בא תשעה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם 

ערש"ק פרשת, ויהי חשך, ויאמר יהוה אל-משה בא אל-פרעה, תשע"ה

מכת חושך הינה המכה האחת לפני האחרונה במכות אשר באו על מצרים.

החושך איננו מהות.החושך ענינו העדר, העדר אור.אומר הרצי"ה , הרב צבי יהודה קוק,סילוק האור הוא סילוק יסוד המציאות.

בבריאת העולם נאמר "   בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.  ב והארץ היתה תהו ובהו וחשך על-פני תהום ורוח אלהים מרחפת על-פני המים.  ג ויאמר אלהים יהי אור ויהי-אור.  ד וירא אלהים את-האור כי-טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.  ה ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי-ערב ויהי-בקר יום אחד.

תחילת בריאה, תחילת הסדרת התהו ובהו, יהי אור.

האור הינו מקום של בנייה וצמיחה, החושך ענינו מקום של סוף כלייה.

ויבדל אלהים בין האור ובין החשך.

מהות ענינו של עם ישראל הינה הארת העולם.הארת העולם באור שדי.

 מטבע העולם, כידוע, האור מסיר את החושך.מעט אור מסיר חושך גדול.ענינו של חג החנוכה בבחינת באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש.

אור הינו התחלה חיצונית המביא להתחלה פנימית של סדרי המחשבה.

החשיבה מתחילה מתוך הארה פנימית, הארה פנימית זו היא הבונה ומביאה לסדר המחשבה.

הארה פנימית זו ניזונת מהארה חיצונית האור.האור הבונה את יסוד המציאות.יסוד המציאות הינה החשיבה אשר באמצעותה נבנית המציאות.

סילוק האור מביא לחושך, סילוק האור מביא סילוק יסוד המציאות - הבניה - מביא לידי חידלון מחשבתי יוצר.חידלון זה מביא לביטול הקיום.

אומרת הגמרא " אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום.

העיסוק בתורה, באור, דווקא בלילה, בחושך.הוא המביא לידי אורה, מביא לידי ביטול החושך.

המאיר את החשיכה, חוט של חסד משוך עליו.

אומר דוד המלך בתהילים צ"ב "... להגיד בבקר חסדך ואמונתך, בלילות".האמונה בלילה היא אשר תביא לחסד ביום.האמונה בעת הלילה, החושך, ההעדר.האמונה המאירה גם את החשיכה וממלאת את ההעדר באמונה, היא אשר מביאה לידי להגיד בבקר חסדך.

האמונה בלילה מביאה לראית החסד ביום.

על מנת להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, יש צורך להפוך את מצרים למצולה אשר אין בה דגים.מקום אשר אין בו קיום מציאות, מקום של העדר של חושך.

הבכורות אשר הוכו לבסוף הם אשר הביאו למציאות יציאת בני ישראל ממצרים.

הבכור הינו ראש ותחילה לעשייה, למציאות, לקיום. בהעדר ה"בכור" תיבטל המציאות הקיום להביא למצב זה של ביטול ההתחלה להעדר הבכור, יש צורך להביא לביטול האור, להביא לביטול יסוד המציאות.

ולכל-בני ישראל היה אור במושבתם.עם ישראל,  גם בהיות חושך בעולם, גם בהעדר יסוד המציאות הכללית העולמית.בכוחו של עם ישראל להביא לאור במושבתם.

יכולת האמונה הישראלית בלילה, בחושך, בהעדר מביאה להגיד בבקר חסדך.

מביאה לידי האור הגדול.זאת למרות היות העולם במציאות של  לא-ראו איש את-אחיו ולא-קמו איש מתחתיו, ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר. 

על מנת לגרש החושך מספיק נר קטן.גם בהיות הנר קטן מונע הוא מהיות קיום לחושך.

בעניין חנוכה אומר הרב קוק, ימי החנוכה הינם ימי הגלות אותה אנו מצווים להאיר.בימי הגלות מצווים אנו להיות אורה.גם בהיות חושך וקושי עלינו להתמיד ולשמור ולו להיות אור הקטן.

האור הקטן מונע היות חושך מוחלט מונע המציאות בה לא-ראו איש את-אחיו.

בבחינת האורה בימי החנוכה, כל השמנים כשרים להדלקת נר חנוכה.בגלות לא מבררים סוגו של השמן, מטרתנו הינה להאיר, לשמור שלא יכבה האור, שלא תבטל יסוד המציאות.

כאשר המציאות איננה  לא ראו איש את -אחיו, אלא יתר על כן, לא רק שרואים אלא גם כל אחד ואחד הינו אור קטן, אזי נגיע למציאות כולנו אור איתן.

ממקום של נר קטן המצטרף לאור איתן נזכה וליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר

באנו חושך לגרש. ולכל-בני ישראל היה אור במושבתם.

שבת שלום

דויד לקס _אמת