נ פ ש ו א ב ו ל ו צ י ה
אבולוציה ונפש נתפסות כשני מושגים רחוקים זה מזה. תורת האבולוציה עוסקת בהתפתחות הפיסית והמוחשית של היצורים ואילו תורת הנפש (הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה) בוחנת מושג ערטילאי ביותר. הגם שהנפש, כמשמעותה המדעית בתחום הפסיכיאטריה (psyche), משפיעה על כל אספקט של חיינו, אין כל ראיות פיסיות לקיומה. הנפש היא חלק בלתי נפרד מהמוח ואעפ"כ המדע העוסק במוח (הנוירולוגיה) נפרד לחלוטין ממדע הנפש. מסיבה זו תורת האבולוציה מתקשה בניתוח השפעת האבולוציה על התפתחות הנפש ובודאי שאין כל מחקר העוסק בהשפעת הנפש על האבולוציה.
חקר תורת האבולוציה והד.נ.א. התפתח עד היום וצבר הישגים והוא בגדר מישנה סדורה ומוכחת. אך עם זאת נושא היוצרות החיים עצמם לוט בערפל ומהווה עדיין תעלומה מדעית. בעוד שחקר האספקטים הפיסיים של האבולוציה נמצא בשלבים מתקדמים, חקר התפתחות האספקטים הנפשיים נמצא בחיתוליו. אין בנמצא שום מידע לגבי אופן ותחילת היוצרות הנפש.
לאבולוציה יש 4 יסודות והם: הברירה הטבעית, המוטציות, זרימת גנים וסחף גנטי. לפי תורה זו מיקרואורגניזמים לא משתנים אם אין שינוי בסביבתם הפיסית ומצד שני במצבים של עקה מגביר התא את קצב המוטציות שבו לעתים פי מאה מליון ע"מ להסתגל במהרה ללחצים סביבתיים. מעבר ל-4 היסודות האלה, המכונים לעתים "הכוחות המניעים של האבולוציה", אף על פי שאינם כוחות כלל, לא ידוע על שום כוח מניע אמיתי לאבולוציה. ברור לחלוטין שאם המדע יגלה הוכחה לקיומו של כוח דחף העומד מאחורי התפתחות האורגניזמים, הוא יקבל אותו ויראה בו חלק מאותה תיאוריה. זאת כשם שעד גילוי המפץ הגדול כל המדענים האמינו כי היקום סטאטי ולאחר גילויו הבינו כי הכוח המניע את כל היקום, הן ברמת המקרו והן ברמת המיקרו, נובע מהמפץ הגדול. אפילו אלברט איינשטיין האמין, אז, בהיות היקום סטאטי, למרות שהדבר לא תאם את התיאוריות שלו.
ע"מ לנסות ולהבין את השלב בו נמצאים כיום חקר האבולוציה וחקר היוצרות החיים נתאר לעצמנו כיצד מדען בכיר במאה השש עשרה היה מסביר את אופן התנהגות המים באגם גדול. המדען היה מסביר כיצד למים יש "נטיה טבעית" לחדור לכל סדק וחור בקרקעיתו ולא להתקדם מטה במקומות החסומים בפניהם. המדען היה מסביר, באופן מדעי ונכון לחלוטין, כי ככל שהמים עמוקים יותר יכולת וכוח החדירה שלהם גדולים יותר. אילו היה נשאל מהו הכוח הגורם ל"נטיה" זו של המים היה ודאי עונה שלא ידוע לו על קיומו של כוח כזה. כוח המשיכה התגלה ע"י אייזיק ניוטון רק במאה ה-17 ובמאה העשרים הצליח אלברט איינשטיין לגלות ממה נובע כוח זה.
שורשיה הראשוניים של הנפש
הדחפים והאינסטינקטים התת מודעים ביצורים החיים הופיעו הרבה לפני התפתחות ההכרה והתודעה. הרובד ההכרתי בנפש הופיע הרבה אחרי הרובד הלא הכרתי, או התת הכרתי. השאלה היא באיזה שלב במהלך האבולוציה הופיעו לראשונה האינסטינקטים והדחפים הראשוניים, המהווים אלמנט מעין "נפשי", ומהי ראשיתה של הנפש כפי שהיא מוכרת למדע כיום.
ע"מ "לחפש" אלמנטים אלה נרד מטה ונתחיל את הבדיקה מהיצור החי המשוער הראשוני ביותר, שממנו הלכו והתפתחו כל החיים עלי אדמות, איזשהו מיקרואורגניזם שטיבו ואופן היוצרותו לא ברורים. עד כמה שנמעיט בערכו של יצור נחות ופרימיטיבי שכזה אסור לנו לשכוח שממנו התפתחו עולם ומלואו ושבו היה גלום, מלכתחילה, הפוטנציאל ההתפתחותי האדיר.
תורת האבולוציה אינה מספקת, ואינה מתיימרת לספק, הסבר לשאלה כיצד נוצרו החיים ומה התכונות המדויקות של אותם יצורים שנתהוו מלכתחילה. מה שברור הוא שהאבולוציה לא החלה מאפס ושעוד לפני שהחל תהליך הברירה הטבעית נוצרו יצורים, שלא בדרך הברירה הטבעית, שנשאו כבר תכונות כלשהן.
אם נבחן יצורים ראשוניים אלה נמצא שעל מנת להתקיים, להתרבות, להתפתח ולהתמודד עם הנתונים הסביבתיים היו אותם חיילים ראשונים שהחלו במלחמת הברירה הטבעית, חייבים להיות מצוידים מלכתחילה בשלוש תכונות בסיסיות וראשוניות, אשר לנו נראות כמובנות מאליהן, אך הן אינן כאלה, והן:
א. האינסטינקט להתקיים ולשמור על עצמם.
ב. הדחף להתרבות ולהתפתח.
ג. הנכונות לפנות, בבוא העת, את המקום לצאצאיהם, אשר אולי יהיו משוכללים יותר.
אם ניקח כיום את הרובוט המשוכלל ביותר ונרצה להעניק לו מעין חיים נצטרך קודם כל להשתיל בו שלוש תכונות אלה, שאותן הוא לבדו לעולם לא יוכל לפתח. מאחר שאיננו יודעים דבר על אופן היוצרות החיים ועל תחילת האבולוציה אנו עלולים לחשוב כי דחפים אלה התהוו גם הם במהלך האבולוציה בתהליך הברירה הטבעית. אולם אם נניח כך לא נוכל להסביר כיצד היצורים הראשונים התרבו בלא שהיה קיים בהם אינסטינקט ההתרבות וכיצד התקיימו ללא אינסטינקט הקיום. המסקנה המתבקשת היא ששלושה אינסטינקטים, או דחפים בסיסיים אלה, נוצרו ונתהוו בד בבד עם היוצרות החיים.
שלושת האינסטינקטים הבסיסיים
שלושה אינסטינקטים בסיסיים אלה, אשר איפשרו למעשה את האבולוציה, הופיעו בד בבד עם הופעת החיים וקדמו לתהליך הברירה הטבעית. שלושה אינסטינקטים אלה הם אבני היסוד של קיומנו עד היום. אינסטינקט החיים הוא זה הגורם לנו להתקיים, לשמור על עצמנו ולשרוד. אינסטינקט המוות, במשמעותו הרחבה ביותר, הוא זה שגורם לנו בסופו של דבר לסיים את תפקידנו כאן והוא מתגבר כאשר אנו נקלעים לסיטואציות שקשה מאוד או בלתי אפשרי לצאת מהן. האינסטינקט השלישי, הדוחף אותנו להתרבות, לדאוג לצאצאינו, להתפתח ולהשתפר, הוא אינסטינקט ההגשמה העצמית (self realization instinct) במשמעותו הרחבה.
בנוסף לאינסטינקט החיים ואינסטינקט המוות, הפסיכיאטריה מכירה גם בקיומו של כוח דחף או כוח מניע נפשי עוצמתי. אצל זיגמונד פרויד הליבידו הוא הכוח המניע העיקרי של הנפש. קרל יונג השתמש במושג הליבידו כשם כולל לאנרגיה הנפשית המניעה את ההתנהגות. לדעת קורט גולדשטיין בכל אדם קיים מוטיב נפשי מרכזי הדוחף אותו להגשמה עצמית והוא הכוח היצירתי של האורגניזם החי. קרל רוג'רס רואה במימוש העצמי (self fulfilment) כוח ביולוגי מולד אשר מהווה את המניע המרכזי בהתנהגות האנושית. אצל אברהם מאסלו נטייתו הבסיסית של אדם היא לעבר הגשמה עצמית.
אם נגדיר אושר, באופן כללי, כסיפוק של צרכים, דחפים, יצרים ורגשות, נמצא שהדחף להשגת אושר תואם, למעשה, לדחף להגשמה עצמית, או למימוש עצמי, ושזהו כוח מניע אוניברסלי, שאינו יחודי רק לבני האדם. השגת אושר אינה עולה תמיד בקנה אחד עם יצר הקיום ולעתים ע"מ להשיג אושר אדם מוכן להקריב את עצמו או לותר על דבר חשוב בחייו ובעלי חיים עשויים לאבד או לסכן את חייהם למען צאצאיהם.
הביטוי הבסיסי ביותר של הגשמה עצמית הוא בהתרבות, ילודה וגידול צאצאים. במקומות בהם אנשים מתקשים להגשים את עצמם בדרכים אחרות קיימת ילודה מרובה. במקומות בהם מתאפשרת יוזמה חופשית של הפרט מביא אינסטינקט זה לפיתוח ושגשוג על חשבון ההתרבות.
כאשר אנו מצליחים בפעילות שמטרתה הגשמה עצמית, הדבר מסב לנו אושר וכאשר אנו נכשלים אנחנו מקבלים דיכאון. באופן זה אינסטינקט ההגשמה העצמית מהווה גורם מדרבן ודוחף, הנטוע בנו, ומניע אותנו בשיטת המקל והגזר.
האבולוציה של הגוף והנפש
בין שלושת האינסטינקטים הקמאיים קיים מתח. אינסטינקט החיים ואינסטינקט המוות מנוגדים זה לזה, אך גם משלימים ומדגישים זה את זה כמו צבעי שחור - לבן בציור. אינסטינקט ההגשמה העצמית מנוגד לאינסטינקט המוות, אך בנסיבות מסוימות ולמען תכלית כלשהי, הוא יכול לעלות בקנה אחד איתו ובדרך זו לסתור את אינסטינקט החיים.
3 אינסטינקטים ראשונים אלה והמתח שביניהם הם אלה שגרמו, עם הזמן, ובד בבד עם האבולוציה הפיסית, את האבולוציה של הנפש והביאו ליצירת הדחפים, הרגשות, התשוקות והרצונות. רגש כמו אהבה למשל, נובע מאינסטינקט ההגשמה העצמית. כאשר, במהלך האבולוציה, הפכה ההתרבות להתרבות מינית של זכר ונקבה, מה שמשך ביניהם היה אינסטינקט ההתרבות המובנה בהם. הרבה מאוחר יותר התפתחה המשיכה המינית והרבה אחרי כן התפתחה האהבה. האהבה לצאצאים נובעת אף היא מאינסטינקט מובנה זה, האחראי לכך שגם לאחר לדת הצאצאים ממשיכים הוריהם ברוב המקרים, לדאוג לגדילתם. רגשות ודחפים אחרים שהתפתחו, בין אם שליליים ובין אם חיוביים, נובעים כולם מ-3 אינסטינקטים ראשוניים אלה. ניתן לומר שכל הנפש, על ההכרה ותת ההכרה המסתורי שלה, מקורה בשלושה אינסטינקטים מובנים אלה, שהיוו את התשתית להתפתחותה. מאחר ששלושה אינסטינקטים אלה, שהינם בעלי תכונות מעין נפשיות, לא התפתחו (evolved) עם הזמן, אלא היו קיימים מלכתחילה, ניתן לומר שהגוף והנפש נתהוו בעת ובעונה אחת והתפתחו במקביל, כאשר מה שדחף לאבולוציה היתה "הנפש".
שרידים של מיקרואורגניזמים זעירים, שלא התפתחו במשך מיליארדי שנים, מאחר שלא היה כל שינוי בסביבתם הפיסית, נתגלו במעמקי הים. אלה היצורים הקדמונים ביותר הקיימים כיום. אכן נשמע אבסורדי לטעון כי הם נושאים בחובם, מעבר לד.נ.א. ולפוטנציאל ההתפתחותי, גם אלמנטים מעין נפשיים, ובודאי שלא ניתן להוכיח זאת בשום מכשיר. אך האם קיים כיום מכשיר כלשהו היכול להוכיח, באופן פיסי, קיומה של נפש אצל בני האדם,אף על פי שהיא מפותחת הרבה הרבה יותר?
בעל תואר אקדמי בתחום המשפטים ומדעי המדינה
