בספרו המצויין: "דרך גבר", דיוויד דיידה מסביר לנו על חשיבות ההמשכיות מעבר לגבול היכולת שלנו.
הוא פותח את האימרה בכל שאומר שכדי שהתפתחותו של גבר תהיה אופטימלית, עליו להעז להעבור מעבר לגבולות של כישוריו ופחדיו. אל לו להתעצל ולקפוא על שמריו בתחומו המוכר והבטוח. להפך, עליו לדרוש מעצמו להתאמץ מעל ומעבר ליכולתו ולהפעיל על עצמו לחץ כאשר הוא מתמהמה. עליו להגיע אל קצה גבול הפחד וחוסר הנוחות, ולהמשיך עוד קצת. באופן מתמיד, בכל עשייה. משהודית בפני עצמך מהו הקצה האמיתי שלך, מוטב שתעשה אם תמשיך קצת מעבר לו. תחושת חוסר הביטחון שלך עשויה לגרום לך לפקפק בעצמך ולא לדרוש מעצמך הרבה, כך שאינך מתקרב אפילו אל הקצה האמיתי שלך, או אל תרומתך האמיתית.
הרעיון שעומד מאחרוי כתביו של דיוויד הוא, שהאדם לא מודע לקצה גבול היכולת האמיתית שלו. ניקח לדוגמא איך שריר בגוף נבנה. אם אלך לחדר כושר ואעבוד בשמך שנה שלמה על אותו משקל, השריר שלי לא יוכל להתפתח מאחר והמשקל לא גדל. אותו דבר לגבי חוויות האדם והתנסויותיו בחיים. רוב האנשים חיים בתבניות קבועות שאין בהם שוב דבר מפחיד או מסוכן ולכן הם עצמם כאישיות אינם מתפתחים.
חושב להבין: מהו קצה גבול היכולת שאני חושב, ולכוון מעליו קצת יותר.
בנוגע לדבר השני שדיוויד אומר לנו כאן, הוא שתחושבת חוסר הביטחון שלך עשויה לגרום לך לפקפק בעצמך ולא לדרוש מעצמך הרבה, כך שאינך מתקרב אפילו אל הקצה האמיתי שלך, או אל תרומתך האמיתית. הנה קטע מספרו של רוברט קיוסאקי "אבא עשיר אבא עני" שמחזק טענה זו:
לכל אחד..
"לכל אחד מאיתנו יש ספקות. אני לא חכם מספיק, אני לא טוב מספיק, זה וזה טובים ממני. הספקות שלנו משתקים אותנו לעיתים קרובות. אנחנו משחקים את המשחק של "מה יהיה אם": מה יהיה אם היא לא תרצה אותי? מה יהיה אם אני יפסיד את כל הכסף שלי? מה יהיה אם הדברים לא יסתדרו כפי שתכננתי?
לרובנו גם יש חברים או אנשים שאנחנו אוהבים, שמזכירים לנו את כל חסרונותינו גם כשאנחנו לא מבקשים זאת מהם. הם אומרים לנו: "למה אתה חושב שתוכל לעשות את זה?"
או " אם זה רעיון כזה טוב, איך אף אחד אחר לא עשה אותו לפניך?" או "שכח מזה, זה לא יצליח לעולם." דברי הספק האלה הם לפעמים כה חזקים, שאנחנו לא מסוגלים לפעול. הרגשה נוראה הולכת ומצטברת בבטננו. לפעמים איננו מצליחים להירדם. אנחנו לא מסוגלים להתקדם וכך נשארים עם הדברים הבטוחים וההזדמנויות פשוט חולפות על פנינו. אנחנו רואים איך החיים עוברים לידינו כשאנחנו ישובים משותקים כשגוש קפוא בבטננו. כולנו הרגשנו כך פעם או פעמיים בחיינו, אחדים יותר מאחרים."
