ישראל: 800 אלף ילדים עניים; 400 אלף בסיכון
"דוח המועצה לשלום הילד מצייר תמונת מצב עגומה: אחד מכל שלושה ילדים עני ורבע מהתלמידים בישראל לוקחים באופן קבוע תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז.
הגיע הזמן להשקיע בילדים: למעלה מ-800 אלף ילדים בישראל סובלים מעוני וממחסור כלכלי, כך עולה מדוח "ילדים בישראל 2014"- המועצה הלאומית לשלום הילד. לתמונת המצב הקשה מצטרף הנתון לפיו למעלה מ-450,000 ילדים נמצאים במצבי סיכון פיזיים ונפשיים."
*מתוך עיתון NRG25.12.14
יש האומרים שהמועצה לשלום הילד ניפחה את הנתונים שהופיעו בדוח מאחר שהתנגדה לממשלה הקיימת. אחרים טוענים כי הממשלה היא האחראית לכך ששליש מהילדים בישראל חיים בעוני, וכי רק ביכולתה לשנות זאת.
השאלה שלי היא: האם החלפת הממשלה היא הפתרון המוחלט לבעיית הילדים הנמצאים בסיכון בארץ?
אשאל אחרת: האם לאחר שנקטוף את העלים של עץ חולה, נוכל לרפא את העץ?
ודאי שלא.
אם נקטוף את העלים של עץ חולה, רק יצמחו עוד עלים חולים, מאחר שבשורשי העץ קיימת הבעיה.
לכן, האם כשהממשלה תתחלף, שורש בעיית העוני בישראל תיפטר?
ודאי שלא.
כי החלפת הממשלה נמצאת ביחס ישיר להחלפת העלים.
לכן נדרש למצוא פתרון עמוק יותר, שורשי יותר.
ומהו הפתרון הזה?
האם קיים בכלל פתרון לבעיית העוני בארץ?
חלק יענו שכן, אחרים יענו שלא.
מה שוודאי הוא, ש"עוני פיננסי" מתבטא בראש ובראשונה ב"זהות ענייה".
לפני שאסביר מהי "זהות ענייה", חשבו רגע – מהו בכלל "עוני"?
מתוך מילון ספיר: "עוני הינו מחסור, דלות, סבל, מצוקה."
היום, האמונה הרובצת היא שאדם עני הוא אדם שאין לו כסף.
אני חולק על האמונה הזאת.
אני מאמין שאדם עני, הוא אדם שאינו מנצל את סך הנכסים הקיימים ברשותו, ובעיקר את משאבו העיקרי.
האם כסף הוא הפתרון?
אם ניתן ברגע זה 100,000 ש''ח לכל ילד "עני", האם הוא ייהפך לאדם עשיר?
מבחינה פיננסית, כנראה שכן.
אך הכסף אינו מה שהופך אותו לעשיר, מאחר שכסף הינו מטבעות ממתכת וניירות שלהם עיצוב כלשהו.
כל עוד השורשים המנטליים של הילד, העונים על השאלה: "מי אני?" הם חלשים ושליליים, הרי זהותו הקיימת היא של אדם "עני".
מה שיהפוך אותו לאדם עשיר היא האמונה שלו על כך שהוא אדם "עשיר" (לאו דווקא כלכלית) , ופיתוחה של "זהות עשירה".
אני טוען שאף שהוריו של אותו ילד לא הקנו לו את המשאבים האופטימליים בשבילו, ולא רק משאבים כלכליים, אלה משאבים נפשיים בעיקר, עדיין יש באפשרותו לנצל את משאבו העיקרי – והוא השכלי.
איך?
ברור שקשה לשנות לאדם את הזהות. זה גם מאוד קשה להפוך נער בן 18 בעל זהות של "נער מתבגר" לאדם בעל זהות של "לוחם" לאחר 8 חודשים, ועדיין רובם מצליחים לעשות זאת.
כל מי שמכיר "לוחם", יודע שכל מערכת האמונות שלו כלפי עצמו וכלפי סביבתו משתנה.
למה ואיך זה קורה?
בפרק הראשון אסביר זאת לעומק.
כפי שהזכרתי קודם לכן, אתה יכול להיות עשיר פיננסית אך עדיין תיחשב לעני, מאחר והמשאב העיקרי שלך מנוצל בדלות.
אצל רובנו, הנכס הזה נמצא בתרדמת עמוקה. השאלה היא: איך מעירים אותו? התשובה חשובה במיוחד לאותם אנשים המאמינים כי העני בהווה, מסמל מצב עתידי דומה.
אם ביכולתנו כיום, באמצעות שיטות כמו - ,NLP היפנו טרפיה, פסיכולוגיה, וקוגניציה, לגרום לאנשים להפסיק לעשן, להפסיק לגמגם, לסלק פוביות, לשנות אמונות מגבילות ולשפר את הדימוי העצמי שהפריעו לאנשים במשך חייהם, אז ביכולתנו גם לשנות לאדם "עני" את תפיסתו כלפי עצמו, ולפתוח לו פתח מחשבתי חדש שיכלול שינויים במצבו התודעתי, בערכו העצמי ובדימויו העצמי - כלומר ב-"זהותו".
ומהי "זהות"?
אסביר תחילה באמצעות משל:
באחד הימים עקרב רצה לחצות נהר על מנת לפגוש את משפחתו בצדו השני. העקרב חיפש דרכים שבו יוכל לחצות את הנהר ומיד ראה צפרדע. העקרב פנה לצפרדע ושאל אותו "אדוני הצפרדע, האם תוכל להסיע אותי על גבך אל מעבר לצד השני של הנהר?" הצפרדע היסס מעט ואמר בחזרה לעקרב: "ממש לא!" העקרב מיד שאל בחזרה: "וכי למה לא?"
"למה לא?? כי אתה עקרב! עקרבים עוקצים צפרדעים! אני אסיע אותך על גבי ואתה תעקוץ אותי ואמות!" ענה הצפרדע. "תשמע מר צפרדע, אתה לא חושב עם המוח הקטן שלך כמו שצריך. הרי אם אעקוץ אותך, אז גם אני אמות יחד איתך, ולמה לי לעשות מעשה כה מטופש?". אחרי מעט התלבטויות, הסכים הצפרדע לבקשתו של העקרב והסיע אותו אל מעבר לנהר. בעודם מגיעים לחצי הדרך, מרגיש הצפרדע דקירה חזקה בגבו. הוא מבחין שהעקרב עוקץ אותו! מיד הוא פונה לעקרב בעודו גוסס למוות: "אני לא מאמין! אבל למה? למה אתה עוקץ אותי? אני גוסס למוות אבל אתה מת יחד איתי! למה?"
העקרב מיד מסתכל על הצפרדע ועונה לו בחזרה: "כי אני עקרב. זה מה שעקרבים עושים.. הם עוקצים צפרדעים."
מטרת המשל הינה להציג את אחד הכוחות החזקים ביותר באישיותנו והוא: הצורך הפסיכולוגי שלנו להבטיח שההתנהגות שלנו נמצאת ביחס ישר לזהות שלנו, גם אם הזהות שלנו היא שלילית.
ולמה זה קורה?
מאחר ואנחנו גדלים כבר המון שנים בתרבויות שבהן אלו בעלי ההתנהגות העקבית והיציבה, זוכים לגמול, לשבחים, ולהרגשה טובה.
מה אנחנו אומרים על אנשים שמתנהגים בעקביות? ביציבות?
אנחנו אומרים עליהם שהם אמינים, שהם יציבים, שניתן לסמוך עליהם וכול'.
מה אנחנו אומרים על אנשים שמתנהגים בחוסר עקביות? שמשנים את התנהגותם?
אנחנו אומרים עליהם שהם בלתי יציבים, שהם מעורערים, ושלא ניתן לסמוך עליהם!
בצורה זו המוח שלנו מקשר כאב לשינוי ההתנהגות שלנו, גם אם היא שלילית, והרגשה טובה ונוחה לשמירת ההתנהגות והזהות הקיימים.
במילים אחרות, מה שאחראי על קבלת ההחלטות שלנו הוא – הזהות שלנו.
הזהות שלנו כוללת את כל מערכות האמונות שלנו, ה"חוקים" שעל פיהם אנחנו משחקים את משחק החיים והדימוי העצמי שלנו.
אסיים בדוגמא: יש הבדל עצום בין להרגיש שאני שמן, לבין עשיית דברים שאנשים שמנים עושים, לבין להצהיר "אני אדם שמן". ברגע שאנחנו מקבלים על עצמנו את הזהות של "אני אדם שמן", מוחנו ימצא כל מה שדרוש על מנת להוכיח שהתווית הזו אכן נכונה, מאחר וכפי שנאמר - אחד הצרכים הבסיסיים שלנו כבני אדם הינו הצורך שההתנהגות שלנו תישאר עקבית עם הזהות שלנו.
ההצהרה הזאת כעת מתארת את האישיות שלי ואת מי שאני, לכן מן הסתם שאתנהג על פיה.
"יש שתי אפשרויות עיקריות בחיים: לקבל את התנאים כפי שהם קיימים, או לקבל את האחריות לשינוים. "
- דניס ויטלי
