חשוף זרוע קדשך 

חגי ישראל הותירו אותנו אם לא מעט שירים אשר מושרים בפי כל יהודי מזה אלפי שנים, חלקם מדברים אלינו יותר וחלקם פחות אך בהגיע חג החנוכה קשה להתעלם מהבית האחרון בשיר "מעוז צור" (אגב, בתי השיר מחולקים לפי גלויות וניסים בסדר כרונולוגי כאשר הבית האחרון מדבר על ימינו אנו) שלצערנו הרע קולע למצבנו יותר משהיינו רוצים בכך...

'חשוף זרוע קדשך' מבקש המשורר מאלוקים, תראה שוב לעולם את כוחך, את ניסך ואת נפלאותיך ובכך 'קרב קץ הישועה' מתחנן המשורר, סבלנו די, אנו מושפלים ומוכים בגלות, רודפים אותנו, הורגים בנו, רוצחים את בנינו וקול זעקתינו אינה נשמעת, מובלים כצאן לטבח בידי אוייב אכזר ובסכין טבחים.. אנא, 'קרב קץ ישועה'.

ממשיך המשורר ומבקש 'נקום נקמת דם עבדך' ואין ספק שהוא התכוון גם לאותם יהודים שנרצחו בבית קדשך בעת תפילתם אליך אל מול ארון הקודש הניפו הרוצחים את הגרזן על יהודים עטורי טלית ותפילין... איך נתת להם אבא לחלל כך את התפילין.. התפילין שלך אבא "ישראל אשר בך אתפאר" אתה אמרת שאנו התפילין שלך והנה הוא מוטל על רצפת בית הכנסת שותת דם...

מספרים כי בבית מדרשו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב בעת תפילת שחרית נפלו לפתע התפילין של אחד מפשוטי העם והוא קפץ מיד להרים את התפילין והחל למרר בבכי תוך שהוא מתנצל כלפי התפילין ומבטיח להם שלהבא הוא ישמור יותר ולעולם לא יתן להם ליפול שוב.
רבי לוי יצחק מברדיטשוב התרגש מאד נוכח אותו אדם פשוט והמילים התמימות שיצאו מפיו היו בשבילו השראה כה גדולה עד שהוא רץ לארון הקודש, הסיט את הפרוכת ופתח את הארון ואמר: ראית אבא את אותו יהודי, מיד כשנפלו התפילין הוא קפץ והרים אותם ולא הצליח לעצור את דמעותיו עד שהבטיח כי לא יניח להם ליפול עוד לעולם והרי ידוע אבא שאנחנו עם ישראל, אנו התפילין שלך ואנו נופלים כל הזמן, נעים ונדים בגלות מבוזים ונלעגים, אנא אבא, תרים גם אתה את התפילין שלך, תבטיח לנו אף אתה שלא תניח לנו ליפול עוד לעולם...

כאשר נגיע לימי החנוכה ונשב כל המשפחה ליד האורות המרצדים, נקדיש כמה דקות לא רק לדקלם את השירים מתוך שירי חנוכה אלא גם לפנות לאבא שבשמים ולבקש "דחה אדמון בצל צלמון הקם לנו רועה שבעה" כי הגיע הזמן אבא להרים את התפילין שלך מהרצפה ולענוד אותו בגאווה...