הסוכרת ואני 

לפני כ-20 שנה טסתי מארה"ב לארץ בחודש דצמבר. טסתי עם שלושת ילדי (שלושה הריונות מוצלחים עם סוכרת סוג 1).

הסוכרת, לימדה אותי להיות מאורגנת ומתוכננת לכל צרה שלא תיקרה.

אם הכל יהיה בסדר, לא נזדקק לכל אותם דברים שהכנו.

לכן, היה לי תיק יד עם אוכל ושתיה לי ולילדים, בגדים להחלפה ועוד.

באותו היום ירד שלג כבד וכנפי המטוס היו מלאות קרח.

אחרי שעלינו למטוס וחגרנו את חגורות הבטיחות כנדרש, עמדנו שעתיים בתור של המטוסים להפשרת הקרח מהכנפיים.

השעה הייתה אחרי חצות.

עדין לא חילקו אוכל ושתיה וכל הילדים בכו וצרחו.

אני הורדתי את תיק היד שלי וחילקתי אוכל ושתיה לילדים. הם אכלו, נרגעו והיו מוכנים לשינה.

בדיוק עברה דיילת שאמרה לילדים: "איזה כיף לכם. איזה אמא מאורגנת יש לכם. כל הילדים בוכים". 

לכי תסבירי לדיילת שלאמא שלהם יש סוכרת סוג 1 ולכן היא מתוכננת ומוכנה לכל מצב.

פשוט אין לה ברירה.

למעשה, אני אוהבת לטייל באופן ספונטני.

אם אפשר אני לא קובעת מסלול ולא מזמינה מקומות לינה. אין תוכניות.

אבל, תמיד דואגת לסוכרת.

איתה אני לא יכולה להיות ספונטנית.

אני לוקחת איתי:

-           מכשיר הבדיקה (גלוקומטר) ואת הציוד הנלווה שלו.

-           מזרקי אינסולין.מחטים מכל הסוגים (כולל עטים רזרביות)

-          טבליות גלוקוז למקרה של נפילת סוכר

-          חטיפי אנרגיה למקרה שאצטרך לאכול ולא יהיה מה לאכול (וזה קרה)

התיכנון ןהחשיבה מראש מאפשאים לי לנהל את הסוכרת.

איך הסוכרת מנהלת?

היא מחבלת לי בתוכניות.

איך היא עושה זאת?

בעזרת נפילות סוכר(היפוגליקמיה= היפו) וסוכר גבוה גבוה (היפרגליקמיה=היפר).

איך אני מנהלת אותה?

תכנון , אכילה נכונה, אינסולין ובדיקות

כל אלו עוזרים להגיע לאיזון שמקל על החיים.

זה לא שלא יהיו לי נפילות סוכר או סוכר גבוה, אבל התדירות שלהם תהיה הרבה יותר קטנה ואני אהיה מוכנה .

זה לא יפתיע אותי.

לכן בתיק יש לי תמיד טבליות גלוקוז, חטיפי אנרגיה ומכשיר מדידה.

גם כשאני יוצאת להליכה צרה.

גם יציאה למסעדה או בית קפה.

אני אוהבת לאכול במסעדות ובבתי קפה. מפגשים נעימים עם המשפחה וחברות.

אולם, אני בוחרת במקומות שמתאימים לי ואת המנות המתאימות לי.

 אני בוחרת מקומות בהם  אוכל לבחור מנה מתאימה ולא אתפתה ממנות בעיתיות.

אני אפילו משתדלת לבדוק על המקום באינטרנט או אפילו לברר טלפונית על מנות אם אני לא רוצה לעשות זאת לפני כולם.

שוב, אני אוהבת לבלות ולכייף אבל בתיכנון.

רוצה להימנע מרכבת שדים של היפויים והיפרים.

ככה החיים הרבה יותר קלים.

סיפרתי לכם על עקרונות התיכנון שקיבלתי מהסוכרת. האמרת, שכולם נהנו מזה תמיד.

תמיד הייתי מוכנה וערוכה ולא היה חסר להם דבר כדיצאנו לטיולים או בילויים.

בגלל שיש לי צרכים מיוחדים, למדתי לכבד צרכים מיוחדים של אחרים.

מבחינתי, אין זה משנה אם עשו זאת כי היו להם בעיות ביאותיות או הם בחרות (לדוגמא טבעונות).

כדי שניתן יהיה להגיע למצב של שליטה עצמית, צריך  מרפאות תומכות, מסבירות ומבינות.

זאת בדיוק הבעיה של בוגרים עם סוכרת סוג 1.

יש היום מרפאות רבות לילדים.  הילדים ובני משפחתם מקבלים הסברים ותמיכה המאפשרים להם לצאת לדרך.

אבל מה קורה אחרי שהם צריכים לעזוב את המרפאה?

מה קורה למי שאובחן אחרי גיל 20 ולא קיבל את כל התמיכה והעזרה הראשונית?

עליו לעבור/להשתלב במרפאה של סוכרת סוג 2 , שאינה מבינה אותו ואת צרכיו מספיק.

צוות המרפאה רגיל להתיחסות של "אורח חיים לא בריא הוביל לסוכרת".

הם רוצים שהמטופל יתאים את חייו לטיפול ולא מלמדים כיצד להתאים את הטיפול לחייו.

לא חשוב איזה סוג של סוכרת יש לך (סוכרת סוג2, סוכרת סוג 2, ועוד),

תמיד צריך לנהל אצת הסוכרת ולא לתת לה לחבל בתוכניות.

רוצה חוברת מתכונים בחינם, 

כזו המתכונים בה משופריםם ומכילים חישוב של כמות הפחמימות במתכון ובמנה

עם העוגות הנהדרות אפשר ליהנות ולא לפגוע בבריאות.

לא לתת לסוכרת לנהל אותך.

להורדת המתכונים, יש ללחות כאן

רוציה מתכונים שיעזרו לך לנהל את הסוכרת?

להתראות

איריס, מומחית לחיים עם סוכרת