ריבלין נגד נתניהו: הקפאת המסים לפלסטינים לא מועילה שוב התנגשות בין נשיא המדינה לבין ראש הממשלה. ריבלין מתח ביקורת חריפה על התגובה הישראלית לצעדים המדיניים של הרשות: "המסים הם חלק מיכולתו של העם הפלסטיני לקיים את עצמו, וקיומו הוא אינטרס ישראלי"
אז ביום בו לבני והרצוג טענו במצח נחושה ש"אין בעיית משילות בישראל" נוכחנו לגלות דווקא עוד פן של הבעיה הכרונית הזאת. לא מדובר במכשול הראשון במעלה לשלטון של ממשלה נבחרת, גם לא בשני. אבל מדובר בצרה שעצם קיומה מאכזב במיוחד: קוראים לה נשיא המדינה.
במהלך שבע שנות שלטונו של הנשיא פרס נוכחנו לגלות כיצד נשיא המדינה, שתפקידו סמלי וחינוכי בעיקרו, מנצל את מעמדו לקידום אידיאולוגיה מדינית ופוליטית, בארץ ובעולם. דווקא לא מדובר על שימוש בערוצי ההשפעה המעשיים הבודדים שהוקצו לנשיא בחוק, כגון חנינת אסירים והשפעה על הרכבת הממשלה, אלא על שימוש במעמד הציבורי והתקשורתי שמוקנה לנשיא המדינה על מנת לפתוח חזית מול ממשלה נבחרת, מפלגות ותפיסות עולם כאלו ואחרות.
בכנות, קשה היה להיות מופתע מכך כשמדובר היה בשמעון פרס. בכל זאת, היה מי שאמר עליו שהוא "חתרן בלתי נלאה", וככל שעברו השנים נוכחנו לדעת שזהו תיאור מדויק מאין כמוהו. אלא שההפתעה באה כשסיים פרס את תפקידו, ונתגלה כי לא מדובר בהפרעה חד פעמית, אלא ביצירת תקדים מסוכן בשדה הפוליטיזציה של מוסד הנשיאות.
יורשו של פרס, ריבלין, התגלה כמי שאיננו טומן ידו בצלחת ונותן ליריבות האישית שלו עם ראש הממשלה, כמו גם לעמדות האישיות שלו, לחלחל לתוך תפקידיו הרשמיים כנשיא המדינה. שימו לב, אין מדובר בהצגת חזון מוסרי כולל; ראוי ונכון שהנשיא יביע את דעתו בנושאים עקרוניים ובהתוויית חזון מוסרי לכלל העם, גם אם עליו לעשות זאת בזהירות מופלגת. אך לא ראוי ולא רצוי שהנשיא יפעיל לחצים ברמה האופרטיבית, ויפעל לקידום תכנית מדינית, ביטחונית או כלכלית כזאת או אחרת. הסיבה לכך פשוטה: במעשה כזה הוא משפיל את המעמד שלו עצמו ואת התואר אותו הוא נושא, ומעמיד את עצמו בשורה אחת עם אחרון הפוליטיקאים. מי שמתייצב על המפה הפוליטית - ויהיה המקום בו התייצב אשר יהיה - איננו יכול לייצג את כלל העם. הוא יכול לייצג רק את הציבור המזדהה עם עמדתו.
ההבנה כי כהונתו של שמעון פרס לא הייתה היחידה מסוגה, אלא רק יריית הפתיחה לפוליטיזציה נמשכת של מוסד הנשיאות - שמוסיפה שמן למדורת חוסר המשילות במדינת ישראל - צריכה להביא את כולנו להרהר בפתרונות אפשריים לבעיה. פתאום ההצעה לבטל את מוסד הנשיאות כבר לא נראית כל כך מופרכת או טיפשית.
אלעד
