הערה כללית
מאחר והמאמר להלן נכתב לטובת האזרח מן היישוב שאיננו מומחה למיסים, הוקרב במספר מקרים הדיוק הדקדקני לטובת הסבר בהיר של המצב. כמובן שעל כל אדם לקבל ייעוץ מקצועי בהתאם לנתוניו הפרטניים.
מבוא
במידה רבה, הדיון במס הכנסה הוא שיאם של היחסים בין הנישום לבין רשויות המס. ניהול החשבונות, הדו"חות השנתיים, המכתבים, התכנונים ודברים אחרים שאנו מגישים, כולם משמשים "משחק מקדים" או הכנה לדבר האמיתי: הדיון.
מבחינה טכנית, זה נכון שאנו מגישים דו"ח אחת לשנה. אבל שיטת העבודה של רשויות המס היא שהדו"ח מוזן "כמות שהוא", בלי ביקורת ורק אחת למספר שנים בודקים בבת אחת את כל הדו"חות. מבחינת תכנון העבודה שלהם, יש הגיון בשיטה זו. אגב, ישנן מגבלות אשר דו"חות שלא נבדקו מספר שנים מאושרים אוטומטית; אבל זו נקודה טכנית שאיננה שייכת למאמר זה.
במאמר זה ננסה לתאר את תהליך הדיון, ולהציג לבעל העסק את הצפוי לו.
הרקע
הדיון מתקיים בדרך כלל בין מפקח של מס הכנסה לבינך (או נציגך- בדרך כלל מומלץ לשלוח את רואה החשבון/ יועץ המס שלך).
המפקח שיושב מולנו הנו בדרך כלל בעל כמה נקודות חוזק: הוא מכיר טוב מאוד את החוק, עבר השתלמויות רבות מקצועיות ואחרות (למשל: טכניקות בניהול מו"מ) ויש לו נסיון רב בניהול דיונים.
במסגרת ההכנות שעורך המפקח לקראת הדיון, סביר שהוא ביקר בעיסקך כדי להתרשם ממך ומהעסק, הוא בדק במערכות מחשב מה דיווחת בעבר, לאילו הסכמים הגעת בדיונים קודמים, הוא השווה את הדיווחים שלך לדיווחים של נישומים אחרים דומים לך, בדק את נכסיך (הגשת הצהרת הון לאחרונה?) ורמת הוצאותיך (נסיעות לחו"ל, רכישות רכבים) וכד'. לסיכום, עוד טרם הדיון המפקח יודע די הרבה עלינו.
נקודה אחרונה, חשובה מאוד היא שמס הכנסה מודד את המפקחים שלו לפי תשואת המס: לשון נקיה לכמה מס הוצאתם מהנישומים מעבר למה שהם הצהירו. כאשר רשות המסים בישראל מדווחת על תשואת המס, הדבר נובע מסיכום של כל השקלים שהשיגו כל המפקחים וזה יורד לרמה של כל תיק ותיק. יודגש: איננו אומרים כי המפקחים מתוגמלים או מקודמים לפי הישגיהם בהוצאת מיסים נוספים בדיון, אולם עצם העובדה שאדם יודע כי הוא נמדד ב"סרגל" מסויים גורם לו להתאמץ ולהצטיין על פי אותה אמת מידה.
כמובן שגם לנו יש מוטיבציה גבוהה לקראת הדיון: המדובר בכסף שלנו המוטל על כפות המאזנים ואנו מכירים את העסק שלנו די- טוב. בשנים המדוברות השקענו לא- מעט תכנון וחשיבה כדי לדווח באופן הנכון והרווחי ביותר והחלטותינו נעשו בהתבסס על ייעוץ ושיקול דעת.
לסיכום, אנו נכנסים לזירה מול יריב שקול שאסור לזלזל בו.
תהליך הדיון
בעת הדיון, המפקח בודק נקודות שונות (ברוב המקרים הוא מקבל את מערכת ההנה"ח מראש כדי שיכין את עצמו). יש נושאים שבהם הוא יקבל את הסברינו, יש נקודות בהן אנו ישר "נופלים" (למשל- היה פס"ד מאוחר שקבע מסמרות בנושא) ויש נקודות שבהן יתפתח דיון.
בסיכומו של דבר, כמעט תמיד בדיון יתגלו דברים אשר לפחות ניתנים לפרשנות על פיה יש עלינו חובה לשלם עוד מסים. הדבר צפוי: תמיד כשיש ביקורת, יש דברים שצצים. הרי בכל מקום בו יש אנשים, יש גישות שונות וכמה פרשנויות לגיטימיות לאותו ממצא או תהליך ולא בהכרח שמס הכנסה יקבל את הדרך שבה ראינו דברים. בנוסף, אם המפקח לא ימצא כלום, סיכוי סביר שהרכז (הדרגה מעליו) ישאל אותו מה בדק ומה עשה.
לאחר שלב זה, וקבלת ההסברים והדיונים על הסעיפים השונים, מגיעה שעת ההכרעה: יש דברים שהתגלו ושציפינו שיתגלו, יש נושאים שלא חזינו שיהיו בעיתיים, ויש כמובן נקודות שחששנו שיעלו ולא עלו. בסיכומו של דיון, השאלה היא כמה מס אנו נדרשים להוסיף. במידה רבה, זה משא ומתן או מיקוח. המפקח דורש שנוסיף מס של XX שקלים ואנו מוכנים להוסיף סכום זה, אולם באגורות ולא בשקלים...
ב- 99% מהמקרים, יגיע רואה החשבון שלך להסכם עם המפקח על פיו עליך להוסיף סכום נתון. כמעט תמיד נחתום (בשימך) רק בהתסייגות שעלינו לקבל את אישור הלקוח וניתן תשובה סופית תוך 48 שעות (למשל).
כאשר רואה החשבון יציג לך את המצב, אין מקום לשאלה "מדוע עלי בכלל להוסיף מס". כמעט כל דיון נגמר בתוספת מס (בוא נודה על האמת: לא תמיד היינו צדיקים תמימים בכל מה שעשינו, נכון?). השאלה הנכונה יותר היא אם הסכום לא גבוה מדי, האם לא ניתן להפחית אותו. בדרך כלל, עוד לפני הדיון הרו"ח יתן לך אינדיקציה למה שהוא צופה כך שתוצאת הדיון לא צריכה להיות הפתעה גמורה עבורך.
בשלב זה יש לך שתי אפשרויות: לאשר את ההסכם שנציגך השיג (וזה סוף הסיפור) או לא לקבל אותו.
ערעורים
אם בחרת שלא לקבל את ההסכם (או שלא הושג הסכם), מס הכנסה יוציא לך שומה על פי מיטב השפיטה שלהם ושיקול דעתם. כמעט תמיד הסכומים הנקובים בשומה זו יהיו גבוהים מאוד מאחר וגם הם לא כבולים להסכם שהושג ויכולים לדרוש את כל מה שהם חושבים.
על השומה ניתן להשיג (לערער). הכללים קובעים שההשגה תידון בפני מפקח חדש, בלי קשר לדיון הקודם. לזכות מס הכנסה ייאמר שהם באמת מנסים לקיים את הדיון בשלב ב' ב"ראש נקי?. אולם גם המפקחים הם בני אדם ובמקרים רבים הם שמעו את הצרחות המחדר הסמוך וראו את הדם שניתז על הקירות כך שאי אפשר להשיג התנתקות מוחלטת ו/או גדר הפרדה מושלמת.
שוב מתקיים דיון, ושוב מגיעים להסכם שזכותך לאשר או לסרב. אגב, הסכומים בשלב ב' יכולים להיות נמוכים יותר או גבוהים יותר משלב א'. אין דרך לקבוע מראש אם כדאי או לא להגיש השגה, הדבר תלוי במידה רבה במזל.
אם גם כתוצאה משלב ב' לא הגענו להסכמות (נדיר ביותר), שוב תצא שומה של מס הכנסה על פי מיטב שפיטתם. כדי לתקוף שומה זו, עלינו לפנות לבית המשפט- הליך יקר, ארוך ומסוכן.
לצורך הערעור לבית המשפט, עליך להכין סדר גודל של 50,000 שקל (בהנחה שתמצא עו"ד זול ולא תשכור "כריש" מהצמרת המקצועית) ולהתכונן להליך שיתמשך שנים. במהלך התקופה, התיק שלך "מוקפא" במס הכנסה ולא נידון. הסיבה מאוד הגיונית: הרי הנושא שבמחלוקת לגבי שנת 2002 יהיה נכון גם לגבי 2003, 2004, 2005 וכך הלאה...
לאחר פסיקת בית המשפט, חוזרים לדיון. כמובן שבנקודה שבמחלוקת, פועלים על פי הכרעת השופט. אולם בתיק יש עוד נושאים רבים פתוחים, בודאי בשנים שאחרי השנה עבורה התקיים הדיון. עכשיו, אחרי שבית המשפט פסק בנקודה א' בוא נדון על נקודה ב', ג' וד'... עסק קשה, מסובך, ובדרך כלל כואב.
לסיכום: לבית המשפט הולכים רק בשני מקרים: כאשר המדובר בהמון (ממש הרבה) כסף והסכום שמוטל על כף המאזניים מספיק גדול כדי להצדיק את הסיכון, או כאשר המדובר בנושא עקרוני הבוער בעצמותיך ואתה מוכן לשלם את המחירים (תזכורת: בספר המקורי של סרוונטס דון קישוט גמר רע מאוד). ברוב הגדול מאוד של המקרים אנו מתפשרים: נותנים יותר מדי (לדעתנו) למס הכנסה אשר מקבל פחות ממה שהוא חושב שמגיע לו.
סיכום
כבר קרה שקיבלנו ושילמנו קנסות שלא הגיעו לנו? מקרים שבהם היה על השוטר או הפקח לוותר והוא סירב? זה קורה בחיים. צריך לקבל את הנזק ולהמשיך הלאה. כך גם בדו"חות- תבענו דברים שעל פי פרשנותנו את החוק הגיעו לנו, אולם מה לעשות ומס הכנסה חושב אחרת.
הדיון במס הכנסה הוא שוק, מיקוח, משא ומתן. יש כללים הנקובים בחקיקה ובפסיקה, אולם יש די והותר שטחים אפורים בהם יצוצו הבעיות. כדי לשלם כמה שפחות, כדאי לשלוח נציג המכיר את "כללי המשחק" ושיכול לייצג אותנו בצורה הטובה ביותר. ובנוסף, להשלים עם זה שבסיכומו של יום משהו נצטרך לתת גם לחברים מהצד השני של שולחן הדיונים...
מאחר והמאמר להלן נכתב לטובת האזרח מן היישוב שאיננו מומחה למיסים, הוקרב במספר מקרים הדיוק הדקדקני לטובת הסבר בהיר של המצב. כמובן שעל כל אדם לקבל ייעוץ מקצועי בהתאם לנתוניו הפרטניים.
מבוא
במידה רבה, הדיון במס הכנסה הוא שיאם של היחסים בין הנישום לבין רשויות המס. ניהול החשבונות, הדו"חות השנתיים, המכתבים, התכנונים ודברים אחרים שאנו מגישים, כולם משמשים "משחק מקדים" או הכנה לדבר האמיתי: הדיון.
מבחינה טכנית, זה נכון שאנו מגישים דו"ח אחת לשנה. אבל שיטת העבודה של רשויות המס היא שהדו"ח מוזן "כמות שהוא", בלי ביקורת ורק אחת למספר שנים בודקים בבת אחת את כל הדו"חות. מבחינת תכנון העבודה שלהם, יש הגיון בשיטה זו. אגב, ישנן מגבלות אשר דו"חות שלא נבדקו מספר שנים מאושרים אוטומטית; אבל זו נקודה טכנית שאיננה שייכת למאמר זה.
במאמר זה ננסה לתאר את תהליך הדיון, ולהציג לבעל העסק את הצפוי לו.
הרקע
הדיון מתקיים בדרך כלל בין מפקח של מס הכנסה לבינך (או נציגך- בדרך כלל מומלץ לשלוח את רואה החשבון/ יועץ המס שלך).
המפקח שיושב מולנו הנו בדרך כלל בעל כמה נקודות חוזק: הוא מכיר טוב מאוד את החוק, עבר השתלמויות רבות מקצועיות ואחרות (למשל: טכניקות בניהול מו"מ) ויש לו נסיון רב בניהול דיונים.
במסגרת ההכנות שעורך המפקח לקראת הדיון, סביר שהוא ביקר בעיסקך כדי להתרשם ממך ומהעסק, הוא בדק במערכות מחשב מה דיווחת בעבר, לאילו הסכמים הגעת בדיונים קודמים, הוא השווה את הדיווחים שלך לדיווחים של נישומים אחרים דומים לך, בדק את נכסיך (הגשת הצהרת הון לאחרונה?) ורמת הוצאותיך (נסיעות לחו"ל, רכישות רכבים) וכד'. לסיכום, עוד טרם הדיון המפקח יודע די הרבה עלינו.
נקודה אחרונה, חשובה מאוד היא שמס הכנסה מודד את המפקחים שלו לפי תשואת המס: לשון נקיה לכמה מס הוצאתם מהנישומים מעבר למה שהם הצהירו. כאשר רשות המסים בישראל מדווחת על תשואת המס, הדבר נובע מסיכום של כל השקלים שהשיגו כל המפקחים וזה יורד לרמה של כל תיק ותיק. יודגש: איננו אומרים כי המפקחים מתוגמלים או מקודמים לפי הישגיהם בהוצאת מיסים נוספים בדיון, אולם עצם העובדה שאדם יודע כי הוא נמדד ב"סרגל" מסויים גורם לו להתאמץ ולהצטיין על פי אותה אמת מידה.
כמובן שגם לנו יש מוטיבציה גבוהה לקראת הדיון: המדובר בכסף שלנו המוטל על כפות המאזנים ואנו מכירים את העסק שלנו די- טוב. בשנים המדוברות השקענו לא- מעט תכנון וחשיבה כדי לדווח באופן הנכון והרווחי ביותר והחלטותינו נעשו בהתבסס על ייעוץ ושיקול דעת.
לסיכום, אנו נכנסים לזירה מול יריב שקול שאסור לזלזל בו.
תהליך הדיון
בעת הדיון, המפקח בודק נקודות שונות (ברוב המקרים הוא מקבל את מערכת ההנה"ח מראש כדי שיכין את עצמו). יש נושאים שבהם הוא יקבל את הסברינו, יש נקודות בהן אנו ישר "נופלים" (למשל- היה פס"ד מאוחר שקבע מסמרות בנושא) ויש נקודות שבהן יתפתח דיון.
בסיכומו של דבר, כמעט תמיד בדיון יתגלו דברים אשר לפחות ניתנים לפרשנות על פיה יש עלינו חובה לשלם עוד מסים. הדבר צפוי: תמיד כשיש ביקורת, יש דברים שצצים. הרי בכל מקום בו יש אנשים, יש גישות שונות וכמה פרשנויות לגיטימיות לאותו ממצא או תהליך ולא בהכרח שמס הכנסה יקבל את הדרך שבה ראינו דברים. בנוסף, אם המפקח לא ימצא כלום, סיכוי סביר שהרכז (הדרגה מעליו) ישאל אותו מה בדק ומה עשה.
לאחר שלב זה, וקבלת ההסברים והדיונים על הסעיפים השונים, מגיעה שעת ההכרעה: יש דברים שהתגלו ושציפינו שיתגלו, יש נושאים שלא חזינו שיהיו בעיתיים, ויש כמובן נקודות שחששנו שיעלו ולא עלו. בסיכומו של דיון, השאלה היא כמה מס אנו נדרשים להוסיף. במידה רבה, זה משא ומתן או מיקוח. המפקח דורש שנוסיף מס של XX שקלים ואנו מוכנים להוסיף סכום זה, אולם באגורות ולא בשקלים...
ב- 99% מהמקרים, יגיע רואה החשבון שלך להסכם עם המפקח על פיו עליך להוסיף סכום נתון. כמעט תמיד נחתום (בשימך) רק בהתסייגות שעלינו לקבל את אישור הלקוח וניתן תשובה סופית תוך 48 שעות (למשל).
כאשר רואה החשבון יציג לך את המצב, אין מקום לשאלה "מדוע עלי בכלל להוסיף מס". כמעט כל דיון נגמר בתוספת מס (בוא נודה על האמת: לא תמיד היינו צדיקים תמימים בכל מה שעשינו, נכון?). השאלה הנכונה יותר היא אם הסכום לא גבוה מדי, האם לא ניתן להפחית אותו. בדרך כלל, עוד לפני הדיון הרו"ח יתן לך אינדיקציה למה שהוא צופה כך שתוצאת הדיון לא צריכה להיות הפתעה גמורה עבורך.
בשלב זה יש לך שתי אפשרויות: לאשר את ההסכם שנציגך השיג (וזה סוף הסיפור) או לא לקבל אותו.
ערעורים
אם בחרת שלא לקבל את ההסכם (או שלא הושג הסכם), מס הכנסה יוציא לך שומה על פי מיטב השפיטה שלהם ושיקול דעתם. כמעט תמיד הסכומים הנקובים בשומה זו יהיו גבוהים מאוד מאחר וגם הם לא כבולים להסכם שהושג ויכולים לדרוש את כל מה שהם חושבים.
על השומה ניתן להשיג (לערער). הכללים קובעים שההשגה תידון בפני מפקח חדש, בלי קשר לדיון הקודם. לזכות מס הכנסה ייאמר שהם באמת מנסים לקיים את הדיון בשלב ב' ב"ראש נקי?. אולם גם המפקחים הם בני אדם ובמקרים רבים הם שמעו את הצרחות המחדר הסמוך וראו את הדם שניתז על הקירות כך שאי אפשר להשיג התנתקות מוחלטת ו/או גדר הפרדה מושלמת.
שוב מתקיים דיון, ושוב מגיעים להסכם שזכותך לאשר או לסרב. אגב, הסכומים בשלב ב' יכולים להיות נמוכים יותר או גבוהים יותר משלב א'. אין דרך לקבוע מראש אם כדאי או לא להגיש השגה, הדבר תלוי במידה רבה במזל.
אם גם כתוצאה משלב ב' לא הגענו להסכמות (נדיר ביותר), שוב תצא שומה של מס הכנסה על פי מיטב שפיטתם. כדי לתקוף שומה זו, עלינו לפנות לבית המשפט- הליך יקר, ארוך ומסוכן.
לצורך הערעור לבית המשפט, עליך להכין סדר גודל של 50,000 שקל (בהנחה שתמצא עו"ד זול ולא תשכור "כריש" מהצמרת המקצועית) ולהתכונן להליך שיתמשך שנים. במהלך התקופה, התיק שלך "מוקפא" במס הכנסה ולא נידון. הסיבה מאוד הגיונית: הרי הנושא שבמחלוקת לגבי שנת 2002 יהיה נכון גם לגבי 2003, 2004, 2005 וכך הלאה...
לאחר פסיקת בית המשפט, חוזרים לדיון. כמובן שבנקודה שבמחלוקת, פועלים על פי הכרעת השופט. אולם בתיק יש עוד נושאים רבים פתוחים, בודאי בשנים שאחרי השנה עבורה התקיים הדיון. עכשיו, אחרי שבית המשפט פסק בנקודה א' בוא נדון על נקודה ב', ג' וד'... עסק קשה, מסובך, ובדרך כלל כואב.
לסיכום: לבית המשפט הולכים רק בשני מקרים: כאשר המדובר בהמון (ממש הרבה) כסף והסכום שמוטל על כף המאזניים מספיק גדול כדי להצדיק את הסיכון, או כאשר המדובר בנושא עקרוני הבוער בעצמותיך ואתה מוכן לשלם את המחירים (תזכורת: בספר המקורי של סרוונטס דון קישוט גמר רע מאוד). ברוב הגדול מאוד של המקרים אנו מתפשרים: נותנים יותר מדי (לדעתנו) למס הכנסה אשר מקבל פחות ממה שהוא חושב שמגיע לו.
סיכום
כבר קרה שקיבלנו ושילמנו קנסות שלא הגיעו לנו? מקרים שבהם היה על השוטר או הפקח לוותר והוא סירב? זה קורה בחיים. צריך לקבל את הנזק ולהמשיך הלאה. כך גם בדו"חות- תבענו דברים שעל פי פרשנותנו את החוק הגיעו לנו, אולם מה לעשות ומס הכנסה חושב אחרת.
הדיון במס הכנסה הוא שוק, מיקוח, משא ומתן. יש כללים הנקובים בחקיקה ובפסיקה, אולם יש די והותר שטחים אפורים בהם יצוצו הבעיות. כדי לשלם כמה שפחות, כדאי לשלוח נציג המכיר את "כללי המשחק" ושיכול לייצג אותנו בצורה הטובה ביותר. ובנוסף, להשלים עם זה שבסיכומו של יום משהו נצטרך לתת גם לחברים מהצד השני של שולחן הדיונים...
יוסי נתנזון הוא השותף מנהל במשרד משה נתנזון ושות'. אשמח לקבל הערות והארות על המאמר או בכל נושא אחר לכתובת articles@natanson.co.il
