ילד הנו תמונת המראה של ההורה 

ילד הנו תמונת המראה של ההורה.

(המאמר נכתב בהשראת הספר "תסריטים נרקיסיסטיים של הורות"/ ג.מנזנו, פ.פלצ'יו אספסה, נ.זילקה)

פניות רבות של הורים  לטיפול מתרחשות כאשר הם מזהים שילדם  חווה קשיים, לעיתים היו קשיים אלו בתוך מסגרות חינוכיות ולעיתים בתוך המשפחה. כאשר בשיחה ראשונית שמתקיימת עם ההורים, או עם ההורה היחיד, עולה תמונה מורכבת, שבה לקשיים של הילד ישנו קשר לחוויית, שעבר ההורה בן אם בילדותו או כאדם בוגר. קשיים אלו משתקפים בדרכים שונות בתוך היחסים עם הילד וגורמים לו ולהורה להגיב באופנים רבים ומגוונים.

פעמים רבות מפגשים טיפוליים ראשונים מעוררים  בהורה תחושות מורכבות. לעיתים ירגיש ההורה אשמה כבדה, או צער הן סביב הקשיים של הילד והן בעקבות זיכרונות או הרגשות שמתעוררים בו, כתוצאה מהמחשבה על הילדות או הבגרות שעבר. תחושות אלו מלוות ברצון  לשכוח או להשאיר בעבר חווית אלו. כאשר בתחושתם ,היזכרות או דיבור על אותם אירועים  מעבר לכאב, שהוא יביא להם, לא יכול לעזור לילד. כי הרי כיצד חווית שעברו בילדותו, יכולות להשפיע על ילד שנולד שנים רבות לאחר מכן. יתרה מזו כיצד דיבור על מה שקרה בעבר יכול לעזור לילד בקשיים עמם הוא מתמודד כעת.

הורים יכולים לשאת על גבם אירועים, או תקופות בהם חוו  קשיים מסוגים שונים בן אם הם חברתיים, משפחתיים, או נפשיים. כאשר אולי המחשבה המסובכת ביותר עבור הורה שהחומרים נפשיים שלו, בן אם הם גלויים או נסתרים, מועברים לילד.  מחשבה כזו הנה בעלת איכות מפתיעה, מטלטלת ואף מפחידה, שהרי פעמים רבות נרצה לחשוב שהאירועים שהתרחשו בעבר חלפו בלי שוב. והנה הבן או הבת מגיע  לצמתים  דומים לאלו שנתקענו בהם, לעיתים חווה קשיים דומים לאלה שחוו ההורים או מגיב באופנים דומים.  בנוסף, הורים פעמים רבות מופתעים לשמוע שצפיות, מחשבות או רגשות  שלהם, גם כאשר אינם  נאמרים בצורה גלויה וברורה, משפיעים על  הילד. תגובות של הילד  יכולות לקבל גוונים וכיוונים רבים  לעיתים במילוין באופן שלם, ולעיתים בהתנגדות נמרצת, שכוללת מרד גלוי או סמוי. כיצד אם כן ניתן להבין את ההשפעה, הקשר, את הדמיון או השוני בתגובות של הילד?

התשובה אולי המפתיעה והקשה הנה, שהילד הנו תמונת המראה של ההורה. לא רק מתוך הגנטיקה הפיזית המשותפת, אלא מתוך "הגנטיקה הנפשית" זו שעוברת פעמים רבות לא באמצעים ישירים מילוליים אלא מתוך הקשר של ההורה, מתוך מבט, נשימה  או מחשבה, שההורה אפילו אינו מודע למשמעותה.

לאור תיאור זה עולות שאלות רבות ומורכבות, שטיפול פסיכולוגי בהורה ובילד  צריך לענות  עליו הנה: כיצד אם כן ניתן להבחין מה שייך להורה ומה של הילד? עד כמה ניתן לראות ולהבין קשר בין הורה וילד?, איזה חומרים הקשר מחזיק בתוכו? מה מתוך חומרים אלו שייך לפנטזיות, למחשבות לרגשות ולחוויית שעבר ההורה ? מה מתוך החומרים שייך לפנטזיות, מחשבות רשות וחוויית של הילד? כיצד והאם ניתן לראות בנפרד את החומרים? מתי צריך ההורה לקחת אחריות על הפחדים החששות והפנטזיות שלו כדי לשחרר את הילד לפתח אישיות משל עצמו? התשובה לכל אותן שאלות הנו, שקשר של הורה ילד, כמו כל קשר, אך על שום חשיבותו בעוצמה רבה יותר, מחזיק במעורבב את החומרים הן של ההורה והן של הילד. חוויית ההורה כילד קובעות במידה רבה מאוד את אופיו כמו גם את ההורה שיהיה. פעמים רבות נשמע את עצמנו אומרים אנחנו לא נהיה כמו ההורים שלנו. אך בפועל זהו המודל היחיד שקיים עבורנו על היתרונות ועל החסרונות בו.

מכאן עולה השאלה הברורה מעליה, כיצד  ניתן לעזור להורה שמזהה שילדו נתון בתוך קשיים? הדבר הראשון שחשוב להכיר הנו את האופי הייחודי של הקשר בין ההורה והילד. לשם כך ההורה חייב להסכים להתבונן בעצמו, להתבונן בקשר שהיה בינו ובין הוריו, בילדות וההתבגרות שעבר. עליו להיות מוכן להסתכל כיצד חומרים אלו נכנסים לתוך המבוגר וההורה שהנו, כמו גם כיצד הפכו חלק מחוויית הקשר הייחודית שבינו לבין ילדו. רק לאחר שההורה כונן בתוכו את המבט הזה, ניתן יהיה להתבונן בילד על קשיו, חזקותיו, בעיקר על האישיות המיוחדת שהנו.

תהליך טיפולי מסוג זה הנו פעמים רבות כואב, מייסר וקשה עבור ההורה, אך הורה שיהיה מוכן לצאת למסע הזה מובטח לו חוויה מגדלת, מעצימה, כזו שתשנה את אישיותו  ויתרה מזו תשנה את יחסיו עם היקרים לו שהנם ילדיו,  כי  הרי ילד, הנו תמונת המראה של ההורה.