מבטח שהתנדב לשלם תגמולי ביטוח נכשל בתביעת שיבוב 

פעמים רבות מגיעה לפתחו של בית המשפט תביעת תחלוף (subrogation), במסגרתה חברת ביטוח אשר פיצתה את המבוטח בגין נזק למטען, נכנסת לנעליו ותובעת את הגורמים בשרשרת ההובלה שלשיטתה אחראים לנזק, כמו למשל: נמל, מוביל ימי, מוביל אווירי, מחסן, משלח בינלאומי וכו'. 

במסגרת תביעת התחלוף, בוחן בית המשפט את הראיות המוצגות לו, על מנת להסיק מסקנות האם הוכחה אחריות גורם כלשהו להתרחשות הנזק. אחת הדרכים לבחון עניין זה, היא באמצעות היחסים שבין חברת הביטוח למבוטחה, כלומר: בית המשפט בוחן אילו ראיות הציג המבוטח לחברת הביטוח טרם קבלת הפיצוי, והאם לדעתו של בית המשפט, היה די בהן כדי להצדיק את תשלום הפיצוי.
בסקירה זו נתאר מקרה שבו דחה בית המשפט העליון ערעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי, במקרה שבו חברת ביטוח פיצתה מבוטח בגין נזק שנגרם למטען, נכנסה לנעליו ותבעה את הגורמים בשרשרת ההובלה שלשיטתה אחראים לנזק.
בית המשפט העליון אימץ את מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה חברת הביטוח לא פעלה כמבטחת סבירה ולא דרשה די ראיות מהמבוטח, בטרם העניקה לו את הפיצוי על פי הפוליסה.
עובדות המקרה והחלטת בית המשפט המחוזי

המבוטח (חברת החשמל) קיבל פיצוי מחברת הביטוח בסך של כ-900,000 דולר בגין נזק למטען מיובא, וחברת הביטוח תבעה את נמל אשדוד בגין הנזק.
מדובר במטען שיובא מחברת סימנס לצורך הקמת תחנת כח, וניזוק בעת ששהה בנמל אשדוד.
בית המשפט קבע כי פוליסת הביטוח שללה פיצוי בגין נזק רטיבות/לחות, וכי המטען היה רטוב בחלקו כבר בטרם ההובלה. יחד עם זאת, חברת הביטוח לא הצליחה לחדד די הצורך האם הנזק שהתגלה בישראל או חלק ממנו, נגרם כתוצאה מרטיבות, וזאת משום שלא בדקה כראוי עניין זה.
לכן נפסק, כי חברת הביטוח מיהרה לפצות את המבוטח בטרם בדקה כראוי את העובדות. בנוסף, נאמר כי חברת הביטוח הסתמכה הסתמכות עיוורת על חוות-דעת שמאי מטעם סימנס, מבלי לבדוק בעצמה את הנזקים, וכך לא נוהג מבטח סביר.
לעניין זה יצוין כי בית המשפט ציין כי אין פסול בבחירתה של חברת הביטוח לפצות את המבוטח, אך כאשר היא מגיעה לבית המשפט ומגיעה תביעת תחלוף, עליה להצטייד בראיות חזקות יותר כדי שהתביעה תתקבל.
בסופו של דבר, פסק בית המשפט המחוזי בתל-אביב כי חברת הביטוח נכשלה בהוכחת תביעתה, היות ולא דרשה מן המבוטח (מחברת החשמל) די ראיות כדי להוכיח את הנזק למטען בטרם הועבר סכום הפיצוי למבוטח, ומכאן הוגש הערעור.
החלטת בית המשפט העליון

במסגרת הערעור טענה חברת הביטוח כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה מוטל על הביטוח נטל להוכחת סבירות שיקוליו במתן פיצוי למבוטח.

בית המשפט העליון קבע כי לא מצא לנכון להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי אם כי נימוקיו להכרעה היו שונים.

בית המשפט קבע כי אין להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי לפיה קיים סיכוי שהמשלוח ניזוק בשל רטיבות, דבר ששולל את תחולת הפוליסה, וזאת משום שהמשלוח נפרק ביום גשום בנמל אשדוד.

בית המשפט אף קבע כי דחיית תביעת תחלוף שהוגשה על ידי מבטח בגין אי סבירות שיקוליו בהענקת תגמולי ביטוח היא בבחינת מוצא אחרון השמור למקרים חריגים, וזאת בשל השלכות קביעה מעין זו במישור הקונקרטי ובמישור הכללי של יחסי מבטח- מבוטח.

בית המשפט אף ציין שהמקרים בהם נדחית תביעת תחלוף מתוך שיקולי אי סבירות של המבטחים בהענקת תגמולי הביטוח- הם נדירים, מאחר וידוע כי אין זו דרכם של המבטחים להעניק מתנות למבוטחיהם ואם הם החליטו לשלם, הרי החלטתם מתקבלת לרוב על אדנים מוצקים.

ערעור חברת הביטוח נדחה ללא צו להוצאות, תוך שבית המשפט העליון מביא אי נוחות מסוימת מכך שיתכן שחלק מהנזק נגרם באשמת הנמל, אך הנמל יצא ללא חיוב בדין.

[ע"א 7287/12 חתמי לויד'ס וחברת חשמל לישראל בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, הרכב השופטים דנציגר, פוגלמן וזילברטל, ניתן ביום 9/12/2014. ב"כ הצדדים- בשם חברת הביטוח- עו"ד אירית לשם קיפרמן ועו"ד אירה ליבשין; בשם הנמל- עו"ד אילן אורלי].