ירון הוא איש מחשבים, נשוי לרינה כבר עשור וזה כבר כמה שנים שהוא מוצא את עצמו נשאב לעבוד שעות על גבי שעות בעבודה.. שם יש לו שקט.
כל כך מבאס לו בבית שאם היה אפשר היה עובד 24/7. בכל פעם שהיה רק חושב על לחזור הביתה מיד צצו עוד ועוד נושאים לעבוד עליהם בניסיון לדחות את הקץ, כי הרי כשיגיע.. כמו תמיד , יתקבל בפרצוף חמוץ מצד אשתו, ואז כשהיא כבר תתייחס אליו, כל מילה שלה תהיה מתובלת בהאשמות .. כאלה שיפעילו את ייסורי המצפון שממילא חיים בקרבו ויגרמו להם לעבוד שעות נוספות.. גם הילדים שכבר כמעט לא מכירים אותו.. ומרגישים את המתח, גם הם מתרחקים ממנו, והוא מרגיש כל כך לבד..
אבל .. את האמת יש לתאר משני צידיה :
גם רינה לא מאושרת.. היא מרגישה בודדה כבר שנים, מזמן שאין ביניהם קשר הרבה מעבר לתיאומים מי יקח מי יחזיר ואם להביא חלב או קוטג?.. ולרוב הוא לא לוקח חלק ומשאיר אותה לבד עם הילדים..
כשהוא נשאר בעבודה היא מרגישה מוזנחת ואוכלת את עצמה ככל שהדקות עוברות .. הכעס שמצטבר אצלה שכבות על גבי שכבות נאגר בשתיקות רועמות ומידי פעם מתפרץ עליו או על הילדים..
אחרי הכל ככה אנחנו בנויים.. ואם אנחנו כועסים, יש שתי אפשרויות – או שזה יתבטא החוצה (בארס, האשמות, צעקות וכאלה) או שזה יתבטא פנימה.. יצטבר ויצטבר עד שיעלה על גדותיו ואז.. יתפרץ החוצה.. וחוזר חלילה (זאת כל עוד אנחנו לא מעבדים את הכעס..)
וכך, כשכל אחד מהם ער רק לנקודת מבטו שלו, הם ממשיכים להתרחק ולהכאיב האחד לשני -הוא - כשהוא מתרחק ונמנע מלהגיע אליה היא - כשהיא מבטאת את התסכול מכך בהאשמות וכעס כלפיו..
מן הסתם, על מצע כזה מצטרפות עוד ועוד אי הבנות והסיכוי של ירון ורינה להתיר את הפלונטר בעצמם קרוב לזה של מי שלא עבר קורס חבלה ומנסה לפרק מטען מתוחכם..
השאלה המתבקשת היא.. לאן אם בכלל אפשר להתקדם מכאן ? (חוץ מאשר למדרגות הרבנות.. )
אז ככה , הנה כמה נקודות שכל אחת תיתן את תרומתה לשינוי אפשרי :
1. (הכי) חשוב לזכור שבכל אחד מאתנו מסתתר גם ילד קטן וההתנהגויות האלה המבאסות של בן הזוג הן בעצם התנהגויות של הילד הקטן וחסר האונים שבו ולמרות שזה הכי נראה כאילו הוא עושה לך דווקא .. ולמרות שזה לא קל להסתכל על זה לרגע אחרת.. זה ממש כדאי לפחות מידי פעם להיזכר - שלרוב.. זה בכלל לא קשור אליך, בטח לא מכוון נגדך..
אפשר לומר ש 80% מהסיטואציה הם אודותיו (נטיה לקחת אשמה, רגשות דחיה ועלבון כשלא מתייחסים אליו ..) ואולי 20% אודותיך - את לא יותר מהתזכורת למקומות הללו בתוכו שמתעוררים כש.. את מתעלמת ממנו/ מאשימה...
2. וזה קשור ל 1, וסוג של המשך שלו - בכל פעם שעולה הנטייה להאשים אותו במצב זה או אחר, כלומר בכל פעם שתשומת הלב שלך מופנית החוצה אליו, אני מזמינה אותך להביא אותה פנימה ולשאול את עצמך את השאלה – מה זה מעורר בי ?? כלומר במקום לומר (עם או בלי מילים) " עוד פעם אתה מאחר ולא מתייחס אלי .. " לבדוק פנימה מה מתעורר , לזהות את החלק שמרגיש מוזנח וכואב ועצוב ולהיות אתו
אחרי הכל.. המקום העצוב הזה בתוכך באמת צריך אותך וזו הסיבה שהוא 'צועק' .. ולמרות שהנטייה היא להפנות את הקושי כלפי חוץ.. מה שבאמת יעזור ויקל.. הוא שהייה פנימה עם הקושי, עם החלק העצוב ו"חיבוק " שלו.. אז יתרחש המהפך , השינוי האמיתי , הריפוי, יתמלא הצורך העמוק שלך כי הנה - את האם הפנימית היום עבורו - ראית אותו, הקשבת לו והיית שם בשבילו.
3. גם כהמשך ל 1 ו 2 - כשכבר זיהית את הצורך, הדרך בה כדאי לפנות אל האיש שלך ולדבר אתו, היא זו שמתארת את הרגשות שלך. ככל שתוכלי לומר לו מה את מרגישה ולא מה 'הוא עושה לך'.. כך יהיה לו קל יותר להקשיב.
אלה הם 3 נקודות קריטיות שיכולות לעזור, אם כי יש לקחת בחשבון שלא תמיד זה יהיה קל ולרוב איש מקצוע יכול מאד לקדם אתכם לשם.
ולגבי ירון ורינה - זה מה שכתבו לי אחרי יומיים אינטנסיביים של תהליך משותף :
?חזר לי החיוך לפנים.. היתה לנו שבת זוגית נפלאה ! ולחשוב ששנים הייתי עובד 24/7 כדי לא לחזור לבאסה בבית.. חבל שלא שמעתי עליך קודם.. תודה על הכל ?
שיהיה המשך שבוע מבורך באור,
גלית אליאס
מומחית בהחזרת אהבות למקומן
איתך בדרך לאהבה בתוך הקשר הזוגי, גלית אליאס
