אם תאכל עוגה תהיה רופא - על הקשר של קלוריות למימוש עצמי 

אם יש משהו שהאדם המודרני מתעב הרי אלו הן הקלוריות, אויבות מסוכנות המתחבאות דווקא במאכלים טעימים ומשמחי נפש. ברגע שהן נכנסות לתוכנו יוצאות המסוכנות האלה למשימה של ניפוח הגוף שלנו ללא הכר עד שאיננו יכולים עוד לסבול את עצמנו.

 למעשה, חשש מהקלוריות איננו תופעה חדשה. כבר עשרות שנים שהן רשומות ברשימת האויבים המסוכנים שלנו, ועד כה לא למדנו איך לפעול נגדן מלבד לנסות למנוע את חדירתן לחיינו. כל מאכל המכיל כמות מוגזמת של קלוריות נכנס לרשימה השחורה של מאכלים עתירי סיכון, ואדם הרוצה לשמור על בריאותו ומשקלו כבר למד שבתפריט שלו עליו להימנע מהן ככל שיוכל. על כך אמר אפרים קישון ז"ל: "לא צריך להפסיק לאכול, רק לוותר על הטעם הטוב".

 אבל שלום עושים עם אויבים, וגם עם הקלוריות אנחנו צריכים להתפייס. אחרי 10 שנות מחקר הגעתי למסקנה שהקלוריות אינן אויבים שהגיעו מן החלל החיצון כאשר מטרתן היא להפוך אותנו לכדורי בשר מתגלגלים. המאכלים עתירי האנרגיה הופיעו והתרבו בתרבותנו משום שהתפתח בנו צורך במאכלים כאלה.

 מה תפקידן של הקלוריות בחיינו? על מנת להבין זאת עלינו להכיר דרך חדשה להבחין בין מזונות בהתאם לסוג האנרגיה שיש בהם - אנרגיה חופשית ואנרגיה קבועה.

משמעותן הנפשית של הקלוריות:

 כשאנחנו מתבוננים בהיסטוריה הלא כל כך רחוקה שלנו אנו מגלים שהמאכלים עתירי האנרגיה החלו לתפוס מקום הולך וגדל בתפריט שלנו במקביל להתעוררות הדחף של בני האדם למימוש עצמי. זה קרה בערך בתחילת המאה העשרים או קצת לפני כן. בני האדם החלו להתרחק מהתפקידים המסורתיים שהועידו להם הוריהם והתרבות שבה גדלו והחלו להאמין כי יש להם אפשרות, ואף זכות, לחפש את הנתיב האישי שלהם בחיים. השינוי הזה בגישה האנושית יצר מצב חדש של צורך במרחב נפשי שיאפשר להתנסות, לבדוק ולחקור את הדרך האישית. עד אז היה המרחב הנפשי מצומצם ביותר משום שלא הייתה לו משמעות. בני האדם ידעו מראשית חייהם לאן הם הולכים ולא היה צורך במרחב נפשי להתנסויות. נסו להבין עד כמה היה משמעותי השינוי הזה - תרבות שלמה של בני אדם הלכה והשתנתה. היה צורך באנרגיה אדירה כדי לפרוץ את הגבולות שהתקבעו במשך מאות דורות וליצור מרחב נפשי שכזה. כדי לעשות זאת היינו זקוקים למשהו גדול יותר משינוי נפשי. היינו זקוקים למשהו שיגיע מבחוץ ויצור בנו שינוי ביוכימי שיחווה כמרחב נפשי.

 אתם יכולים כבר לנחש שה"משהו" הזה הגיע בדמות העוגות, השוקולדים, המתוקים, הפחמימות הפשוטות, המטוגנים ושאר הצרות המודרניות עתירות האנרגיה. רבים מהמאכלים האלה אכן מתועשים מדי, נאכלים בכמות רבה מדי וכו'. אבל אם נשים בצד את הכמות ואת האיכות, נוכל לדבר על החשיבות שיש להם. האנרגיה של המאכלים האלה מתאימה בדיוק לסוג השינוי שעברנו. האנרגיה שלהם היא אנרגיה חופשית. המשמעות של זאת היא שכאשר אנו אוכלים אותם אנו חווים תחושת חופש פנימי ושחרור מעכבות. זוהי בדיוק החוויה הפנימית שנדרשת לנו כאשר אנו רוצים להתנסות בעולם ולחפש לנו דרך אישית שתתאים למי שאנו. זוהי אנרגיה שונה בתכלית השינוי מהאנרגיה ששלטה לפני כן בעולם. האנושות ניזונה עד אז ממאכלים שנשאו בעיקר אנרגיה קבועה והרבה פחות אנרגיה חופשית. מאכלים כאלו הינם ירקות, פירות שלמים, דגנים ושאר מזונות שהיום אנו קוראים להם "מזון מלא". גם מאכלים עשירים יותר באנרגיה היו קיימים כמובן, אולם הם לא היו כה פופולאריים. בנוסף, התיעוש של המזון, אשר תורם בעצמו להגברת האנרגיה החופשית שיש במזון, היה מצומצם אז. החוויה הנפשית שלנו לאחר אכילה של מזונות הנושאים אנרגיה קבועה רבה הפוכה לחוויה שיוצרות הקלוריות. זוהי חוויה נפשית של גבול פנימי, של דרך, של מסלול.

 על מנת להתפתח בצורה נכונה אנו זקוקים לשני סוגי האנרגיה האלה. האנרגיה החופשית, המגיעה באמצעות המזונות עתירי האנרגיה, מאפשרת לנו מרחב נפשי לנוע בתוכו. האנרגיה הקבועה מספקת דרך - חוויה של יציבות נפשית - שעליה אפשר לנוע במרחב שפתחו לנו הקלוריות. חיים ללא מרחב נפשי דומים לרכבת החסומה על ידי קיר ואינה יכולה לנסוע. חיים ללא תחושת גבול פנימי דומים לרכבת שהמרחב פתוח לפניה אולם אין לה מסילה לנוע עליה.

 המשמעות של העובדות האלה היא רבה. ראשית, כתרבות של אנשים המבקשים להתפתח אישית אנו זקוקים לאנרגיה רבה יותר מבעבר. לכן, איננו יכולים לוותר על הקלוריות בתזונה שלנו. זו הסיבה שדיאטות שגוזרות על צמצום קלורי ללא הבנה של חשיבותן הנפשית הן דיאטות שלא ניתן להתמיד בהן לאורך זמן, משום שהמשמעות שלהן היא עצירה של ההתפתחות האישית וזוהי גזירה ששום נפש בריאה לא תסכים לקבל. מהר מאד תתחלנה להתעורר התנגדויות סמויות לדיאטה שתבאנה לשבירה שלה.

 במקום להמשיך לראות בקלוריות אויבים ולחשוש מהשפעתן, עלינו להכיר בחשיבות שלהן להתפתחות שלנו. עם זאת, הלכנו כתרבות רחוק מדי מן הגבולות שהיו לנו פעם. נתנו לעצמנו חופש רב מאד על מנת לגלות את עצמנו, ואז קרה משהו צפוי ביותר - הפסקנו את תהליך החיפוש העצמי ופשוט התמכרנו לתחושת החופש ולמזונות שסיפקו לנו אותה. על מנת להעצים את החוויה צמצמנו מאד את תחושת הגבול הפנימי ופיתחנו סלידה כלפי מזונות המשקפים אותה. לכן אנו מעדיפים עוגות ולא מלפפונים, משום שאין מלפפון שיכול להתחרות בתחושת החופש שמספקת העוגה. אבל חופש ללא גבולות יוצר בסופו של דבר תחושת החמצה וחוסר מימוש, ולאחר מכן מגיע גם הדכדוך הקיומי המוכר. אין פלא שהדיכאון מוגדר כיום כמגיפה עולמית.

 על מנת לאזן מחדש את הגוף עלינו לאזן את הנפש, וזה יעשה על ידי פעולה של מימוש עצמי. לשם כך עלינו לספק לעצמנו מרחב נפשי אבל גם להחזיר לנו את הגבולות שאנו הולכים ומאבדים. בחירה נכונה במזונות שהינם מאוזנים מבחינת שני סוגי האנרגיה האלה תענה על הצורך שלנו בתחושת חופש ומרחב פנימיים וגם תספק תחושת יציבות פנימית.

 בניית תפריט נכון מבחינת שני סוגי האנרגיות האלה הוא עניין הלוקח זמן. השינוי אינו מיידי ותמיד יש חשיבות לעבודה אישית המכוונת להתפתחות במקביל לשינוי התפריט. אולם תוכלו להתחיל לתרגל תפריטים ולבדוק את ההשפעה על מידת התשוקות למזונות מתוקים, רמת האנרגיה וכמובן האיזון הגופני.

 הנה מספר כללים ליצירת תפריטים על פי העקרונות שפורטו כאן:

 1)      זכרו שאין מזון שיש בו רק אנרגיה חופשית או רק אנרגיה קבועה. ההבדלים הם ביחסים ביניהן.

2)      מה שעלול לגרום להשמנה הוא חוסר איזון עמוק ביחסים שבין שתי האנרגיות, בעיקר כאשר היחס נוטה לטובת האנרגיה החופשית. לכן, לא תמיד מזון עשיר בקלוריות גורם להשמנה. השמנה עלולה להתרחש כאשר היחס לטובת הקלוריות (האנרגיה החופשית) גדול מדי ומפר את האיזון האנרגטי של המזון.

3)      ככלל, המזון של ימינו מאופיין בכמות גדולה מאות מונים של אנרגיה חופשית ביחס לאנרגיה קבועה. לכן אנו סובלים כתרבות מהשמנת יתר.

4)      כל הנאמר כאן מתייחס למזון מן הצומח בלבד ולא למזון מן החי. מזון מן החי (מלבד שומן שמטבעו הוא עשיר באנרגיה חופשית) אינו נכנס לקטגוריה הזו משום שהוא כולל גם מרכיב של נפש החיה, שיוצר השפעה שקשה לצפות אותה. ככלל, אם אתם צורכים מזון מן החי מוטב להפריד אותו מן השומן.

5)      ריסוק ומעיכת מזון (למשל ריסוק של בננות) שומר על האנרגיה הקבועה שלו. לעומת זאת טחינת המזון (כמו טחינת גרעינים) מפחית מכמות האנרגיה הקבועה שלו. לכן, אם ניתן, העדיפו ריסוק ומעיכה על טחינה של המזון כדי שלא להפר את האיזון האנרגטי של המאכל.

6)      ככל שהמזון קרוב יותר בצמיחתו לאדמה הוא מכיל יותר אנרגיה קבועה. למשל, שורשים עשירים מאד באנרגיה קבועה. להיפך קורה כאשר המזון גדל רחוק מן האדמה: אגוזים, בננות, וכו', מכילים יותר אנרגיה חופשית. זו הסיבה שמשמשים טעימים לנו יותר מסלרי.

7)      צמחים ומרכיביהם, כמו עלים, שורשים וגבעולים, כוללים יותר אנרגיה קבועה. התוצר של הצמח, כמו הפירות והפרחים, מכילים יותר אנרגיה חופשית.

8)      מזון מתועש, מאפים, סוכריות תעשייתיות וכו', מכילים כמות עצומה של אנרגיה חופשית ביחס לאנרגיה קבועה. תוכלו להכין בעצמכם מאפים וממתקים המבוססים על מזונות מלאים כגון אגוזים ושקדים (גם אם הם טחונים הם עדיין מאוזנים יותר ממאפים תעשייתיים). ניתן להשתמש בממתיקים מן הטבע, כמו פירות בכל תצורה (כגון ריבה) ולהוסיף למאפים. אתם תגלו כי מאפים כאלה אינם יוצרים התקפי זלילה כמו המאפים התעשייתיים.

9)      סוכר הוא מרכיב בעייתי במיוחד אשר ניתן לכתוב פרקים רבים על מעלליו. במסגרת זו נסתפק בכך שנאמר שהוא האחראי העיקרי לחוסר האיזון האנרגטי של המזון של ימינו בכך שהוא מעצים מאד את כמות האנרגיה החופשית שבו. הימנעו ממנו ככל האפשר.

10)  קמח חיטה מכיל כמות רבה מאד של אנרגיה חופשית למרות שמקורו הוא מהצומח, וזאת משום שהחיטה של היום אינה דומה לחיטה של פעם. לכן, העדיפו מאפים וממתקים כפי שמפורטים בסעיף הקודם.

11)  כל דיאטה עוזרת רק עד לשלב שבו צריך להתחיל לעשות עבודה אישית. גם אכילה לפי הכללים שהוצעו לכם כאן לא יכולה להיות תחליף לעבודה אישית.

 הדיאטה שאנו צריכים היום חייבת לקחת בחשבון את הדחף שלנו למימוש עצמי. דיאטה שכזו היא קלה יותר ואפשרית יותר משום שבניגוד לדיאטות המוכרות היא נושאת משמעות עמוקה עבורנו. היא תסייע לנו ליצור גבולות פנימיים טובים שנחוצים על מנת להתגבר על החרדות שלנו ויותר מהכול היא תהפוך עם הזמן לפעולה טבעית שנעשית ללא מאמץ מיוחד. ממש כמו הנשימה.