הגוזלים שלי עזבו את הקן... והחפצים נשארו
תופעה נפוצה שבה אני נתקלת שוב ושוב במהלך עבודתי היא חפצי הילדים בבתי ההורים.
נו ברור תגידו לי, אז מה הבעיה?
הבעיה מתחילה כשהילדים כבר מזמן עזבו את קן ההורים אך חפציהם נשארו.
לעיתים מדובר בארון עם מעט בגדים ומדי מילואים בחדר הנעורים ואז המצב עוד נסבל,
אולם לעיתים קרובות ראיתי בבתים את חפצי הילדים בכל מקום אפשרי.
בחדרי הילדות, בבוידעם, במרפסת הסגורה.
הגדילו הילדים לעשות ולא רק שלא פינו את חפציהם, אלא הפכו את בתי ההורים למחסנים של ממש. מי לא מכיר את התופעה שהילד שכבר נשוי עם שלושה ילדים מגיע אל אימא עם עוד שקיות בגדי תינוקות ומאפסנם אצלה כי אצלו אין מקום? אם רק בבגדים עסקנינו ניחא, אך לרוב מצורפות לשקיות גם עגלת תאומים, טיולון, אמבטיית תינוק, בוסטר אחד או שניים ואפילו סיר...
זכור לי מקרה קיצוני במיוחד, שדברי האימא היו מוערמים על רצפת חדרה בערמות כי הארונות היו מלאים בחפצי הבת.
במידה ואכן אתם מתגוררים בבית גדול ורוצים לעזור לילדים, בבקשה. אולם הגדירו מראש מקום, ואחסנו את הדברים בצורה מסודרת ויתפסו מעט מקום ככל האפשר.
במידה ולא מתאים לכם להפוך את ביתכם "לשמירת חפצים" פשוט אמרו מילה אחת: לא! אסרטיביות היא מילת המפתח.
במקרים רבים הילדים כבר שכחו מה נמצא אצל ההורים. תואר ראשון, תואר שני...
אז מה בכל זאת עושים? בפועל, רוב האנשים מתנפלים על הילדים כשהם עוברים בריצה, לקחת את הנכדה, ובדרך להספיק להוציא את הילד השני מהצהרון ולנסות שעכשיו! ממש עכשיו! יזחלו לבוידעם המאובק ויורידו משם את ספרי סטטיסטיקה למתחילים.
עצתי, רכזו במקום אחד את דברי הילדים. הזמינו לארוחה או אחה"צ ואז בקשו מהם לעבור על החפצים. הם לא עושים לכם טובה.
מה שלא ייבדק או יילקח ע"י הצאצאים במקום! יוצא מהבית אחת ולתמיד.
לעיתים קרובות הילדים כלל לא זוכרים ומודעים לערמות שצברו אצל ההורים. בחלק מהמקרים הם יתפלאו ש"השטויות האלה עדיין נמצאות בכלל" ולעיתים הם ישמחו למצוא דברים ששכחו את קיומם.
פעם בסיום הרצאה שהעברתי, ניגשה אלי אישה וביקשה להתייעץ. היא סיפרה שהיא השקיעה זמן וממון רב בלימודים וכעת כשהיא רוצה לפתוח עסק משלה, הבת לא מאפשרת לה להפוך את חדר ילדותה לקליניקת טיפולים. בעיה? לא, אין כאן שום בעיה. רק חולשה של אותה אישה מול הבת.
הזכירו לעצמכם שאתם הם בעלי הבית ואתם ורק אתם תחליטו מה לעשות בו בחייכם.
בבית אחר בו עבדתי, האימא חששה למיין ולמסור בגדים ישנים שלה (של האם) ללא אישור הבת (המתגוררת בעיר אחרת) מכיון שזו "פשניסטית" ואוהבת ללבוש מידי פעם גם את בגדי האם הישנים!
גם כאן הבעיה היא לא הבגדים, אלא היחסים. לזכותה של אותה אישה יאמר שהיא בנחישות רוקנה ארון אחר ארון. נחשו מה? הבת שרדה את התהליך.
פינוי נעים!
