יקב בנימינה : אז איך היה יבול הענבים השנה 

יקב בנימינה : אז איך היה יבול הענבים השנה

או במילים פחות אהוד מנוריות, מה בין סדרת טבע ליין המערה.

יקב גדול צריך להימדד בראש ובראשונה על פי יינות השולחן של . יינות שאיש מן הישוב יכול לפתוח ביום יום וליהנות מהם מבלי לקחת משכנתא. יקב גדול נמדד גם על פי היינות שלו שמוגשים באולמות אירועים ( שלשם רב היין נמכר דרך אגב ) מבלי שהוא צריך להחליף תווית ששמו לא מוזכר עליה , יין כזה צריך להיות היין שהוא הפנים האמתיות של היקב ולא היין פרימיום, הספיישל רזרב שכבודם במקומם כמובן אבל הם לא ממש נגישים לרב הציבור שקונה יינות במחירים של 25-35 שקלים בסופר או בפיצוציה.

לצערי יש יקבים גדולים שלא מתייחסים ליינות ההמוניים שלהם כאל יין שראוי בכלל להתייחס איליו מעבר לתווית מושכת עין. יש יקבים שמשחררים לשוק מאות אלפי בקבוקים שלא ראויים לשתייה ולפעמים גם לא ראויים לבישול. יינות אלו מוגשים במאות אולמות אירועים ותפקידם בסופו של דבר הוא אחד לאחר שאף אחד לא הצליח לשתות אפיל שתי לגימות מהכוס , תפקיד היין להישפך לביוב והעיריות השונות מאושרות מהעניין כי זה מנקה להן מצוין את הצינורות מרב חומציות ואלכוהול שיש ביינות הללו. כבר כתבתי לפני כמה שנים כתבה בנושא שכותרתו הייתה שיקב שלא מבין שדרך היין הזול שלו הוא ימכור את היינות הפרימיום שלו לא מבין דבר בשיווק או ביין.

ברב היקבים הגדולים המגמה בשנים האחרונות משתנה ויש הקפדה דווקא על היינות הזולים של היקב , התחילו להבין כי הכסף הגדול ומידי שהיקב מקבל מהלקוח הוא דווקא מהיינות הללו וכאשר יש תזרים מזומן יציב ליקב הא יכול להשתעשע כמה שהוא רוצה עם היינות פרימיום שלו שהם אלו שממתגים את היקב ואת הייננים שלו.

השלב הבא היה של הייננים והשלב היה להפנים כי הם יכולים וצרכים להיות גאים ביינות הזולים שהם מייצרים ולהפסיק להתבייש לקרוא להם יינות זולים, אותם ייננים שהבינו זאת הצליחו להתחבר ליין הזה שלהם ולהשקיע בו את מירב המחשבה וגם אם משתמשים בפרי פחות איכותי א בפקק לא יקר עדיין היין חייב להיות הטוב ביותר שהם יכולים לייצר מחומרי הגלם הנתונים, הייננים הללו שהבינו שהיין הנגיש ביותר לציבור חייב לקבל ענבים ברמה טובה ולא להתפשר על ענבים ברמה לא טובה שעל הדרך נבצרו ידעו לדרוש מהכורמים לטפל בחלקה באופן שווה בדיוק כמו החלקה של יינות הפרימיום. ברגע שזה קורה היין הזה מפסיק להיות " יין זול " והוא הופך להיות " יין היקב " שאפשר להתגאות בו. זה בדיוק אותה המנה של השף שקיימת בתפריט שנים שתמיד חוזרים לאכול אותה במסעדה, הלחם החם והטוב עם מעט חמאה ומלח, הכפית מוס שוקולד הפשוט שמעלה חיוך של אושר על הפנים ובסוף הארוחה או הלגימה המשפט הוא " מי צריך יותר מזה " אומר הכל.

יפתח פרץ יעל סנדלר הזמינו אותנו לטעימות יינות בנימינה לפני מספר שבועות, צמד הייננים הזה קיבל את מושכות ההובלה לפני שנה בערך לאחר שהיקב עבר שינויים ולא בדיוק ידענו מה יעלה בגורלו ואף חשבנו שאפשר כבר להספיד אתו. ההפתעה הייתה עצומה בטעימה הזו לא בגלל סוג היינות שטעמנו אלה דווקא השיחה עם הייננים שהציגו את יינות הבית שלהם עם עניים בורקות ועם חדווה ותשוקה עצומה וללא טיפה של התנצלות על שאנו המבקרים שותים בעצם את היינו " הזולים " של היקב. המילה זול הייתה על השולחן עשרת פעמים עד שחלקנו אף דרש מהם להפסיק לקרוא ליינות שטעמנו יינות זולים, היו אלה יינות מצוינים, נגישים וטעימים. כאלה שמעלים חיוך על הפנים ולא רק בגלל שמגלים לך כמה הם עולים. חומרי הגלם היו טובים, העשייה הייתה מושקעת, ישבו השניים והקדישו ימים ולילות על מנת שדווקא היינות הללו יצאו לשוק במיטבם. אין יותר טוב מלהשקיע על היינות הללו מבחינת שיווק ויחסי ציבור, המון אנרגיה וכסף נחסכת ליקב בתשלום על יחסי ציבור ואנשי שיווק כדי לקדם יין לא טוב. כאשר היין טוב הוא לא צריך הרבה. קהל הלקוחות מעריך ומוקיר את היקב ודרך זה שאר היינות היותר יקרים יימכרו.

עמד מלנו שני הייננים והתגאו בצדק במוצר שלהם, " סדרת טבע " ו " סדרת BIN " הם שתי סדרות שנמכרים לקהל במחירים של עד 30 שקלים. אלו בדיוק אותם יינות שכולנו מדברים עליהם כשאנחנו בסופרמרקט באירופה ומתענגים על יין שעולה לנו 5-7 יורו ואנחנו לא מבינים למה הם כן יכולים ואנחנ לא. אז כן גם אנחנו יכלים. יש כמובן עוד יקבים שמייצרים יינות טובים במחירים הללו וראינו זאת בפסח האחרון אבל מה שמייחד את יקב בנימינה זו דווקא הפתיחות והגאווה ביינות הללו. הם לא מתביישים, הם לא מסתירים, אשת יחסי הציבור שלהם לא צריכה להיות דרוכה ומבוהלת כאשר היא מזמנת מסיבת עיתונאים בידיעה שמגישים יין " זול " דווקא זימון מסיבת עיתונאים לטעימה כזו מוכיחה כי היקב נכנס למסלול הנכון. זה היקב הראשון שמגיש לנו ככה בלי שום מחיצות את היינות הללו. רב משרדי היחסי ציבור של היקבים הגדולים תמיד ידרשו מהיקב אחרי טעימה של יינות זולים שלו לתת לנו המכובדים גם יינות " יקרים " פרימיום או יינות חבית על מנת " להשכיח " מאתנו את הזול הזה. לא בבנימינה, לא עוד ורק על זה מגיע להם שאפו גדול.

אני כמובן יכול לכתוב ביקורת על היינות הלל מסדרת טבע וסדרת BIN שיהיו בה את כל הקשקוש המתבקש בניתוח יין כולל הדומדמניות ופירות היער השחורים כמובן אני לא אשכח לרגע את העפיצות ואת ארומת הטבק, אני אחסוך מכם את זה J רק הפעם.

מדובר ביינות טעימים שכששותים אותם מתקשים להאמין שזה מחירם. יופי של יין, יופי של השקה ושאפו גדול לייננים שיודעים לעמוד על שלהן ושלהם, להנהלה שמאמינה במותג ולמשרד יחסי הציבור של אורלי סגל שמבינה את צרכי השוק ואת צרכי היקב.

המערה:

באותה נשימה קיבלנו השבוע מיקב בנימינה הזמנה לטעימה של יין הדגל של היקב " המערה 2011 "

אותה סדרה שמיוצרת שנים תחת מותג מאוד מכובד. זה יין של היינן הקודם של היקב ששון בן הארון שעבר ליקב מוני. על מנת להתכונן לטעימה של 2011 ישבתי אתמול עם מבקר היין של מגזין סיגאר היוקרתי מיכאל בן יוסף לטעימה ספונטנית של המערה 2010 על מנת להשוות אותו לזה החדש שאוטוטו ייצא לשוק. את 2010 טעמנו בדיוק לפני שנה במלון ממילה בירושלים ורובנו הסכמנו כי היין עוד לא מוכן לשתייה ועוד לא במיטבו. שנה בבקבוק עשתה ליין רק טוב ואנו טעמנו יין מאוזן, עשיר בטעמים, יין נקי מאוד, המערה המסורתי קיבל ב 2010 מעט משחק של עולם חדש ואף על פי שזו הייתה שנה לא פשוטה מבחינת מזג אוויר הצליח ששן בן הארון ובגדול. היין מענג.