אימון אישי - מודעות - מפתח לאושר. 

מכתב זה נכתב על ידי אחת המתאמנות שלי .
בתחילתו היא חושפת את קשיי ההתמודדות שלה עם החיים ובהמשך , היא משתפת על האחריות אותה החליטה לקחת על חייה וליצור שינוי.
היא יצרה מודעות לחייה, נכונות לשנות והתמדה כדי ליצור שינוי אמיתי.


 02.08.2005

"הגעתי למסקנה שהחיים לא פשוטים וממש אבל ממש, לא קלים. יש המון בעיות,מכל הכיוונים .
כמעט כלום לא מסתדר ואולי כן מסתדר ואני לא יודעת... אני תמיד מנסה לחשוב או אולי קל לי להאמין,
שיש שם משהו למעלה בשמיים שמסדר אותנו כמו שחקנים איפה שצריך וכמו שצריך.
מין מטריקס כזה. הכול מתוכנן וכמעט שום דבר לא בידינו. זה די מהנה מצד אחד לחשוב כך. מצד שני...די מתסכל .

תחשבו על זה רגע. אם בעצם הכול מתוכנן ושום דבר בעצם לא תלוי בנו, אז למה להתאמץ בכלל? במילא אני לא יכול לעשות כלום.
מצד שני,לשבת בחיבוק ידיים לא ממש עוזר. לפחות לא לי. אני מרגישה חסרת אונים ובמקום הזה הכי קשה לי.
כשאני מגיעה למבוי סתום, חוסר ברירה, אין מקום לתזוזה, "זה מה יש" ,שם אני נשברת. מתנפצת לרסיסים.
אבל כמעט תמיד קמה לתחייה מחדש, חזקה יותר, בריאה יותר . וכמובן שיש את ה"שיחה" שאתה בעצם בוחר לעצמך בעצם היותך מי שאתה, את החברים, המשפחה, העבודה ולכן היחיד שאתה יכול לבוא אליו בטענות זה אתה ורק אתה.

אז נראה לי שהמפתח הוא מודעות ובתור התחלה אולי אפילו לעשות כאילו שאנחנו יכולים לעשות משהו.
מבחינתי כנראה כל שינוי הוא טראומטי ,אבל אני מסתגלת לכל בסיכומו של דבר ,זורמת, כי בסיכומו של דבר,
הלחץ, העצבים, המועקה והאנרגיות המבוזבזות
הם בזבוז של משאבים שאפשר היה לעשות איתם דברים הרבה יותר טובים, מועילים ובעיקר מהנים.

תחשבו על זה; כמה פעמים ביום אנחנו מתעצבנים ונחלשים לחינם?!
אם היינו לוקחים את כל זה ומפנים את האנרגיות האלה למקומות אחרים,
אולי היינו מצליחים להפיק מזה הרבה יותר.
אופטימיות היא דבר חשוב והאמונה/ההבנה שהכול קורה על מנת לאפשר לנו לגדול ולצמוח ,
תחזק ותעזור בקטעים הקשים והאגרסיביים ביותר .

כרגע זה נראה מאוד מפחיד והרבה פחות מבטיח ממה שזה היה פעם.
ההיגיון שלי אומר שנראה שזאת מלחמה אבודה וצריך להרים ידיים כדי לא להתאכזב מהבאות.
לפעמים אני מבקשת שדברים ישתנו לטובה ,אם לא בשבילי אז בשביל הסובבים אותי למרות שהיום
אני מחדירה לעצמי טוב טוב לראש שמגיע לי.
הגעתי למסקנה שמי שלא חושב ומרגיש שמגיע לו,לא מגיע לו! ולכן החלטתי לשנות את הגישה.
אני חושבת שנענשתי מספיק וכעת הגיע הזמן לקבל עזרה כדי לשנות את הדפוס חשיבה על מנת להגיע למקומות טובים יותר.
היום אני מבינה שמגיע גם לי. אומרים שאחרי כ"כ הרבה סבל מגיעה תקופה טובה.
כבר הרבה שנים שאני מרגישה בודדה ואולי מאז ומעולם.
למדתי הרבה ב -3 שנים האחרונות ואני מקווה שמה שלמדתי יתרום לי ויעזור לי לצמוח.
אני מבחינתי יעשה את המקסימום. אני יודעת שיש לי תפקיד גדול וחשוב, אני רק עדיין לא יודעת מהו .
הזמן קצר והמלאכה מרובה .אז כדאי שנצא לדרך יחד.

דבר המתאמנת לאחר יצירת השינוי : המכתב אוטנטי לגמרי והוא נכתב מתוך מצוקה, חשש מהעתיד לבוא וחוסר אונים.
הוא נכתב בכתב יד על מנת להשתחרר מהלחץ והמועקה בהם הייתי שרויה באותה בתקופה .

מאז ועד היום : כיום אני מבינה ש"החלונות הגבוהים" האלה שכולם מדברים עליהם, הם החיים שלי וכל מה שעלי לעשות
זה לבחור איך לחיות אותם ובעצם להחליט :
האם אני נותנת לחיים לנהל אותי או שאני יכולה להיות חלק פעיל ועוצמתי במערכה הזאת . אני החלטתי לקחת חלק פעיל.
התמסרתי לתהליך האימון האישי והפכתי את הרצוי למצוי ואני מודה לעצמי על כך.

 יצרתי מודעות עצמית, הייתי במוכנות לשנות , התמדתי ושיניתי.
ואני שואלת את עצמי מדוע היה עלי לחכות כ"כ הרבה שנים כדי להבין את כל זה?
כי חיכיתי למכה הקשה ... - כנראה שכן .

 קשה ללמוד מניסיונו של האחר ובכל זאת, תחשבו על זה ואל תחכו למכה.
כל אחד יכול ... הכול שאלה של נכונות והתמדה . ותאמינו לי,זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה או נשמע. ט.ט