מסעו של יאנוס 

פרק א

עמד בלתזר בפאתי הואדי צפוף העצים והמתפתל סביב נחל שוצף ועצם עיניו.
מחשבותיו נעו למחוזות אחרים .
דאגה רבה עברה בליבו.
יאנוס, יאנוס הקטן נשאר בבית בכפר. האם הוא בריא ושלם? האם לא נפל מגדר העץ עליה מטפס לבקרים?
ואולי טבע בתוך נחל רוגש הסמוך לביתו?

ואולי כלב נשכו?
דורה שומרת טוב ,אך הילד זריז, בורח מהידיים ורץ לשדות. וכאשר נתפס, צועק בועט,מתגלגל באדמה ואף נושך.
נאנח בלתזר .
"ילד אמיץ לי, מוכשר אוהב את החופש ",אמר בלחש וחזר לחלומותיו.
כמה פעמים כרע על ברכיו, הדליק אין ספור נרות על קברי צדיקים ותפילה בליבו, בן, בבן אני חפץ!
אף לקושטא הגיע כי שמע על צדיק גדול, עושה ניסים אשר בצפת כבר הוכתר כמשיח. במנחות ובצדקה לא חסך ותפילה בליבו יום ולילה, בן, הו אלוהים תן לי בן.
פניו קדרו פתאם, נשך שפתיו ועיניו האפורות האפירו יותר.
ונזכר באותו ליל סערה, בו הגיע לעץ אלון בן מאות בשנים,צייר מעגל סביבו עם עצם אדם,אותה חפר מתוך קבר עלום מחוץ לגדר בית הקברות , נשא לחשים אותם לימדו רועה הצאן הערבי והנה זה קרה.
רעם גדול הכה באדמה אשר החלה רועדת מתחת רגליו, הרוח התעצמה, ברקים כרעם תותחים החלו להאיר השמיים וקול צרוד נשמע , מלווה,בשריקות הרוח.
"מה רצונך בלתזר?"
"בן, בן רוצה אני" צעק בלתזר.
"יהיה לך בן" נענה
ועננים כעדר פרות שחורות החלו רצות מעליו, הרוח שאגה כלהקת שדים, ברקים התעצמו ואחד מהם הכה בעץ האלון והפכו לאפר.
ובאותו הלילה חזר בלתזר לביתו, ליבו שמח ומלא אמונה והשתרע ליד דורה וכך בליל השדים הזה החלו חיים חדשים ברחמה
"והילד בא לעולם"אמר בקול רם ופרץ בצחוק.   פרק ב.  

היה זה אחד החורפים הקשים ביותר בצפת.

 בסתו אשר קדם לו,רוחות עזות נשבו בהרים, שרקו בין סמטאות העיר וחדרו דרך חריצי  חלונות הבתים ,בשריקה ,כמו להקות שדים.

ובחורף ירדו שלגים כבדים ועוברי האורח בדרכם לדמסקוס נשארו כלואים בעיר לבנה אשר כוסתה בשלג ובקרח ואין איש יוצא או נכנס בה.

בלתזר ישב באורחן בו התכנסו עוברי אורח .חלקם שרועים על ספסלי עץ כבדים,אחדים סמוכים לשולחן עליו בקבוק יין וסיר מהביל של תפוחי אדמה.

בקמין הגדול אשר בפינת החדר, בערו בולי עץ גדולים בלהבה גדולה ומעל התקרה תלויים נרות על ווים המשתלשלים מטה, מנצנצים באורם ושולחים צלליות מאורכות של המסובים בקירות מסביב.

ומעבר לחלונות חושך צלמוות  בו הצטופפו מאות שדים , מתחרים בשריקות הרוח ואשר נאספו מגגות הבתים, מטחנות קמח השוממות, מתוך עצים מתפוררים וכולם סובבו סביב האורחן של בלתזר בבריקוד שלא נגמר.

הטיחו ראשם בדלתות, רקעו ברגליהם,חלפו ביעף מעל הגג בקצב ברד אשר הכה באדמה.

" זהו ליל השדים", אמר בלתזר. " כולם התאספו כאן בגלל מלכיאור, אשר איבד עצמו לדעת לפני יומיים, בבית הסמוך"

רעד עבר ביושבי האורחן , כולם התכווצו וכיסו ראשם בסמיכות.

נשמעה דפיקה על הדלת ולחדר נכנס אדם לבוש שחורים, כובע צמר גדול על ראשו. הדלת נטרקה מאחריו ברעש גדול ביללת הרוח.

יושבי החדר הרימו ראשם ובלתזר שאל "מי אתה"?

"נאמן לאלוהי,אנוכי" ענה הזר ועיניו החודרות והשחורות חלפו על פני האנשים.

"דבר ברור", צעק בלתזר.

הזר חייך ואמר " שפת אנוש נוטה לחטא ודבר אלוהים הוא מבצרי"

כולם קמו והתקרבו אליו.

והוא עומד במרכז החדר, בגדיו נוטפים מים,רועד מקור ועיניו שקטות ועמוקות.

בלתר התקרב לזר, הביט בו ארוכות ושאל. "הנפגשנו אי פעם"?

"כן", ענה הזר.

זה היה לפני חמש שנים כשנולד בנך יאנוס, אז הגיע הסולטן מקושטא, כולם התאספו בכיכר העיר לברכו וגם אתה עמדת בקרב הקהל המריע ובנך יאנוס אשר היה כבר בן כמה חודשים על כתפיך.

ופנית אלי ואמרת, "ברך את בני" וזאת עשיתי.

הזר הוריד את כובעו, התישב לפני הקמין הושיט ידיו לאש הבוערת.

" זה הוא, זה הוא" לחש לעצמו בלתזר. "אני זוכר!,"אותם הפנים הכחושות והעור, בצבע השעווה.

"מי אתה" שאל שוב  בלתזר.

"אין לי שם" ,ענה הזר,אך אני אחיו של כל אדם.

"לאן מועדות פניך"? "מעין באת?", שאל בלתזר.

"משום מקום ולשום מקום" ענה לו.

השתררה שתיקה והזר הרים ראשו ואמר.

"פגשתי תינוק לפני שנים , היום באתי כדי לראותו בשנית וכאשר יגדל ויהפוך לגבר. אפקיד בידו את שליחותי"

החוויר בלתזר. תפס בידו את חזהו, הכל החשיך מסביב , ליבו החל פועם בקצב הרוח השורקת. הבין כי הזר מדבר על בנו היחיד יאנוס.

"מי אתה צעק"? נביא שקר? ,"שבתאי צבי מסטמבול?", "החוצה, החוצה" צעק.

וקמה מהומה רבתי ונפתחה דלת מהחדר הסמוך ובפתחה נעמד יאנוס,בכותונת ארוכה ,משפשף עיניו.

"כנס בפנים יאנוס" זעק בלתזראך הילד התקרב לזר,כאשר זה מביט בו בעיניו השחורות החודרות.

כולם קפאו במקומם, גם בלתזר.

הוא מנסה להזיז רגליו ואינו יכול. כולו כמשותק.

הזר התכופף, שם ידיו של ראשו של הילד אשר הביט בו כמו מהופנט,שומע דבריו אך אינו מבין.

" דלתות השמיים נפתחו וקול שופר אני שומע ונצתותי להכנס וכך עשיתי. ונאמר לי בשנית,כנס ואומר לך דברים וכאשר אכנס בשלישית,אומר לך אחרית דבר"

הזר השתתק.

איש לא זז.

הזר התכופף, נשק על מצחו של יאנוס ואמר.

" מה שצריך לקרות זה מה שיקרה. אין אדם יכול לברוח מגורלו.

ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה

"}" data-reactid=".5x">Like ·  · Share