.
אתחיל בציון העובדה כי כל שינוי ושיפור מקורו בכוח המרפא הפנימי האצור בגוף. ( יוג'ין ט.ג'נדליין " התמקדות" הוצאת מרקם עמ' 9, פיטר לוין "להעיר את הנמר" הוצאת אסטרולוג עמ' 24 ). התפקיד שלנו היועצים המנחים, בעת מפגשים טיפוליים הינה לאפשר לאדם, לשקף לו, לברר איתו כמו גם להפעיל במגע את מעגלי הריפוי הפנימיים הגופניים, באמצעות איזון של שרירים, של מרדיאנים ושל צ'אקרות.
תהליך ההבראה נוצר כאשר חל שינוי בעולם הפנימי של המודרך. ככל שהאדם פועל בצורה שהיא פחות אוטומטית ויותר מותאמת למציאות בזמן הווה, כך יש סיכוי לתגובה יותר הולמת לנסיבות. הופעה של תגובה שאינה תגובה אוטומטית היא הדרך לצור כוון חדש. ולכן גם כאשר אין ההתנהגות החדשה מניבה מידית את התוצאות המבוקשות, עצם העובדה כי האדם תופס כי יש לו ברירה ואין הוא נגרר וכפוי באופן שאין לו כל השפעה על מה שקורה לו, מעניקה לו כוח לפעול ולחשוב באופנים מיטיבים יותר עבורו, שלא היו זמינים לו לפני זה.
הכוח המניע את פתרון המצוקה של האדם ברמות שונות של קיום, המנוף ליציאה ממעגלים קפואים. מבוסס על יכולתו של האדם ליצור שינויים, לשבור דפוסים, לצאת ממחזוריות שבה בהכרח גירוי מסוים – א' גורר תגובה ספציפית - ב'.
זה הכוח שבזכותו פיתח האדם טכנולוגיות ששפרו את חייו החל מחפירת בארות באזורים שחונים בתקופות קדומות וכלה בהמצאות כגון הטלפון והמחשב בימינו. זה הכוח שהניע מהפכות ושינויי משטר בחיים החברתיים. למשל המהפכה הקומוניסטית שנוסדה על סמך הרעיון כי אפשר ליצור חברה שוויונית ולא כזו הנשלטת ע"י קבוצה אריסטוקרטית קטנה.
לעבודה במוח אחד אלמנטים רבים ברצוני להציג דרך עבודה אותה אני משלבת במהלך טיפול בכלים הקלסיים של דמיון מודרך וזיהוי אירועים מהעבר שיצרו חסימות רגשיות, תבניות אמונה חוסמות פחדים חרדות והימנעויות.
הרעיון הוא לעורר במודרך דפוס התבוננות תוך שבירת התיוג השגרתי שלו לגבי מה שארע תיוג שיש לו השלכות על תגובות בהווה ובעתיד.
לאדם יכולת להתבונן במציאות בצורה יחודית, בזכות היותו מסוגל להשקיף על המציאות כמשקיף חיצוני עם מודעות ומתוך ריחוק רגשי.בחינה מחודשת של זכרון מהעבר מזוית חדשה מאפשרת מבט היסטורי שמבחין בתהליכים לאורך זמן וגילוי הבנות חדשות.
במאמר זה ברצוני להציג מהלך אפקטיבי אותו אני משלבת במפגשים טיפוליים. מהלך זה עוזר לדרבן ולעורר את הכוח הפנימי שמאפשר לעשות מהפכות. כיון שלא מצאתי מושג קיים המתאר סוג זה של כוח אני מכנה אותו בשם "התבוננות יצירתית". ההתבוננות נעשית במצב של השקטה בו תדירות גלי המוח יורדת ( עד לרמה של גלי אלפא או תטא), מצב בו מוסר חלקית המחסום בין המודע ללא מודע.
להתבוננות יצירתית שני מרכיבים, המרכיב הראשון קוגניטיבי תהליך שמתבצע בעקרו במוח שמאל - הסתכלות בוחנת, ראית הפרטים המרכיבים את התמונה למשל מצב של מצוקה או סיטואציה שמעוררת מתח. המרכיב השני המתבצע בשילוב האונה הימנית בנוי על מציאת מענה על סמך חשיבה אסוציאטיבית והקשרים עוקפי הגיון.
כך נבנית ידיעה של המוח השלם. במילים אחרות קשב לידע פנימי שמעבר לעובדות וללוגיקה. כך מושגות הבנות חדשות ובהירות המשולבות עם תחושה של חוויה המתקבלת באמצעות הפעלת מוח ימין הקשור למוח הלימבי הרגשי. המרכיב החוויתי מערב את העולם הרגשי ובכך מעצים בהרבה את הפוטנציאל לשינוי.
התבוננות מסוג זה כמוה כתצפית מנקודת מבט מרוחקת לא שיפוטית והיא יוצרת מרחב בנפש שמאפשר להשתחרר מטעויות מחשבה, דפוסי פעולה אוטומטיים והרגלים הרסניים. באופן דומה לתהליכי התבגרות תקינים בהם מתפתח תינוק לילד לנער לבוגר, כאשר הורה אמפטי מלווה אותו ובונה עבורו ויחד איתו מרחב יצירתי פנימי(בעקבות הרעיון של המרחב הפוטנציאלי של דונלד ויניקוט, ורעיון ה"זולתעצמי" של היינץ קוהוט).
אני מדגישה כי אין מדובר בהדמיית פתרון ע"י הגשמת פנטזיה כפי שנהוג בסדנאות הגשמה, שהמסר בהן הוא: ככל שתצייר את עתידך יותר "ורוד" ויותר בגדול כך יש סיכוי רב יותר לממשו.
מדובר על מתן אפשרות למונחה להפתח בעדינות לדימויים פנימיים שעולים בו באיטיות. חשוב כי הוא יחוש את המצוקה שלו באמצעות המטאפורות והאסוציאציות האישיות שלו. התחושות הן לגמרי אישיות וכך גם הרעיונות שהוא מעלה כהצעה לפתרון. הוא מונחה לבדוק כיצד יחוש אם יאמץ כל אחד מהפתרונות שעולים בדעתו. כך הוא יוצר מעין מפה פנימית של מכשולים ושל אופציות לפתרון.
במצב בו אדם כואב ומיוסר הוא מרגיש לבד ובחושך. אזי הוא זקוק לזולת קשוב ובכך נוצר מרחב שמאפשר התפתחות, שינוי ויציאה מתגובות אוטומטיות הרסניות. מאחר ותהליך זה הוא חוויתי ההשפעה שלו פועלת הן על תפיסות קוגניטיביות והן על כוחות נפש ומניעה את המוטיבציה לחולל שינויים תוך הקטנת התנגדות להם.
דוגמא מתוך מפגש
שולמית (שם בדוי) הגיעה אלי בתלונה על דכדוך וחוסר הנאה מהם היא סובלת כמה שבועות. לדעתה היה הדכדוך נעוץ בשינוי בהרגלי התזונה שלה.
מהר מאוד, כבר במהלך המפגש הראשון, התברר שהדכדוך הינו פועל יוצא של בעיה רגשית בלתי פתורה.
בבדיקת שריר נמצא כי הדכדוך התחיל כאשר חשה חולשה וכמעט התעלפה בעת שנפגשה עם ידידות בבית קפה.
כאשר שולמית ספרה לי על תחושותיה בבית הקפה היא חזרה והדגישה שחולשתה נבעה מהדיאטה בה התחילה סמוך לאותו זמן. אך כשבקשתי ממנה להתבונן בתחושותיה באותו זמן , היא ציינה כי התעוררו בה תחילה בושה ולאחר מכן עצב ורק לאחר מכן עלה הדכדוך. בחוויה שלה היה קשר ברור בין הדכדוך לבין הרגשת חוסר האונים שחשה, כשלא הצליחה להסתיר את חולשתה מעיני חברותיה. הבנו כי הבעיה העקרית לא היתה גופנית אלא קושי להחשף בזמן חולשה.
שלומית בדקה בשקט בדמיונה מה היה יכול להועיל לה, למה היתה זקוקה בפגישה בבית הקפה. היא ראתה בדמיונה את החברה הטובה ביותר מחיכת אליה ואוחזת בידה בעדינות. דמיון שבתחילה הסב לה רוגע אבל מהר מאוד ההרגשה הטובה שמכבדים אותה וטורחים סביבה התחלפה בהתנגדות פנימית.
כדי להבין את מקור ההתנגדות הפנימית, איתרנו בבדיקת שריר אירוע בילדותה שנראה בתחילה חסר חשיבות ולא רלבנטי. אך כאשר שולמית בחנה את הרגשות שאותו זיכרון העלה, היא הבינה שבסיטואציה השולית לכאורה בילדותה נשמעה לדרישת הוריה דרישה שהיתה מנוגדת לרצון שלה.
בזמנו היא פרשה את הויתור על רצונה כקבלה של כללי ההתנהגות במשפחתה. אלא שעמוק בתוכה ,נשארה בה הרגשה מודחקת של כניעה לתכתיבים, לדרישה להיות תמיד רציונלית חזקה והחלטית.
כאשר הרשתה לעצמה להביע באוזני את התסכול שלה, הבינה שזו לא היתה כניעה חד פעמית אלא שלמעשה היא חיה שנים רבות תחת מערכת של אילוצים שמקורה בתפיסה בבית הוריה אילוצים רגשיים אשר מגבילים אותה ומונעים ממנה לפעול בהתאם לצרכים שלה. יותר מכך ההתנתקות מרצונה הפנימי ומהצרכים שלה רוקנו את החיות שבה.
בזכות ההבנות הללו יכלה לשוב ולמצוא בדמיון פתרון אפשרי לתחושות הקשות שהציפו אותה בבית הקפה. עכשיו יכלה לדמות את עצמה בלי חשש מבולבלת חלשה זקוקה לעזרה. הקבלה העצמית אפשרה לה לדמות שהיא מקבלת חיזוק נחמה ותמיכה של החברות.
כתוצאה מהמהלך שתואר לעיל שולמית ירדה לעומק הקשר של בעייתה הנוכחית לקונפליקטים לא פתורים מול ההורים, ובעקבות כך את הצורך שהיה לה לשמור על מסכה ועל שליטה מתמדת אשר גרמו לה למתח ולנזק.
גילוי עצמי בדרך חויתית הוא בעל השפעה גדולה ללא השוואה לפרוש חכם ועמוק ככל שיהיה המגיע מבחוץ.
אני מביאה דוגמא זו כדי להמחיש שהמפתח לריפוי נתון בידי האדם עצמו. אנו היועצים המטפלים יכולים לעזור לו למצוא את הדרך להבין את הטעויות, את הפחדים, את הכעסים את חסימות וכו' ולתמוך בו בתהליך היציאה מהמבוך אליו נקלע. אבל אנו רק העוזרים.
בעזרת הכלים של שיטת מוח אחד הזולת המסייע מסוגל לתת הרבה יותר מנוכחות, הכלה ותמיכה ליצירת המרחב הנחוץ לשינוי. הוא מכוון לאירוע רלבנטי, לגיל מתאים. מזהה אמונות חוסמות, מזהה רגשות ומסייע לשחרר המתח שעולה בשלל כלים, ובכך מעניק למונחה את השקט והכוח לחקור את שורשי בעייתו ולהשתחרר ממנה.
רק מי שמבין את החלק שלו במה שקרה לו בעבר, מסוגל לפעול לקחת אחריות על חייו ולצור שינוי בהווה - לקבל החלטות חדשות ובכך להשפיע על העתיד.
ד"ר עדנה ניסני יועצתבמוח אחד ומטפלת מוסמכת בהילינג יהודי-אור הבינה ובביואורגונומי. בעלת תואר שלישי בכימיה. עוסקת בשנים האחרונות ברפואה הוליסטית כדרך נפלאה לעזור לאדם להגיע אל האמת הפנימית שלו
