הצורך 'להיות בסדר' כמקור לכעסים ולמריבות בזוגיות וכאפשרות לריפוי אישי וזוגי 

"הוא כל הזמן מעליב אותי, מעיר לי על דברים שאני עושה או לא עושה, מעביר עלי ביקורת, אפילו על דברים קטנים וזה ישר מקלקל לי את מצב הרוח לכל היום. קשה לי לעבור לסדר היום ואני מעוצבנת עליו להרבה זמן. אחרי זמן מה הוא מגיע ומתנהג כאילו הכל כרגיל, שכח מה היה קודם ומצפה ממני שאתנהג אליו בחיבה, בחום ובאהבה ואני לא יכולה. אני עוד כועסת עליו ולא יכולה לסלוח לו. פשוט לא מסוגלת." כך אמרה רחל באחת הפגישות הראשונות בקליניקה כשהיא ובעלה, אלי, הגיעו אלי לטיפול זוגי. אלי מצידו אמר, "מה כבר אמרתי? רק ביקשתי שתסדר, שאלתי אותה, למה הדברים לא מסודרים, למה הבלגאן? זה לא הגיוני מה שביקשתי? אז שתזרום ותעבור הלאה. למה להיתקע ולעשות דרמות מכל דבר?"

רחל ואלי (שמות בדויים), נשואים כ-20 שנים, בעלי קריירה משגשגת ולהם 3 ילדים, מציגים את אחת הבעיות השכיחות והנפוצות בזוגיות. שניהם יכולים לריב כך על הרבה נושאים שונים, להאשים אחד את השני ולכעוס כל הזמן. הם נעלבים אחד מהשני, פוגעים זה בזה, מתרחקים ונמנעים מקרבה ואינטימיות, מה שמגביר ומעצים את הקושי והכאב של שניהם.

שניהם מרגישים לבד, פגועים, דחויים וכועסים וקשה להם לצאת מהמלכוד והמעגל הסגור שנפלו לתוכו עד שאחד מהם, בד"כ אלי, מתרצה ומנסה לפייס ולהחזיר את היחסים למסלולם הרגיל.
הנושאים, עליהם הם רבים, רק מתחלפים ומשתנים אבל הריקוד הזוגי המהותי שמתחת לכל המריבות הוא אותו ריקוד.

המאמר הזה בא להבהיר כיצד הצורך 'להיות בסדר' גורם למריבות ולמאבקי כוח בזוגיות וכיצד דווקא התסכולים הללו יכולים להיות הכוח המניע לתיקון וגדילה אישית של כל אחד מבני הזוג ולריפוי של מרחב היחסים הזוגי.

על מה רחל ואלי, והרבה זוגות כמוהם, באמת רבים?

כולנו זקוקים להרגיש ביטחון. ד"ר הארוויל הנדריקס, מפתח גישת האימגו הדגיש כי רק במקום בטוח המהות של שני אנשים שנמצאים בקשר יכולה לבוא לידי ביטוי והם יוכלו לחיות כאנשים שלמים עם כל הפוטנציאל הטמון בהם. גם אפלטון אמר "הנפש כדי לפגוש את עצמה צריכה לפגוש נפש אחרת.

לכל אחד יש את התמונה משלו המוטבעת בתוך עולמו המבטאת את הדרך הנכונה עבורו של איך צריך להיות בסדר והיא מבוססת על התנסויות חייו עם הוריו או הדמויות המטפלות בו החל מלידתו ושנות ילדותו. הדרכים יכולות להיות שונות מאחד לשני. רק כשהאדם מצליח לממש את התמונה והדרך שלו, הוא מרגיש בסדר, רגוע ובטוח. אך אם לא, הוא נכנס ללחץ ומצוקה ומפעיל דרכי הגנה והישרדות שונות, בעיקר מסוג התקפה או בריחה, כדי להרגיע את החרדה, המתח והלחץ שמתעוררים בו מפני תגובה כלשהי מכאיבה, עונש, איום, סכנה או תחושת כאב של אשמה, חוסר ערך, נחיתות, חוסר ביטחון, פחד וכד'.

כדי להרגיש בטוחים, אנחנו צריכים סיפוק ומענה לצרכים הפיזיים והרגשיים החשובים ביותר שלנו. כולנו זקוקים לביטחון ואהבה. מעבר לצרכים הפיזיים שזקוקים למענה קבוע, תחושת הביטחון שלנו מתמלאת גם דרך זה שאנחנו מרגישים בסדר, שווים, בעלי ערך, חשובים ובעלי משמעות, טובים, רצויים ואהובים.

אנחנו לא רק רוצים להרגיש 'בסדר', טובים ובעלי ערך, אנחנו גם רוצים שהאחרים, במיוחד הקרובים לנו ביותר, כמו בני הזוג שלנו, יראו את זה, יעריכו ויאהבו אותנו ויבטאו את האהבה כלפינו.

לעיתים קרובות, הצורך הזה להיות בסדר ואהוב, נוגע במקומות פצועים וכואבים מהילדות, בהם לא רק שלא זכינו להערכה מהורינו או אלה שגידלו אותנו אלא אולי אף קיבלנו הרבה ביקורת, נזיפות, האשמות ותלונות רבות כמה אנחנו לא בסדר ואולי אף הייתה הזנחה רגשית עד הקצה הקיצוני של הרצף ההתנהגותי עם אלימות רגשית ופיזית.
כל מה שרצינו כילדים הוא שיאהבו אותנו תמיד ובכל מצב גם כשעשינו שטויות, טעויות, כשנכשלנו או כשעשינו דברים לא בסדר. רצינו אהבה ללא תנאי כי הרי בסה"כ היינו ילדים קטנים.

אם קיבלנו, למשל, 78 בחשבון לא רצינו שיגידו לנו "ולמה רק 78? וכמה יוסי קיבל? למה לא התאמצת ?" ויכעסו עלינו שהשגנו 'ציון נמוך'. ואולי כן התאמצנו וזה היה קשה לנו? או הכי טוב שיכולנו אז? רצינו את השבחים על המאמץ שלנו, על זה שהצלחנו להשיג ציון נאה ולא נכשלנו ואפשר גם עידוד לפעם הבאה לעזור לנו לשפר עוד יותר את הציון.

רצינו שיהיו מרוצים מאיתנו, שיהיו גאים בנו, שיעריכו אותנו, שיראו אותנו על כל המהות הטובה שלנו ועל מי שאנחנו ויגידו לנו כמה אנחנו נהדרים, בדיוק כמו שאנחנו רוצים גם היום כאנשים מבוגרים מהסובבים אותנו ובמיוחד מבני הזוג שלנו.

כשבן הזוג או אחרים מתנהגים באופן דומה להתנהגות הורינו ונוגעים שוב באותו הפצע ואנחנו מקבלים שוב ביקורת, נזיפות והאהבה כלפינו שוב מותנית, אנחנו שוב מרגישים מאכזבים, 'לא בסדר', מאוימים, לא שווים, רעים ומאבדים את הביטחון שלנו.

במצב הזה אנחנו חווים התקפה על ה'אני' שלנו ופועלים מתוך "חליפת ההישרדות" שבנינו בצורה לא מודעת על בסיס ההתנסויות שלנו בילדות. חליפת ההישרדות היא דרך ההתגוננות שלנו מפני כאב ופגיעה כדי לשמור על עצמנו ולהחזיר לעצמנו את תחושת הביטחון וההגנה. דרכי ההגנה שלנו בד"כ הן או ע"י התקפה נגדית כמו צעקות והאשמות, ביקורתיות, תלונות וכד' או בריחה ע"י התכנסות, בכי, שתיקה והסתגרות.
כל ההתנהגויות האלה פוגעות בבני הזוג, מערערות עוד יותר את תחושת הביטחון שלהם במרחב היחסים, ויוצרות תחרותיות רבה ביניהם על כל מיני דברים מי טוב יותר. נוצר ריחוק רב ביניהם דבר שמגביר עוד יותר את הכאב של שניהם וממלכד אותם בתוך מעגל סגור שקשה לצאת ממנו לבד.

בואו נדגים את זה עם רחל ואלי. בשביל אלי, מתוך התנסויותיו בילדות, 'להיות בסדר' זה לעשות את מה שצריך, את מה שמצופה ממנו על הצד הכי טוב שאפשר, הכי נכון, יסודי, ובעיקר, מושלם, פרפקט. אין אצלו לטעות, להתבלבל, להיכשל וכיו"ב. הוא מכיר בזה שהוא פרפקציוניסט ופריק קונטרול, בעל צורך גבוה בשליטה. הוא גם מכיר בזה שזה גורם לו סבל רב, מעייף אותו, מציק לו, מערער את בטחונו ואת ההערכה העצמית שלו ואף, לעיתים, גם מדכא אותו. הוא גם מודע לזה שהצורך שלו להיות פרפקציוניסט, שהכל יהיה בשליטה כמו שהוא צריך, רוצה ומצפה מציק ומעיק על הסובבים אותו וגורם להם סבל רב, בעיקר לרחל אשתו, ויוצר ביניהם מריבות וויכוחים מיותרים שמעכירים את האווירה ואת היחסים שלהם.

בשביל אלי, לטעות, לפשל, לעשות שגיאה, להיכשל, לא לרצות, לאכזב, זה להיות 'לא בסדר' וזו תחושה כל כך קשה, כואבת ובלתי נסבלת עבורו שהוא לא יכול לשאת אותה. גם לכלוך, אי סדר, בלגאן, חצאי דברים, דברים שמשתבשים ולא עפ"י התכנון וכד' יוצרים אצלו תחושת ערעור ביטחון, אשמה, מתח ולחץ רב לתיקון מהיר ומיידי של הדברים. כשהוא בלחץ לתקן באופן מיידי את תחושת האשמה וה'לא בסדר' שהתעוררה בתוכו, הוא דורש ומצפה שסביבתו תעשה את מה שמבקש כדי שהוא יוכל להירגע ולהרגיע את החרדה שעלתה בו.

אלי, למרות היותו מצליח מאד בתחומו, עדיין לא מוצא בתוך עולמו את האישור הפנימי שאומר לו שהוא בסדר, טוב ומוצלח גם כשהדברים לא מושלמים, מסודרים ומאורגנים.

לכן, בכל פעם שרחל עושה או לא עושה דברים לפי הנכון של אלי וכפי שהוא זקוק כדי להרגיש 'בסדר' עם עצמו ולהישאר רגוע, מתעוררת בו חרדה רבה שלרוב, הוא רק מרגיש אותה בלחץ שגואה בו אבל הוא לא מודע לה, הוא נלחץ ואז הוא מלחיץ את רחל, מעיר לה הערות, כועס עליה, נוזף בה, מבקר ומאשים אותה, דבר שאוטומטית מעליב אותה עד עמקי נשמתה ופוגע בה קשות.

רחל נפגעת כל כך קשה דווקא משום שהיא רוצה כל כך להיות בסדר, גם בעיני בעלה ומתקשה להתגבר על העלבון ותחושת חוסר הערך, חוסר הקיום, חוסר האונים והכאב שמציף אותה.

נראה שכל אחד מהם נוגע באופן לא מודע בפצע ילדותו של השני, ומעורר מחדש את הכאב הישן גם היום כבוגר. הכאב עולה במיוחד בצורך הדומה של שניהם להיות בסדר, אך מתבטא באופן שונה ואולי אף מנוגד.
כלומר, אלי זקוק להיות בסדר כשהוא מרצה את האחרים וכשהם מרוצים ממנו, כשהכל בשליטה מבחינתו, מסודר, מאורגן, מושלם, ללא טעויות וכישלונות, אחרת עולה אצלו החרדה והצורך לארגן מהר את המציאות כדי להרגיע את החרדה ואילו רחל זקוקה להיות בסדר, מוערכת ואהובה ע"י האחרים גם אומנם כשהאחרים מרוצים ושבעי רצון ממנה (מה שהיה אולי רוב ימיה) ואולי היום דווקא כשהיא לא מרצה את האחרים וכשהיא לא עונה על הציפיות ממנה.
לכן, נראה שהתנהגותה של רחל נתפסת, לעיתים בטעות, במיוחד בעיניו של אלי, כמרדנית, ילדותית, כוחנית וחסרת התחשבות ואכפתיות.

כשרחל חווה את הפגיעה והכאב מדבריו והערותיו של אלי כלפיה, מופעלת גם אצלה חליפת ההישרדות שבאה במטרה להגן עליה מפני הכאב, דבר שבא לידי ביטוי בהתרחקות ובהתכנסות בתוך עצמה ובמילוט לעיסוקיה השונים, הילדים, הקריירה, הבית ועוד.

לרחל יש קושי רב לחוות את עצמה בתוך עולמה הרגשי כטובה, מוכשרת ו'בסדר' כאשר מישהו, במיוחד בעלה, מאשים אותה בהתנהגות לא ראויה ו'לא בסדר'.באופן שכלי היא יודעת שהיא בסדר ובעלת ערך רב כי יש לה גם קבלות עובדתיות ומציאותיות להצלחה שלה אך בתוך תוכה אין עדיין אישור פנימי, שאינו מתחשב במציאות החיצונית לה.

היא נשארת רחוקה, עצבנית וכועסת כדי להגן על עצמה מפני פגיעות נוספות של אלי וכדי "להעניש" אותו על שפגע בה.

כאמור, בשביל רחל, 'להיות בסדר' זה להיות אהובה ומוערכת גם כשהיא מורדת ולא עושה מה שמצפים ממנה. עבור רחל, המרדנות שלה היא הגדילה שלה, החיבור שלה אל עצמה, הפסקת הזיוף בריצוי האחרים, היא הרצון שלה לתת לעצמה רשות אמיתית להתחבר לרצונות ולצרכים של עצמה, היא הרצון שיראו את כל הערך והמהות הטובה שלה גם כשהיא לא עונה על הצרכים של האחרים ועדיין ולמרות זאת לקבל אהבה וביטחון, מה שכנראה לא הותר לה בילדותה.

למעשה, שניהם, גם אלי וגם רחל, זקוקים מאד להרגיש ולחוות את עצמם כבני אדם מוכשרים, טובים, בסדר, בעלי ערך וחשיבות, מוצלחים ונהדרים אך לשניהם עדיין יש צורך באישור חיצוני ולא משנה כמה הם מצליחים בעבודתם וכמה הקריירה שלהם משגשגת.

אז איפה התיקון והריפוי?

שניהם, בעצם, זקוקים למצוא ולפתח בתוך עולמם אישור פנימי שיאשר ויאמר להם שהם בסדר גם כשהמציאות החיצונית מנוגדת, משובשת או כשהאחרים, כולל האנשים הקרובים ביותר, חושבים אחרת.

למעשה, ניתן לראות את ההתנהגות של כל אחד מבני הזוג כמאתגרת את השני לפעול בצורה בוגרת ובשלה יותר. כלומר, כל אחד מהם דוחף את השני לעשות משהו שהוא קשה עבורו. זהו התיקון, שיאפשר לכל אחד מהם לגדול, להתפתח ולחיות כאדם שלם עם כל הפוטנציאל הטמון בתוכו.

התיקון שרחל צריכה לעשות הוא לפתח את הכוח, החוזק והערך הפנימי שבתוכה כך שה'אני' שלה והערכתה העצמית ותחושת ה'בסדר' שלה לא יתרסקו בכל פעם שמישהו, במיוחד אלי, אומר לה משהו שהוא לא לרוחה ולא נעים לה אלא יישארו מחוזקים ושלמים. שהיא תוכל לומר לאלי ולאחרים באסרטיביות, בכבוד ובפתיחות, תוך שהיא מרגישה בתוכה את הערך של עצמה ועדיין בקירבה בלי להתרחק, שהיא נפגעה, נעלבה ואת כל הרגשות והצרכים שלה ולנהל איתו דיאלוג באופן ישיר וגלוי על מנת לשתף אותו במה שהתרחש בעולמה.
כלומר, כשבכל פעם שאלי עדיין יעיר לה או יבקר אותה, והפעם היא כבר תדע שזה מתוך הלחץ והצרכים שלו, שהיא יכולה להישאר רגועה וחזקה, כי היא בסדר והערך שלה לא נפגע ואולי כך אף תוכל להתפנות ולעזור לו ולהרגיע אותו.

התיקון של אלי צריך להיות בכך שהוא יהיה מחובר למהות הטובה והערך העצמי שלו בלי שום קשר למה שמתרחש במציאות החיצונית לו וע"י כך ירגיש בסדר, בטוח ורגוע. שהוא יוכל להגביר בתוכו את יכולת הכלת התסכולים שהמציאות מציבה לו ויפתח את יכולת ההרגעה העצמית וויסות הלחצים שלו ע"י מתן אישור פנימי שהוא בסדר גם כשהדברים לא יוצאים לו מושלמים.
התיקון של אלי הוא בכך שהוא יוכל לשחרר, להרפות, לעשות שגיאות, להיות חלש, לטעות ולא להיות בשליטה כל הזמן גם כשהדברים לא מצליחים לו או לא כמו שהוא מצפה ועדיין לומר לעצמו שהוא בסדר ונהדר כי הוא אנושי וככה זה אצל בני אנוש.

כלומר, בכל פעם שיראה משהו שהוא לא לרוחו והחרדה שלו תעלה הוא לא ירגיע את עצמו ע"י ניסיון לשלוט על המציאות ועל האחרים עפ"י צרכיו ולא יבוא בטענות ויבקר את האחרים, במיוחד לא את רחל, אלא ירגיע את עצמו שהכל בסדר. הוא יוכל להכיל את התסכול ויוכל להיות רגוע גם כשהדברים לא מסודרים כרצונו. הוא יוכל לומר לעצמו שהוא בסדר ונהדר גם כשהדברים לא מושלמים.

כתוצאה מהתיקון ששניהם יעשו הם יחזירו לעצמם יכולות שהלכו להם לאיבוד אי שם במהלך חייהם וע"י כך יוכלו לתת ביטוי לעצמם כאנשים שלמים עם כל היכולות שלהם. הם ירגישו בסדר ובטוחים בעצמם, ירגישו את הכוח והחוזק הפנימי שבתוכם, בלי שום קשר למה שמתחולל במציאות החיצונית להם. אלי לא יעיר לרחל ויבקר אותה ללא הרף וע"י כך יפגע בה, יעליב אותה ויקלקל את מצב רוחה דבר שגורם ליחסים שלהם להתערער ואילו רחל, מצידה, לא תתרחק מאלי ותתייחס אליו בכעס ובקרירות בכל פעם שהוא יעיר לה אלא תוכל להשאיר את עצמה קרובה אליו, תביע בפניו אהבה, הערכה, תשוקה ורומנטיקה ששניהם כל כך זקוקים להם.

יתירה מזאת, שניהם יבינו כמה חשוב לשניהם להרגיש בסדר ומוערכים וכדי לתרגל ולפתח את זה בתוך כל אחד מהם עד להפנמה וההטמעה בעולם הפנימי של עצמם, הם יתנו בנדיבות הערכה הדדית ומחמאות אחד לשני עם אהבה ולב גדול ופתוח.

לסיום, למעשה, בנקודת מבט כזו, ניתן לראות את בן הזוג כמאמן ואת ההתנהגות המתסכלת שלו כסוג של אימון במטרה לפתח התנהגויות חדשות של אדם עצמאי, בוגר ובשל ולהפנים אותן בתוך העולם הפנימי. השינוי הוא מתנה משולשת, ראשית, יאפשר גדילה והתפתחות אישית, שנית, הוא ייתן מענה לצרכי בן הזוג ודבר שלישי, הוא יעמיק את היחסים בין בני הזוג, את הקרבה והאינטימיות ביניהם ויגרום להם הנאה וסיפוק, אהבה ורומנטיקה.

לקבלת סדרת הטיפים  "איך להתאהב מחדש בבן הזוג " לחצו על הקישור.